ברוב המקרים, ההחלטה האם להתחיל טיפול הינה ברת חשיבות ומלווה בהתלבטויות רבות. אך לא אחת, ההחלטה האם ומתי להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי הינה חשובה ומורכבת לא פחות. שכן, זהו זמן של פרידה מדמות טיפולית משמעותית.
מתי ואיך מסיימים טיפול פסיכולוגי?
הכניסה לטיפול פסיכולוגי היא החלטה חשובה, ולעיתים לא פשוטה.
אך סיום הטיפול – שלב שעבור רבים מהווה פרידה מדמות טיפולית משמעותית – הוא תהליך מורכב בפני עצמו.
מטופלים שמרגישים קרובים לנקודת הסיום עשויים לחוש התלבטות, בלבול ואף פחד. מצד אחד, יש תחושת מוכנות לצאת לדרך עצמאית, ומנגד – החשש מלאבד את התמיכה והקשר שנבנו לאורך הטיפול.
במאמר זה נדון על תהליך הסיום, על חשיבות השיח עם המטפל, ועל נקודות מבט תיאורטיות שמציעות פרספקטיבות ייחודיות בנושא.
החשיבות של שיח סיום הטיפול עם המטפל
סיום טיפול פסיכולוגי מוצלח מתבצע כאשר המטופל והמטפל שוקלים יחד את התזמון המתאים לכך.
כמו שהכניסה לטיפול היא החלטה משמעותית, כך גם הפרידה ממנו. סיום פתאומי או חד-צדדי עלול להותיר תחושות של חוסר שלמות, החמצה ואף טראומה רגשית.
לכן, כאשר מטופל מרגיש שמיצוי הטיפול קרב, ישנה חשיבות לשוחח על כך עם המטפל ולהבין יחד מתי נכון לסיים את התהליך.
הקשר הטיפולי הוא לעיתים קרובות חוויה עמוקה של אמון וקשר בין-אישי משמעותי. בשונה מקשרים אחרים, בטיפול נוצרת קרבה ייחודית בה המטופל יכול לשתף באותנטיות ובחופשיות את חוויותיו הרגשיות.
לכן, סיום הקשר הזה עשוי לעורר תחושות של אבל או פרידה מדמות שתמכה ונכחה במסע האישי.
מתי לפנות לשיח על סיום הטיפול?
סימנים נפוצים המעידים על כך שאולי הגיעה העת לשקול סיום הטיפול כוללים:
תחושת מיצוי והתפתחות עצמאית: כאשר המטופל מרגיש שהוא מסוגל להתמודד עם מצבים רגשיים מורכבים ולשמר יציבות יומיומית.
שיפור במערכות יחסים: המטופל מרגיש שינוי לטובה בדפוסי התקשורת ובמערכות היחסים האישיות שלו.
ירידה בתלות במטפל: יש פחות צורך לשתף בכל פרט, ותחושת העצמאות מתחזקת.
שגרה טיפולית: לעיתים, כאשר השיח בטיפול הופך לשגרתי ואין התקדמות, המטופל עשוי לחוש תחושת תקיעות.
לצד זאת, חשוב לזכור שכל תהליך הוא אינדיבידואלי, ולכן סימנים אלה אינם חד-משמעיים.
פרויד, שנדור פרנצי, נינה קולטארט וג'ודי דייוויס התייחסו כל אחד בדרכו למשמעות של סיום טיפול, והדגישו את הצורך בקבלת החלטה מבוססת על הצרכים וההתפתחות של המטופל.
התמודדות עם תחושות תקיעות בטיפול
לא פעם, מטופלים עשויים להרגיש שהטיפול "תקוע" ושאין בו התקדמות ברורה.
במקרים כאלה, סיום הטיפול הוא לא בהכרח הפתרון. נינה קולטארט, במאמרה "סופים", כתבה על החשיבות של העבודה עם תחושות התקיעות, וראתה בהן חלק טבעי מהתהליך הטיפולי.
לדבריה, מצב זה מאפשר למטופל לבחון דפוסים רגשיים ומחסומים שהשתרשו, ולהתמודד איתם בתוך מסגרת בטוחה.
קולטארט מאמינה שתחושת התקיעות היא למעשה הזדמנות לצמיחה, ושהשיח על הקושי עם המטפל יכול לסייע להבין את המשמעות של אותו "קשר תקוע".
