טיפול דינמי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי

צוות המכון | מכון סול לפסיכותרפיה | פורסם: 22.2.20 | עודכן: 14.11.20
תוכן עניינים הסתר

הפסיכואנליזה אשר נוסדה על ידי זיגמונד פרויד, החלה בחשיבה דינמית רחבה ומסועפת על נפש האדם. מאוחר יותר, עם ההתקדמות התיאורטית והמחקרית לאורך השנים, ולאור הדרישה לטיפול מהיר ויעיל לכלל האוכלוסייה, הופיעו גישות טיפול קוגניטיביות-התנהגותיות, אשר יצאו מתוך ההבנה הדינמית.

פעמים רבות ניתן לשלב בין הגישה הדינאמית לבין זו הקוגניטיבית התנהגותית באופן אינטגרטיבי, אך הדבר אינו תמיד אפשרי. לפיכך, ראינו חשיבות בסקירת ההבדלים המרכזיים שבין שתי גישות הטיפול באופן מעמיק, אך לצד זאת, קרוב חוויה ויומיומי, כזה אשר יקל גם על אלו שאינם מטפלים, את ההבנה התיאורטית והקלינית.

אנשים רבים חשים דחיפות לטפל במצוקות ובסבל עמו מתמודדים, אשר באים לידי ביטוי דרך מגוון של סימפטומים רגשיים וגופניים, כגון: דיכאון, חרדה, כאבי ראש בלתי מוסברים או מיגרנות, הפרעות שינה, לחץ מתמשך, תחושות של ריקנות, היעדר משמעות וכיוצא באלה.

בחלקם של מצבים אלה, ניתן לטפל יחסית במהרה, בעוד שמצבים אחרים מצריכים התייחסות טיפולית ממושכת ומעמיקה יותר.

כאן עולה השאלה, מהי השיטה היעילה ביותר לטיפול בבעיה ספציפית, והאם קיים ערך בהשקעת מאמצים של זמן וכסף, בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק, כאשר קיימת המלצה מקצועית לכך, או אולי קיימים פתרונות מהירים וממוקדים יותר שכדאי לנסותם לפני כן?

באופן גס וכללי, ניתן לומר, כי ההבדל המהותי בין טיפול דינאמי ארוך-טווח לבין גישה קוגניטיבית-התנהגותית, הוא כי טיפול דינאמי הינו טיפול נפשי הוליסטי, מעמיק וממוקד תובנה ושינוי מבני, בעוד שגישות קצרות מועד לרוב ממוקדות בטיפול בסימפטומים, קרי בקשיים הרגשיים הספציפיים, כמו אלה שנסקרו לעיל.

פסיכותרפיה דינמית

הטיפול הפסיכולוגי הדינאמי, ארוך הטווח, לרוב הינו טיפול עומק, מקיף ונרחב ביותר, הנחשב לטיפול ממוקד תובנה. מטרתו לייצר שינוי ארוך טווח ומתמשך, בבעיות שאותן מציגים המטופלים.

בנוסף, הטיפול הדינאמי מתבונן במטופל כאדם שלם, באופן כוללני ונרחב, ולא רק בסימפטום הספציפי אשר מציג. כלומר, הטיפול הדינאמי לא מתמקד רק בטיפול בבעיה הספציפית שצצה, או עלתה למודעות בתקופה זו או אחרת בחיי האדם, אלא בהבנת הגורמים לה, אשר כוללים את התנהגויות האדם בהווה, את ההיסטוריה שלו ואת הקונפליקטים הפנימיים אשר מתמודד איתם, כאלה אשר לרוב שזורים בחוויות עבר לא מעובדות.

התוודעות לגורמים המסבים סבל לאדם והעיבוד שלהם בטיפול, פעמים רבות ימנעו את הישנות הבעיה בעתיד.

ההתייחסות והטיפול בסימפטום בלבד, למשל לחרדה שאדם מסוים מציג, עשויה להיות שטחית במידת מה, שכן חרדה אצל אנשים שונים מקבלת ביטויים שונים ומיוחסת לגורמים מגוונים.

לדוגמא, ייתכן ואישה המציגה התקפי חרדה בעקבות לידה הולכת וקרבה, מתמודדת עם חששותיה להיהפך לאם ולאבד את עצמה בתוך חווית האימהות. דוגמא נוספת היא אדם המציג התקפי חרדה בעקבות חרדה חברתית, אשר עשויה לנבוע מחששותיו מביקורת ודחייה, בהקשרים בינאישיים שונים שהוא נתקל בהם.

במקרים הנידונים, ייתכן כי אותה אישה, לא חוותה אימהות טובה בחייה, או אף נעדרה דמות אם ממשית, התמודדויות אשר עשויות להפגיש אותה עם חרדות קיומיות כאלה ואחרות בעקבות הלידה המתקרבת, בעוד שהאדם אשר מציג חרדה חברתית, ובעקבותיה סימפטומים קליניים שמצטיירים אף הם כן כמו התקף חרדה, ייתכן כי סבל מהתעללויות בילדותו או מטראומות ביחסים בינאישיים לאורך חייו. לפיכך, קיימת חשיבות להבין את משמעות הפחד שהאדם מציג בהקשר הרחב והכולל, מעבר לטיפול בחרדה (או בהתקפי החרדה) כשלעצמה.

