היפוכונדריה – חרדת בריאות

צוות המכון | מכון סול לפסיכותרפיה | פורסם: 25.8.20 | עודכן: 29.11.20

מהי היפוכונדריה?

היפוכונדריה היא הפרעת חרדה, הקשורה לחשש של האדם לגבי בריאותו. הפרעה זו שכיחה ומכונה גם “חרדת בריאות”. היפוכונדריה קשורה להפרעת הסומטיזציה ולעיתים קרובות ישנו אף קושי להבחין ביניהם. שכיחותה של ההיפוכונדריה באוכלוסייה הינה 1.5-10 אחוזים, כאשר אין הבדל מובהק בין גברים ונשים. הפרעה זו מופיעה לרוב לאחר גיל 30 (לעומת הסומטיזציה המופיעה לפני גיל 30), ומתאפיינת בדאגה מופרזת וכפייתית לגבי בריאות הגוף, מחשבות והרגשות כי האדם חולה במחלה קשה שלא נמצאו לה הוכחות מעבדתיות- ולא רק תסמינים, כאבים או מגבלות פיזיות. האדם ההיפוכונדר אינו מדווח על תסמינים ספציפיים ולכידים, אלא על דאגות מרובות מגוונות, על שלל חלקים בגוף ופחדים על מצב פיזי.

למרות שלא נמצאות הוכחות בבדיקות לכך, ההיפוכונדרים אינם נרגעים אם לא קיבלו “שם” למחלה או לדבר ממנו מרגישים שסובלים. יתרה מכך, לעיתים קרובות הם אף מאוכזבים מכך שלא נמצא דבר. כמו כן, במקרים רבים הם נמצאים בעוררות ודריכות לגבי כל כאב או תסמין חדש שמופיע. כחלק מההתנהגות החרדה והדרוכה הזו, מובילה אותם לחפש ולקרוא חומרים בנושאי מחלות ורפואה, ונדמה להם כי הם סובלים מהמחלה עליה הם קוראים. בנוסף, הם נוטים לצרוך תרופות ללא מרשם יתר על המידה, דבר העשוי לסכן את בריאותם ולבקר בתדירות גבוהה אצל רופאים, על מנת לקבל אישור שאינם חולים והכל תקין. גם כאשר הם מקבלים אישור זה, הם ספקניים ומחפשים חוות דעת ובדיקות נוספות על מנת להיות בטוחים.

סוג נוסף ואחר של היפוכונדר דווקא נמנע מביקור אצל רופאים ובדיקות, ומשיחות על בריאות, כיוון שאלו מעוררים עוד יותר חרדות. חששותיהם ואמונתם כי הם חולים הינם אמתיים לגמרי, הם אינם מזייפים מחלה כדי להשיג דבר מה. על אף החרדות שלהם, הם אינם מראים אותם כלפי חוץ. האדם ההיפוכונדר מצוי במעגל של מחשבות קטסטרופליות ופסימיות, ונדמה לו כי מצבו חמור ביותר, מחשבה המעוררת חרדה וכך מעצימה את ההיפוכונדריה. לעיתים החרדות הבריאותיות אינן עוסקות רק במצבו הנוכחי של האדם, אלא גם חשש ממחלות שעתידות להתפרץ.

התלונות האופייניות בהפרעה זו הינן תחושות מוזרות וחוסר נוחות באזור הבטן, הראש, החזה, איברי המין ולמעשה בכל מקום בגוף. בבירור לגבי מהות הכאב מתברר פעמים רבות, כי אין זה כאב רגיל אלא יותר תחושה של לחץ וחום באזורים לא קבועים. פעמים רבות הם מאבחנים לעצמם סרטן, זיהומים, שחפת ועוד, וישנה התעסקות רבה במערכת העיכול וההפרשה. חלקם עוקבים באדיקות אחר היציאות שלהם ותזונתם. עקב אמונתם האמיתית בדבר מחלה, הם מצפים מהסובבים שיתייחסו אליהם כאל חולים וכך ישנו ויפחיתו דרישות מהם ויתנו להם תשומת לב מיוחדת ודאגה יתרה.

לעיתים קרובות, בנוסף להיפוכונדריה, סובל האדם גם מדיכאון, חרדה והפרעת אובססיבית קומפולסיבית.

מהו הטיפול בהיפוכונדריה?

