טיפול בהפרעת גוף דיסמורפית BDD

הגדרה

הפרעת גוף דיסמופרית (BDD: Body Dysmorphic Disorder) הינה דאגה קבועה ועיסוק טורדני של האדם לגבי חלקים מסוימים בגוף, כמו חלקי גוף או פרטים מסוימים בפנים. כמו הפרעות אכילה אחרות, BDD מופיעה לרוב לראשונה בגיל ההתבגרות. בניגוד להפרעות אכילה אחרות, מחקרים מראים כי נשים וגברים מתמודדים באחוזים שווים עם ההפרעה (ומהווים יותר מכ-2% מהאוכלוסייה הכללית).

מהם מאפייני BDD ב-DSM-V (ספר האבחנות הנפשיות – Diagnostic and Statistical Manual)

  • התנהגות חזרתית כגון רצון לשנות את המראה, מבט תכוף במראה וחיטוט בעור (skin picking), כמו נשיכת שפתיים או קילוף וגירוד של העור.
  • התעסקות טורדנית בהופעה החיצונית, של לפחות שעה ביום.
  • מצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד בעקבות ההתעסקות בפגם הגופני.
  • בהינתן והעיסוק בפגם הוא עיסוק במשקל גוף, יש לשלול הפרעת אכילה מסוג אחר (כגון אנורקסיה נרבוזה או בולימיה נרבוזה). יש לציין שחלק מהאנשים יאובחנו בהפרעת אכילה ו-BDD גם יחד.

מהם הגורמים הפסיכולוגים ב-BDD?

אנשים המתמודדים עם BDD, למעשה מפתחים דרך לא מודעת להתמודדות פסיכולוגית עם ערך עצמי נמוך, חרדה חברתית ומצוקה רגשית משמעותית, דרך היצמדות ועיסוק אובססיבי באיבר בגופם. מחקרים מצאו כי אנשים אלו גדלו לרוב במשפחות בהן ישנה התנהלות ביקורתית ועיסוק מוגבר בדימוי גוף.

החוויה העיקרית מתאפיינת בביקורת עצמית נוקשה סביב איבר מסוים בגוף. הספרות המקצועית מוצאת ש-BDD היא בעלת אלמנטים מקבילים להפרעה אובססיבית טורדנית (OCD). ב-OCD, בדומה ל-BDD המתמודד חווה מחשבות טורדניות בלתי פוסקות, בנוגע לאובייקט מסוים וניסיונות כושלים להרגיע את המצוקה שנוצרת בקרבו, על ידי התנהגויות לא סתגלניות. באופן ספציפי, אפשר לומר כי ב-BDD המחשבות יהיו סביב עיסוק אובססיבי באיבר מסוים בגוף, אשר פוגע בתפקוד היומיומי והחשיבתי של האדם. על מנת להפסיק את המחשבה והעיסוק באיבר המסוים, אנשים המתמודדים עם BDD, יטו לטפל במצוקה על ידי שינוי האיבר, ויבצעו ניתוחים רבים אשר לרוב לא יבטלו את הדאגה והעיסוק באיבר ולא יסבו הרגעה לתחושת המצוקה הרגשית הנגרמת מכך.

מרכיב נוסף הוא הדמיון בין BDD לחרדה חברתית. למעשה כמו בחרדה חברתית, המתמודד עם BDD יחשוש שמא הסביבה תראה בו את הפגם הפיזי, ולכן יטה פעמים רבות להימנע מאינטראקציה בינאישית. כאשר נוצרת אינטראקציה בינאישית, יופיעו אצל המתמודד תגובות של פאניקה כמו דופק מואץ, הזעה, סחרחורת וכדומה. מכאן שנראה פעמים רבות אצל המתמודדים, פגיעה תעסוקתית וחברתית, בשל הצורך להחביא את העיסוק בפגם הגופני והבושה שמתעוררת סביב תחושת התקיימותו והעיסוק המתמיד בו.

מהו הטיפול המומלץ בהפרעת גוף דיסמופרית (BDD)?

פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) ותרפיית קבלה ומחויבות (ACT)

בטיפול זה נבין מהם האמונות השגויות של המתמודד לגבי גופו ולגבי תפיסתו העצמית הרחבה יותר. נלמד את המטופל להכיר במחשבות המוטעות ולשנות את דפוס החשיבה השלילי. המטופלים ילמדו לאתר דרכי חשיבה לא בריאות של התנהגותם, ולהחליפן במחשבות והתנהגויות סתגלניות ובריאות יותר.

פסיכותרפיה דינאמית

בטיפול פסיכולוגי זה, נבין את הסימפטום כמעיד על ערך עצמי נמוך ולא מגובש דיו, ונעבוד על יצירת וחיזוק מבנים פנימיים. הטיפול הדינאמי מתייחס לסימפטום (עיסוק באיבר בגוף) כשייך למכלול רחב יותר של אישיותו. בשל כך נבין את האדם על מלוא מורכבותו ונסייע לו בחיזוק המשאבים הגלומים בו, ולא נתמקד רק בהכחדת הסימפטום של העיסוק הכפייתי באיבר, שכן לעיתים הכחדת הסימפטום תשאיר את האדם חרד וחסר כלים להתמודדות. לכן הטיפול הדינאמי יפנה למשאבים הפנימיים של המתמודד ולא מיגור הסימפטום באופן ממוקד במיגור.

טיפול משפחתי

כיוון שמחקרים מוצאים שהמתמודד עם BDD לרוב מסתיר את הסימפטומים של ההפרעה ובנוסף, העובדה ש-BDD לרוב מתרחשת אצל אדם החי באקלים משפחתי ביקורתי, באם הדבר אפשרי, ניטה לשלב את המשפחה במפגשים הטיפוליים. ההסתכלות על ההפרעה פעמים רבות היא כהפרעה רחבה יותר, של כל המשפחה, ודרך כך ניתן לחשוב כיצד ניתן לגייס את כל הגורמים לשיתוף פעולה, כזה אשר יוביל לשיפור מצבו הבריאותי של המתמודד.

טיפול תרופתי

SSRI’s(תרופות נוגדות חרדה ודיכאון) עשויות לסייע בהפחתת המחשבות הטורדניות ב-BDD.

 

צוות מכון סול מורכב ממגוון מטפלים מומחים ומנוסים בתחומם, אשר יוכלו לסייע בכל קושי עימו אתם מתמודדים. במכון סול מטפלים בילדים, נוער ומבוגרים.