אולי יעניין אתכם לקרוא על – טיפול בדכאון אחרי לידה

לכן, חשוב לברר מה מייצג הסימפטום בעבור האדם, ואת ההיסטוריה האישיותית שלו, את כוחותיו ומשתנים רבים נוספים, על מנת לטפל בו באופן מקיף ולא רק בסימפטום אשר מציג.

בנוסף לכך, פעמים רבות, כשהאדם פונה לטיפול, הוא אינו מציג בהכרח מצוקה, או קושי ספציפי ומוגדר, כמו סימפטומים של דיכאון או התקפי חרדה, אלא תחושה מעורפלת וכללית יותר של היעדר מוטיבציה וכוחות, ריקנות, תחושות של חוסר ערך, קושי ביצירת קשרים אישיים, שאלות של זהות ועוד.

הטיפול הדינאמי מאפשר חקירה של תחושות אלו ותובנה אודותיהם. החקירה והעיבוד, מאפשרים ארגון רב יותר בחוויה הפנימית של האדם, וצמיחה אישיותית כוללת. בנוסף, ההתייחסות המעמיקה והדקדקנית לסבל ולמצוקה בטיפול זה, עשויה למנוע הופעת סימפטומים בעתיד.

טיפול פסיכולוגי דינמי

אבני היסוד בגישת הטיפול הדינמית

טיפולים דינאמיים מתאפיינים בקשר קרוב וייחודי, המאפשר חקירה של אזורים כמוסים ולא מודעים של הנפש. מספר אבני יסוד בגישה, בהם נדון להלן.

התמקדות באדם באופן כולל ומורכב

בגישת טיפול זו, נתייחס לאדם כמכלול ולא רק לסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים עימם הופיע ופנה לטיפול. כלומר, אם אדם פונה כיוון שחש פחד מאינטימיות פיזית וזוגיות, נגייס את מירב המאמצים, לחתור להבנת האזורים הראשוניים, בהם נרקם קשר בינאישי קרוב עוד בילדותו, ונבין על מה נשען חשש זה. נברר האם קשר אינטימי נחווה כחודרני עבורו למשל, ואם כן, נחקור מאין זה נובע ואיזה טיב קשרים בינאישיים חווה האדם בחייו.

נציין כי אנשים פונים לטיפול מתוך מגוון סיבות ומניעים, שאינם רק סימפטום או מצוקה נפשית, אלא מתוך תחושה שלעיתים אף אינה מוגדרת, כמו: תחושת חוסר הגשמה (לפעמים בניגוד להצלחות מציאותיות מוכחות), ריקנות וחוסר משמעות, קשרים בינאישיים לא מספקים, שאלות הקשורות בזהות ועוד. לכן, בתוך הטיפול, המטפל יחקור ויבין את מכלול הרגשות וההתנהגויות של האדם.

התמקדות בביטוי הרגשי של המטופל בתוך הפגישות

המטפל עוזר למטופל להבין, לתאר ולתת מילים לרגשותיו, כולל לרגשות מנוגדים, מציקים או מאיימים, אשר המטופל לעיתים לא מכיר בהם כלל. נוסף על כך, המטפל ינסה לאתר ולהבין כיצד ההבעה הרגשית משתנה בין הפגישות, ובתוך הפגישות, כפועל יוצא של הנושאים עליהם המטופל מדבר בפגישה. כך ניתן להבין טוב יותר מה מניע אותו, אילו דברים מטרידים או משמחים אותו, על מנת לעזור לו להבין ולהתמודד טוב יותר עם רגשותיו גם מחוץ לחדר הטיפולים.

זיהוי של נרטיבים (תמות/נושאים) חוזרים בפגישות

באופן טבעי, לכולנו עניינים המעסיקים אותנו באופן חוזר ונשנה, אם בתוך קשרים בינאישיים או בינינו לבין עצמנו, כלומר בתוך העולם הפנימי שלנו. מדובר במחשבות ורגשות חוזרים. למשל, החשש להתאכזב או להידחות, שעשוי לגרום לאדם להימנע שוב ושוב מכניסה לקשרים, או לעשות שימוש יתר בהגנות נוקשות, אשר לא מאפשרות לו לחוות קשרים מלאים ומספקים בחייו. בתוך הטיפול, נוכל לזהות דפוסים חוזרים כאלה ואחרים, לעבד אותם ביחד עם המטופל, על מנת שיטרידו וינהלו פחות את האדם בחייו.

התמקדות ביחסים בינאישיים

ננסה להבין יחד עם המטופל את דפוסי היחסים הבינאישיים אשר מייצר בחייו: בהווה, ואת אלו שיצר בעבר, לאורך תקופות חייו. מתוך כך, נאתר דפוסים בריאים, כאלה אשר מובילים למערכות יחסים בריאות ותורמים לחוסן הנפשי של האדם, ולפיכך נחזקם. נבין גם את הדפוסים הלא אדפטיביים שהמטופל נוקט בהם, אלו אשר עלולים לפגום ביחסים הבינאישיים שיוצר ובתחושת הערך העצמי שלו.