ההיפוכונדריה פוגעת באיכות חייו של האדם, עקב העיסוק המופרז בבריאותו וחרדות הנובעות מכך. לכן, חשוב לקבל טיפול מתאים על מנת לסייע לאדם להשיג שליטה על דאגותיו, להפחית תסמינים סומטיים, ולהפחית את החרדות הרבות, וכך לחיות את החיים בצורה מיטיבה, לצד ההפרעה. נמצא כי שילוב של תרופות נוגדות דיכאון, מקבוצת SSRI בשילוב טיפול נפשי קוגנטיבי- התנהגותי CBT, הינו הטיפול האפקטיבי ביותר להפרעה זו. בטיפול נלמד את המטופל לזהות דפוסי חשיבה, אמונות והתנהגות המעלות את רמת החרדה ומשמרות אותה, ונלמד דפוסים חדשים, בריאים ויעילים יותר. מבחינה התנהגותית נבצע חשיפות הדרגתיות למצבים מעוררי חרדת בריאות, נלמד להתמודד איתן, וכן נתרגל טכניקות הרפיה והרגעה.

טיפול דינמי הינו אפשרות נוספת לטיפול בהיפוכונדריה. בטיפול זה נעמיק את ההבנה בנוגע לאירועים ולחוויות שהובילו את האדם להיפוכונדריה. נבחן את מנגנוני ההגנה המאפיינים את האדם, נברר מה עומד בבסיסם, ונסייע לאדם בהתמודדות הרגשית המורכבת עם ההפרעה.

לקריאת מאמר מעמיק על ההבדלים בין טיפול דינמי לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי>>

צרו קשר ופנו למומחים של מכון סול להתאמת טיפול אשר יסייע לכם להתמודד עם חרדת הבריאות.

מהם הגורמים להיפוכונדריה?

הפרעה זו קשורה להנחה הגורסת כי הגוף והנפש הם אחד. הדעה הרווחת היא כי בעברם של הסובלים מהיפוכונדריה התרחשו אירועים טראומתיים נפשיים, כגון התעללות מינית, אלימות בילדות ושכעת, חווים התמודדות עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (Barsky et.al 1994). בנוסף, נראה כי סביבה משפחתית וביתית בילדות שנתנה תשומת לב יתרה ודאגה באשר למחלות ותסמינים פיזיים, או חולי ומוות בבית, מסבירים גם הם חלק מהתפתחות ההיפוכונדריה. כמו כן, ההפרעה קשורה לאירועי חיים שליליים שהובילו למצוקה נפשית וכן למתח נפשי, לדוגמא מחלות בעבר. הסבר נוסף מניח כי הדאגה המופרזת בבריאות נועדה להסיח התבוננות והתמודדות עם תחושות של כישלון, אשמה, תוקפנות וכדומה.

כיצד מאבחנים היפוכונדריה?

ראשית, יש לשלול מחלות פיזיולוגיות, כדוגמת מחלות במערכת העצבים, במערכת ההורמונים ולמעשה כל מצב רפואי היכול להסביר את התסמינים והחששות עליהם מדווח המטופל.

על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות ה-DSM-5, הקריטריונים לאבחנה של היפוכונדריה הינם:

  1. עיסוק מופרז ופחד מהיות האדם חולה במחלה חמורה, על סמך פרשנות אישית שגויה לגבי תחושות בגוף.
  2. העדר תסמינים פיזיים למחלה, או קיומם אך בעוצמות נמוכות. גם אם קיימים כאלו, העוצמה אינה מצדיקה דאגה ועיסוק יתר בהם.
  3. חרדה גבוהה בנוגע לבריאות.
  4. ריבוי בדיקות ועיסוק סביב בריאות. או לחלופין הימנעות מוגזמת מבדיקות ורופאים.
  5. ההפרעה נמשכת שישה חודשים לפחות, כאשר המחלה עצמה עליה מדווח החולה יכולה להשתנות במהלך תקופה זו.
  6. לא קיימים הסברים חלופיים למחלה/סימטומים, כמו הפרעות חרדה, הפרעה סומטופורמית אחרת, דיכאון.

 

הפניות

Barsky, A. J., Barnett, M. C., & Cleary, P. D. (1994). Hypochondriasis and panic disorder: Boundary and overlap. Archives of General psychiatry, 51(11), 918-925.‏

Longley, S. L., Broman-Fulks, J. J., Calamari, J. E., Noyes, R., Wade, M., & Orlando, C. M. (2010). A taxometric study of hypochondriasis symptoms. Behavior Therapy, 41(4), 505-514.‏

Olatunji, B. O., Kauffman, B. Y., Meltzer, S., Davis, M. L., Smits, J. A., & Powers, M. B. (2014). Cognitive-behavioral therapy for hypochondriasis/health anxiety: a meta-analysis of treatment outcome and moderators. Behaviour research and therapy, 58, 65-74.‏

Starcevic, V., & Noyes, R. (Eds.). (2014). Hypochondriasis and health anxiety: A guide for clinicians. OUP Us.‏

Warwick, H. M., & Salkovskis, P. M. (1990). Hypochondriasis. Behaviour research and therapy, 28(2), 105-117.‏