התמודדות עם תחושת תקיעות בטיפול
נקודות מבט תיאורטיות על סיום טיפול
פרויד: אבל ומלנכוליה
פרויד כתב על תהליך הפרידה במאמרו "אבל ומלנכוליה" (1917), שם תיאר את סיום הטיפול כתהליך אבל על דמות המטפל.
סיום כזה מחייב את המטופל להיפרד רגשית ממי שהפך לדמות תמיכה חיונית. פרויד טען כי הפרידה ממטפל דורשת מהמטופל לעבד את תחושת האובדן ולעבור תהליך של "אבל".
שנדור פרנצי: חמלה והיחס ההדדי
פרנצי האמין שסיום הטיפול חייב לכלול התחשבות רגשית בחוויית הפרידה של המטופל, והדגיש את החשיבות של חמלה בקשר.
בעיניו, סיום טיפול מוצלח מאפשר למטופל להיפרד מתוך תחושת ביטחון וחוסן. לדבריו, התהליך אינו מסתיים רק באקט של פרידה אלא בהפנמה של חוויית הקשר עם המטפל, המהווה תשתית לתחושות יציבות ובטחון בהמשך חייו.
נינה קולטארט: פרידה אמיצה ומודעת
קולטארט, בספרה "סופים", תיארה את סיום הטיפול כאקט אמיץ של העצמאות.
היא רואה בסיום מעשה של השלמה עצמית, בו המטופל לומד להכיר בערכו וביכולותיו העצמאיות. היא הדגישה את הצורך להתמודד עם תחושות הפרידה בצורה מודעת ומחזקת, והציעה שסיום הוא למעשה תחילת מסע נוסף – מסע של הסתגלות לעולם ללא המטפל.
ג'ודי דייוויס: סיום כמסע מתמשך
ג'ודי דייוויס תיארה את סיום הטיפול מנקודת מבט של קשר מתמשך עם המטפל בתודעתו של המטופל.
במאמרה על המקרה של המטופלת קארן, דייוויס דיברה על הקשיים הרגשיים שחוותה קארן סביב סיום הטיפול ועל תחושת האובדן. יחד עם זאת, דייוויס הדגישה כיצד קארן הצליחה לשמר בתוכה את תחושת הקשר, ולהשתמש בה כבסיס תומך גם לאחר שהטיפול הסתיים.
דייוויס מאמינה כי המודעות לנוכחותו "הפנימית" של המטפל עוזרת למטופל להמשיך ולהסתמך על הכלים שקיבל לאורך הטיפול.
סיום כמסע מתמשך
טיפים לסיום מוצלח של הטיפול הפסיכולוגי
- לנהל שיח גלוי על הפרידה: הפרידה מהטיפול עלולה לעורר תחושות של אבל ופרידה, ולכן חשוב לדבר עליה בפתיחות ולזהות את התחושות.
- הדרגתיות: סיום הדרגתי, בו הפגישות הולכות ומתרחקות, מאפשר למטופל להתרגל לתחושת העצמאות.
- תחזוקה עצמאית: המודעות לכך שהקשר עם המטפל נמשך ברמה הפנימית מסייעת להתמודד עם סיום הטיפול מתוך תחושת חוסן.
- מעקב תקופתי: במקרים מסוימים, ניתן לקבוע פגישות תקופתיות, מה שמקל על המעבר ומונע תחושת נטישה פתאומית.
סיכום
סיום טיפול פסיכולוגי הוא שלב רגיש המשלב בתוכו כאב לצד תחושת צמיחה.
כאשר התהליך נעשה בהבנה משותפת ומתוך מוכנות רגשית, הוא יכול לסמן תחילתו של שלב חדש בחיי המטופל.
תיאורטיקנים כמו פרויד, פרנצי, קולטארט ודייוויס מדגישים כי סיום טיפול אינו בהכרח סוף של הקשר, אלא דרך להטמיע ולהפנים את הקשר הפנימי.
מקורות
דייוויס, ג'. (1992). קשר מתמשך: המקרה של קארן.
פרויד, ס. (1917). אבל ומלנכוליה.
פרנצי, ש. (1931). על חמלה והיחס ההדדי בטיפול.
קולטארט, נ. (1986). סופים: סיום כפרידה אמיצה.
.Knox, S., Adrians, N., Everson, E., Hess, S., Hill, C., & Crook-Lyon, R. (2011). Clients' perspectives on therapy termination. Psychotherapy Research, 21(2), 154-167
O'Keeffe, S., Martin, P., & Midgley, N. (2020). When adolescents stop psychological therapy: Rupture–repair in the therapeutic alliance and association with therapy ending. Psychotherapy, 57(4), 471