בנוסף לכך, נבדוק איך המטופל מגיב ומבין את הצרכים הרגשיים שלו, ושל האנשים הבאים עימו במגע (יכולת למנטאליזציה).

דיון בחוויות עבר

גישות פסיכודינמיות, ובכללן גישות אנליטיות, מבררות ומעמיקות את החשיבה, בדבר חוויות מנטליות ראשוניות וחוויות של  קשרים בינאישיים ראשונים משמעותיים, למשל הקשר עם דמויות ההורים.

ההנחה היא שמתוך חוויות ותובנות העבר של המטופל, נוכל להבין טוב יותר את הדינאמיקה של נפשו בהווה וכיצד היא התהוותה דווקא בצורה כזאת לאורך השנים. לדוגמא, מטופל מביע כאב וצער על כך שלעיתים תכופות מאד כועס על אשתו וילדיו, והיה רוצה למצוא דרך להיפטר מאותה מצוקה.

יחד עם המטופל, ננסה להבין מה היו אופיים של קשרים קרובים בעברו ואילו מין תגובות היו להוריו כשכעסו, כשהוא היה ילד.

המטרה בגישה זו, היא חיבור אל חוויות העבר, על מנת לעבד חוויות אלה, ובכך לשחרר את המטופל מלשחזר אותן שוב ושוב בתוך קשרים בחייו. בדרך זו, המטופל יוכל לחיות חיים מיטיבים יותר, וליצור קשרים בינאישיים חיוביים יותר מאלו שמקיים בהווה, או לחזק וולהתפתח בתוך הקשרים הנוכחיים שלו.

דגש על מחשבות ורגשות המייצרים מצוקה

בטיפול זה מושם דגש מצד המטפל, על פירוש התנהגויות והתבטאויות של המטופל, המייצגות תגובות רגשיות ומחשבתיות, אשר לעיתים אינן מודעת למטופל, ולכן לא נאמרות באופן מודע ומפורש על ידיו. תגובות אלה, מייצרות קשיים ומצוקות פעמים רבות בחייו האישיים של המטופל, ולכן חשוב להבינם ולייצגם בטיפול. המטפל יתייחס לתחושה שעולה בחדר הטיפולים, לרבות להתנהגויות שונות של המטופל, העשויות לייצג הימנעות והתנגדות. הרציונל הטמון בגישה זו הוא שהטיפול הינו מרחב מורכב, מלא התחבטויות ומפחי נפש, שלא תמיד מדוברים דרך שיח מודע ורציונאלי, ולכן על המטפל להיות ער לביטויי הרגש השונים שמתעוררים לנגד עיניו-ולפרשם, על מנת להפוך אותם למודעים ולאפשר למטופל אינטגרציה טובה יותר של ביטויים גולמיים אלה בתוכו.

התנהגויות של התנגדות יכולות להיות: היעדרויות מפגישות, התחמקויות מקביעת מפגשים רצופים, איחורים לפגישה, שינוי בנושאי שיחה בתוך המפגש, שתיקות ועוד. כך למשל, המטופל עשוי לשתוק לנוכח תגובה מסוימת מצד המטפל, כזו אשר חש כי לא הייתה נכונה ומדויקת עבורו. על המטפל מוטלת האחריות, להבין באופן ייחודי, מהו טבען של התנהגויות אלה בעבור כל מטופל, ולפרש לו זאת. כלומר, המטפל צריך לעשות את החיבור הנכון בעבור המטופל הספציפי, על מנת שיוכל להבין את הקשר בין תגובתו ההתנהגותית, לבין המאורע הרגשי שהתרחש בקשר הטיפולי והוביל להתנהגות זו.

הבנת האינטראקציה מטפל-מטופל

קיימת חשיבות גבוהה בחשיבה הדינאמית ,להבין את המתרחש ואת האינטראקציה הבינאישית, הנוצרת בין המטפל ובין המטופל. ההבנה היא שאינטראקציות המתרחשות בחדר הטיפולים, מלמדות אותנו לא מעט, על טיב הקשרים שיוצר המטופל עם סביבתו בחייו האמתיים.

אם נהיה בקשב רב לזה, כלומר אם המטפל והמטופל ישימו לב מה קורה להם, בתוך הפגישה, תהיה לכך תרומה גדולה בהתפתחות ובצמיחה של המטופל בחיי היום יום שלו.

נוסף על כך, אם נוכל להמשיג את הדפוסים ההתנהגותיים ולעבד אותם ביחד עם המטופל, נוכל להגמיש את היחסים הבינאישיים שהוא מייצר עם סביבתו החיצונית, ובכך לעזור לו להבין איזה מין קשרים הוא מחפש, למה הוא נמצא בקשרים מסוימים, מה מיטיב עימו ומה מרע לו.

חקירה של פנטזיות, משאלות וחלומות

בטיפול נשאף לביטוי התנהגויות ספונטניות מצד המטופל, כלומר שיוכל לבטא בחדר הטיפולים, בזמן הפגישה, את כל העולה על רוחו, על מנת שנוכל לגשת אל אזורים לא מודעים המפעילים את המטופל ולסייע לו לעבדם ולפיכך להיות באינטגרציה גבוהה יותר עם עצמו.

בגישה הדינמית ההנחה היא, כי רוב חיי הנפש שלנו נובעים מתוך אזורים לא מודעים, ולכן נחתור לגעת בהם. “הכלים” המסייעים למטפל הדינאמי בחקירה, הם ניתוח המסרים העולים בחלומות, רגשות והתבטאויות העולות באופן ספונטאני ולא מודע, והקשבה “מרחפת” לתכנים אסוציאטיביים שמביא המטופל לפגישות וניתוח שלהם.

עם זאת, לא תמיד הדבר קורה בבת אחת ומהר, המטופל משחזר בחדר הטיפולים את ההתנהלות שלו בקשרים בינאישיים. הקשר עם המטפל מהווה אף הוא קשר בינאישי, ולפיכך יעלו רגשות והתנגדויות שונות להיחשפות שכזו כגון, בושה, חרדה וכיוצא באלה. אט אט, אם וכאשר המטופל ירגיש מספיק בטוח, כשיחוש כי מתאפשרת חוויה נינוחה ונעימה לצד המטפל, יתפוגגו להן ההגנות ויוכל להתחיל תהליך טיפולי משמעותי.

ברית טיפולית

הברית הטיפולית היא אחד מאבני היסוד החשובים ביותר של כל גישה טיפולית. הברית הטיפולית, כשמה כן היא, מתייחסת  לקשר הטוב שנוצר במפגש הטיפולי בין המטפל למטופל, המאפשר לשני הצדדים להיות שותפים בהגדרת מטרות הטיפול ולחתור להשגתן.

הברית הטיפולית נחקרה רבות בשנים האחרונות, בהקשר של יעילותה ותרומתה לתחושה המתעוררת בתוך הפגישה. נראה כי קשר קרוב, המבוסס על אמון מחד, ומקצועיות המטפל מאידך, מסייעים לאין ערוך בהגשמת המטרות הטיפוליות.

לא אחת בתוך המסגרת הטיפולית, צפים תכנים מורכבים בעבור המטופל, ולעיתים גם עבור המטפל. עם זאת, על המטפל “לשרוד” את אותם תכנים, למשל מתקפות אישיות המופנות כלפיו, על מנת להבין את הערך והתרומה של אותם תכנים להתקדמות הטיפול ולחייו של המטופל.

למשל, מטופל אשר גילה כי המטפל שלו הינו רווק, עשוי להתקשות לשוחח עמו בפגישות, על הקושי שחווה באבהות שלו למשל. המטופל עשוי להגיד למטפל, כי הוא מרגיש שאין הוא יכול להבין אותו, כי הוא לא מתמודד עם חיי נישואין ועם חוויית ההורות בחייו שלו. תסכול זה של המטופל הינו חשוב, ועל המטפל להיות קשוב לכך ולתת פשר לחומר העולה (מבלי להיעלב או להתגונן).

כלומר, עליו להבין מה המטופל מנסה לתקשר לו במובן העמוק, דרך אמירה שכזו. ייתכן כי המטופל מבטא בכך, את הצורך שלו בהבנה מלאה מצד הסביבה- כלומר, דרך הרצון הקונקרטי שהמטפל יהיה בעל סטטוס משפחתי זהה לשלו, הוא יוכל לחוש בתוכו כי הוא מובן עד הסוף. כמובן שהסטטוס של המטפל אינו העניין כאן, שכן גם אם לא היה רווק ואף היה אבא, קרוב לוודאי שהיה חווה באופן אחר את חווית האבהות שלו, מהאופן שבו חווה אותה מטופלו. לפיכך, בין כה וכה, לא תיתכן חוויה זהה בין שני אנשים, וזוהי פנטזיה עמוקה יותר שהמטופל במקרה זה מבטא, כזו אשר קשורה בסיבות עמוקות ומוקדמות יותר.

נדגיש כי הבנת סיבות אלה בתוך הקשר הטיפולי הינה חשובה, שכן המטופל מביא לטיפול את שהוא מכיר מיחסים משמעותיים אחרים שהיו לו בחיים, ובכללם הקשר עם הוריו. ייתכן כי בהתקשרות הראשונית בילדותו עם הוריו, לא התפתחה בקרבו היכולת לחוויית אמון בסיסי, ולפיכך כיום הוא חשדן וספקן בנוגע ליכולות המקצועיות של המטפל, ונוטה לבטל את ערכו על ידי צרכים רגשיים שונים שמבטא, כמו שהדוגמא שנסקרה המחישה.

נציין כי תגובה כזו מצד המטופל, לא אומרת שאין הוא יכול להסתייע מתהליך של טיפול. העובדה שלא נוצרה חוויית אמון בסיסי ומובנות בשלבי חייו הראשונים, תצריך מהמטפל  לעבוד עם המטופל על קשיים אלו, ובכך לסייע לו בגיבוש האמון, בטוב שיחסים קרובים יכולים להביא עימם, גם אם אינם מדויקים באופן מוחלט.

העברה

העברה היא סך החוויות, הרגשות, הפנטזיות, ההגנות והדחפים, שנחווה כלפי אדם מסוים בהווה. ההעברה אינה קשורה לאדם הנוכחי עימו אנו נפגשים, אלא היא מבטאת שחזור של דפוסי יחסים בינאישיים מוקדמים שלנו, כאלה אשר חווינו עם דמויות משמעותיות בעברנו, שכעת הותקו (או הושלכו), באופן לא מודע, על קשרים בהווה. בהקשר של טיפול פסיכולוגי, נתייחס לדפוסים האלה ככאלה שמותקים (מועברים) , לתוך הקשר הטיפולי ובאופן ספציפי, לחוויה הרגשית של המטופל את המטפל שלו.

איך ההעברה תתבטא בתוך הטיפול? המטופל יחווה תחושות כלפיי המטפל, שלא בהכרח מבטאות את התנהגותו או רגשותיו של המטפל בפועל. כך למשל, מטופל עשוי להרגיש, כי המטפל כועס עליו על כך שביקש הנחה בפגישות, למרות שבפועל, המטפל לא עסוק בכך כלל. תחושות אלו מבטאות את דפוסי היחסים שהמטופל יוצר בחייו-כך למשל, אם המטופל הרבה לחוש כי אביו כועס עליו, בשל צרכים שביטא, הוא עשוי לחוות גם את המטפל ככועס, על כל בקשה שיבטא במסגרת היחסים הטיפוליים.

כשמטופל מרגיש מספיק בנח, לספר למטפל על תחושות שכאלה בפגישות, כשהמטפל קשוב לכך, ושהקשר הטיפולי מאפשר את זה- תתאפשר התפתחות משמעותית. להתעסקות ולחשיבה על תחושות אלה בתוך הטיפול, תרומה טיפולית חשובה, העשויה להוביל לתנועה מיטיבה בחייו של האדם. המטפל כדמות ההעברה, שעליה המטופל משליך את כל תחושותיו ורגשותיו-מאפשרת התמרה של התחושות והחוויות הללו ושינוי ממשי בעולם האמיתי, כלומר שינוי בתחושות שהמטופל יחווה גם בקשרים מחוץ לטיפול.

נציין, כי לאחר הגדרת המושג העברה (Transference) בפסיכואנליזה, נוסח גם המושג העברה נגדית (Counter Transference), שמתייחס  לכל המחשבות, הפנטזיות, הרצונות וההגנות, של המטפל לגבי המטופל. כלומר, מטפל אשר כועס על המטופל שלו, על כך שאיחר לפגישה למשל, מגיב לדינאמיקה הבין אישית החשובה הנוצרת בין השניים. באם יעבד דינאמיקה זו בתוכו, ויוכל להנגיש את הרגש המתעורר בו למטופל שלו, הדבר עשוי לקדם את הטיפול ולאפשר למטופל להבין כיצד הוא נתפס בעיניי אחרים, דרך התנהגויות שונות שלו, ומה ההתנהגויות האלה מבטאות מבחינה רגשית עבורו ולמה הוא מתנהג כך או אחרת.

התנגדות

כפי שהסברנו קודם לכן, תגובות של התנגדות הן טבעיות בטיפול, ולמעשה גם בכל מפגש אחר, כזה המזמן מגע עם אזורים עדינים של הנפש. ההתנגדות אף מובנת בהקשר של שינוי, אשר הטיפול הנפשי מזמין אליו. שינוי איננו דבר פשוט, ואפילו אם הוא טומן בחובו הזדמנויות לצמיחה, הוא עודו מפגיש את האדם עם חוויות של חוסר וודאות ואי נוחות רגשית, אשר אנשים לרוב מנסים להימנע מהן.

תגובות של התנגדות עשויות להתבטא בטיפול פסיכולוגי, דרך איחורים חוזרים ונשנים, החמצת פגישות, שכחה של פגישה וכדומה, והן ומעידות על שימוש במנגנוני ההגנה, על מנת להגן על הנפש שלנו מפני התמודדויות המורכבות לה.

לדוגמא, במקרה שמטופל מאחר למשל או שוכח פגישה, המטפל צריך לשאול את עצמו, ממה עשוי לנבוע האיחור, והאם הוא עשוי להיות קשור לדבר מה שקרה בפגישה הטיפולית הקודמת. נסביר: לעיתים, כאשר אנו מתמודדים עם תוכן רגשי קשה או נפגעים מדבר מה, נבטא זאת דרך התנהגותנו. ייתכן כי הפגישה הטיפולית הקודמת לוותה במגע עם תכנים רגשיים כואבים, והמטופל היה זקוק לזמן התאווררות רגשית, ובשל כך שכח להגיע לפגישה. כלומר, הנפש שלו ביטאה את הצורך שהוא לא הצליח לבטא במודע ובשיח המוצהר מול המטפל.

התנגדויות פעמים רבות, יהיו קשורות אף לתחושת אשמה עמוקה שהמטופל חווה בתוכו, ולצורך לא מודע להעניש את עצמו על כך. כלומר, במקרים מעין אלו, המצפון של המטופל עשוי לפעול כנגד הטיפול, כנגד ההתקדמות וכנגד האפשרות לריפוי, כיוון שאלו נתפסים כפרס גדול מדי שהוא אינו חש זכאי לו.

פסיכותרפיה דינמית קצרת-מועד

פסיכותרפיה דינמית קצרת מועד היא שיטה המבוססת על טכניקת העבודה הטיפולית שתיארנו זה עתה, אך בשונה ממנה, שיטה זו ממוקדת יותר ואורכה קצר יותר. שיטת טיפול זו פותחה בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, ולה תיאורטיקנים רבים, כמו ג’יימס מאן, חביב דבנלו, ודיוויד מאלאן. שיטה זו בנויה מתתי-אסכולות בעלי חידודים ספציפיים בטכניקה הטיפולית, אשר קצרה היריעה כאן מלסקור אותם.

הגורמים להתפתחות גישות קצרות מועד היו, התאמת המרחב הטיפולי לאוכלוסייה רחבה יותר. כלומר, אם הטיפולים הדינמיים יקרים, ובמובן מסוים, מותאמים רק לאוכלוסייה בורגנית, טיפול קצר מועד הכולל כ-12-40 מפגשים (תלוי בגישה הטיפולית ובקושי הספציפי), יכול להיות מותאם לאוכלוסייה רחבה ומגוונת יותר.

גורם נוסף היה הצורך הגובר שהמחקר ישתלב בתוך הפסיכולוגיה. כלומר, חלק מהביקורת על הטיפול הדינמי היתה שהוא מבוסס תיאוריה וקליניקה, אך לא מבוסס מחקר. שיטות אלה שמו לעצמן למטרה לחקור את היעילות הטיפולית בכלים מבוססי ראיות.

כיצד אם כן טיפול של מספר פעמים בשבוע, לאורך שנים, התאים את עצמו למסגרת קצרת טווח? התשובה לכך היא שלמסגרת זו מתאימים מטופלים המעוניינים לפתור עניין מסוים וממוקד בחייהם.

נוסף לכך, מטופלים אלה צריכים להיות מוטיבציוניים, ממוקדים פתרון והבנה מהירה של עולמם הרגשי. מיותר לציין כי התנסות קודמת בטיפול יכולה לתרום לאפקטיביות הטיפולית, עבור אנשים הפונים לטיפול מסוג זה. לרוב בטיפול זה, נושא המפגשים יהיה מוגדר, ברור ויתנסח במפגש בין המטפל למטופל, כבר בשני המפגשים הראשונים.

ביקורת על הגישה הדינמית

ביקורות לגבי הגישה הדינאמית בעיקרן מתייחסות לנקודות הבאות:

  1. הגישות הקוגניטיביות-התנהגותיות מבוססות על כמויות גדולות יותר של מחקרים (evidence base), לעומת הגישות הדינאמיות.
  2.  הטיפול אינו מותאם לכלל האוכלוסייה (עלויות מימון).
  3. טיפול דינאמי הינו ארוך-טווח בדרך כלל (זמן).
  4.  הגישה בלתי ניתנת להפרכה או אישוש . כלומר, אין דרך פשוטה וקלה לבדוק תהליכים לא מודעים.

פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית

טיפולים ושיטות פסיכולוגיות קצרות מועד כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפולים תרופתיים, טיפולים ממוקדי חרדה וכיוצא באלה, מתמקדים בבעיה עצמה שבשמה האדם פנה לטיפול.

השיטה הקוגניטיבית-התנהגותית פותחה בתגובה לצורך שעלה מהשטח במענה טיפולי מהיר, מחקרי וממוקד סימפטום, בשנות ה-50 של המאה ה-20. אבות הגישה העיקריים הם הפסיכולוג אלברט אליס והפסיכיאטר אהרון בק.

באותה תקופה (אחרי שתי מלחמות עולם) היה ברור שטיפול נפשי יכול לסייע בהתמודדות ובשיפור החיים שלאחר המלחמה, אך השיטות הידועות היו דינמיות, ארוכות טווח, וכאלה שלא התאימו לצורך המשברי של אותה תקופה.

בתקופה של מלחמות העולם, נוסחה שיטת הטיפול הקבוצתית, שהיוותה מענה טיפולי לחיילים רבים ששבו עם הפרעת חרדה פוסט-טראומטית (PTSD) משדה הקרב. נוסף לכך, נוסחו שיטות הטיפול קצרות-הטווח, ההתנהגותית ומאוחר יותר, הקוגניטיבית. נציין כי מאז שנות ה-80 לערך, כמעט ואין מטפלים הנוקטים בגישה התנהגותית בלבד או קוגניטיבית בלבד, אלא משלבים בין הגישות.

הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית הינה שילוב בין הגישה ההתנהגותית, שנשענה על מחקרים על אודות התנהגות המבוססת על התניות וחיזוקים, וחסרה התייחסות לגבי מחשבות, אמונות ותפיסות, לבין הגישה הקוגניטיבית שהתעמקה בהבנת דפוסי החשיבה של האדם, וחסרה התייחסות בנוגע להשפעת ההתנהגות המאפיינת הפרעות נפשיות.

ההנחה בבסיס שיטת טיפול זו, היא התפיסה שחלק מהתגובות הרגשיות של האדם, אינן נקבעות על פי האירועים האובייקטיביים במציאות, אלא נסמכות על החוויה וההתבוננות הסובייקטיבית שלו, אותה ניסח לעצמו באופן אישי. כלומר, ישנו פער בין המציאות האובייקטיבית, למציאות הנחווית על ידי הסובייקט.

גישה זו חרטה על דגלה, להתבסס על שיטות מדעיות, ולהדגיש את החוויה הרגשית החיובית, על פני חוויות שליליות, ובכך לצמצם את הפער בחוויה.

אבני היסוד של הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית

שיטה המבוססת מחקר ורציונל מדעי

גישת הטיפול הקוגניטיבית-התנהגותית חרטה על דגלה, את הצורך במחקר בטיפול בבריאות הנפש. לאורך השנים הצטברו עדויות מחקריות לגבי היעילות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשיפור דיכאון, הפרעות אכילה, הפרעות חרדה ספציפיות וטיפול בהפרעת אישיות גבולית (טיפול DBT פרטני וקבוצתי). עם זאת, נציין כי מחקרים מראים, כי גם לאחר ההתערבות הטיפולית, נראה הישנות של הסימפטומים לאחר תקופה, בייחוד בהפרעות אובססיביות, כמו טריכוטילומניה, פציעת עור (picking) ועוד.

הערכה

טרם הטיפול, תיעשה הערכה של הבעיה עימה הגיע המטופל, על פי ספר האבחנות האמריקאי (DSM-V, 2013) ובאמצעות שאלונים ספציפיים לבחינת התלונה עימה הגיע המטופל. למשל, שאלון חרדה חברתית, לאדם הפונה עם בקשה להתמודד עם חרדה חברתית.

פסיכו-חינוך (psychoeducation)

בהמשך לחשיבות המחקרית, המטפלים בגישה זו, שמים לעצמם למטרה להנגיש את ההפרעה עימה מתמודד האדם באופן פתוח, נגיש, וכזה אשר נותן מידע ורואה במטופל שותף אקטיבי ומודע לתהליך הטיפולי.

כך למשל, נסביר לאדם הסובל מהפרעות קשב וריכוז, מהו המנגנון הנפשי והמוחי שעומד בבסיס ההפרעה, מהן דרכי הטיפול היעילות שנמצאו במחקרים וכיצד כאן, בטיפול, נוכל לבנות סדרת מפגשים ,אשר יסייעו בוויסות הרגשי וההיפראקטיביות, הכרוכה בהתמודדות עם ההפרעה. בנוסף, נלמד טכניקות וכלים להתמודדות.

המטופל כשותף למטרות הטיפוליות

בגישה זו, ישנו הרבה כבוד למקום בו נמצא המטופל ולהערכה אותו כאדם חושב, בעל ידע רחב על עצמו, התנהגויותיו ורגשותיו, ולכן יש לראות במטופל כשותף למטרות הטיפוליות.

מתוך כך, שלבי הטיפול יהיו ברורים למטופל והוא אף יהיה שותף לניסוח המטרות הטיפוליות. המודעות לתהליך הטיפולי הינה חשובה בגישה זו, שכן על המטופל מוטלת אחריות רבה לביצוע מטלות (שיעורי בית) בין פגישות וכדומה.

מתוך כך נציין, כי על המטופל שפונה לטיפול זה, להיות בעל מוטיבציה גבוהה, לגבי רצונו לשיפור חיי הנפש שלו, ולהכחדת הסימפטומים עימם הגיע לטיפול. נוסף על כך, המטופל ילמד טכניקות של ניטור עצמי– כלומר, יצטרך לשים לב לעצמו ולרגשותיו, בכל פעם שירגיש רגשות עוצמתיים או רגשות מתונים, בתגובה לאירועים שהתרחשו בחייו.

הטכניקה הטיפולית

טיפול זה שם לעצמו למטרה להשפיע על ההתנהגות והחשיבה של האדם, לעומת הטיפול הדינמי ששם לעצמו למטרה לבצע עבודת עומק, על ידי אנליזה של עולמו הפנימי והכמוס של המטופל, דרך היחסים הטיפוליים ועיבודם, המאפשרים תובנה ותנועה רגשית.

מה עומד בבסיס שיטת הטיפול?

אמונות שליליות

התפיסה של הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית היא כי לכל בני האדם אמונות ליבה, אשר אנו פועלים דרכן, כשאנו מתמודדים עם אירועים בחיינו. האמונות הללו הן אוטומטיות ודרכן אנחנו מפרשים את העולם.

למשל, אדם עם ערך עצמי לא יציב, יושפע עד מאד מביקורת שלילית. זאת ועוד, אותו אדם יוכל לפרש מבטים מסוימים של אנשים בסביבתו, כמבטים המבטאים ביקורת על מראהו או אופן התנהגותו.

חשיפה וחשיפה הדרגתית

שיטה זו מאפיינת בעיקר גישות טיפוליות המטפלות בפוביות ספציפיות, כגון, אגרופוביה או חרדות (כמו חרדה חברתית, או חרדת בית ספר במקרה של ילדים). בחשיפה אנחנו אט אט, עם התקדמות הטיפול, נבקש מהמטופל להתעמת עם פחדים משמעותיים יותר ויותר.

קראו על – טיפול בחרדה חברתית

למשל, אדם שפוחד מפני טיסות, ראשית נבין איתו מהו הפחד, מהן האמונות השליליות בנוגע לטיסות, אחר כך נעשה חשיפה בדמיון ובסופו של התהליך נלווה אותו לחשיפה למושא הפחד בפועל. החשיבות של חשיפה ,היא בערעור האמונות הפנימיות וסתירתן. כלומר, אדם יעלה על טיסה וייווכח לגלות שלא קרה לו דבר, וכי טיסה, אפילו עשויה להיות חוויה נעימה.

חשיפה בדמיון מאפיינת בעיקר התמודדות עם הפרעת חרדה פוסט-טראומטית (PTSD) והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). ישנן שיטות ספציפיות וחדשניות, הכוללות שימוש במציאות מדומה, בה למשל חייל נכנס אל שדה הקרב, המקום בו אירע האירוע הטראומטי, שם מתמודד עם אותן מחזות ומעבד אותן תוך התכוננות לקראתן והמשגה שלהן.

באמצעי זה אנחנו בעצם מפגישים את המטופל עם החרדה הגדולה ממנה סובל. אם בחרדה ברירת המחדל של הנפש, היא להימנע ממפגש עם האירוע או האובייקט מעורר האימה, בשיטה זו נבקש ממנו לעשות את ההיפך. ההימנעות היא זו אשר מנציחה את הפוביות והחרדות ודרך החשיפה מתחילה התמודדות עמן.

שיעורי בית

שיעורי בית אלו מטלות הניתנות למטופל, בין פגישה לפגישה. מחקרים מוכיחים כי מטלות בית תורמות לטיפול ושומרות על עבודה רציפה, בין מפגש למפגש. המטפל נותן למטופל תרגילים הניתנים לעבודה בבית, בהתאם לקושי עימו מתמודד.

הכחדה

שיטה זו הינה מבוססת מחקרים, בנושא למידה של התניות וחיזוקים. בהכחדה נבקש להכחיד את ההתנהגות הלא-אדפטיבית, זו שלא תורמת לבריאותו הנפשית של האדם.

ההנחה בשיטת טיפול זו היא שההתנהגויות הלא בריאות, הן בבסיסן התנהגויות לא רצוניות. ממש כמו ב-OCD, שהמחשבות הטורדניות לגבי דברים מסוימים (לדוגמא ניקיון) משפיעות על כל החוויה של האדם ולא מניחות לו.

הטכניקה היא דרך שיטת טיפול התנהגותית, שבבסיסה הרציונל כי חוסר תשומת לב להתנהגות לא אדפטיבית, בהתחלה יוביל לעלייה בדפוסים ההתנהגותיים, ואחר כך להכחדתה. למשל, ילד אשר פונה להוריו בבקשה מסוימת, בדרך של צרחות וזעם, כזו אשר ההורים לא מוכנים לה, תחילה יבטא את תביעותיו ביתר שאת, עד שהן יפחתו והתגובה תיכחד, באם ההורים ישמרו על עקביות בתגובותיהם החינוכיות אליו. כך, הילד יבין אט אט, שהוא יקבל את מבוקשו, רק כאשר הוא יביע את רצונותיו בצורה שהינה אדפטיבית יותר. בנוסף, נלמד את המטופל התניית נגד: סילוק תגובה לא רצויה וחיזוק תגובה(התנהגות) חיובית. כך נערער על הקשר השלילי בין גירוי מסוים לתגובה ההתנהגותית השלילית שלו ונשבור את האסוציאציה (הקשר) שנוצר ביניהם.

למשל, הילד מהדוגמא לעיל, נלמד את הוריו להכחיד את הקשר שנוצר בחווייתו, בין הצרחות והזעם לבין קבלת מבוקשו. הוא יוכל לקבל את מבוקשו, רק כאשר יתנהג בצורה ראויה ומווסתת.

נגדיש כי מחקרים הראו שההכחדה לא מייצרת הכחדה מוחלטת של ההתנהגות, אלא למידת התנהגות חדשה.

הפעלה (אקטיבציה) התנהגותית

שיטת טיפול זו מוכחת במחקרים כיעילה לטיפול בדיכאון. על פי שיטה זו, מטופלים דיכאוניים, הם כאלה אשר נמנעים מעיסוק בפעילויות יומיומיות מהנות, בשל חששם להיכשל ולאבד שליטה. בטיפול מסוג זה, נחשוף את המטופלים אט אט להתנהגויות אשר הם נמנעים מהם, וניווכח יחד, שהתנהגויות עשויות להוביל לחיזוקים חיוביים ולהפחתה בתחושות הדיכאוניות.

בשיטת האקטיבציה ההתנהגותית, נשנה את התנהגויות ההמנעותיות, בהתנהגויות חיוביות, עליהן יחוש האדם תגמול וחיזוק חיובי.

ביקורת לגבי גישות טיפול קצרות מועד

  1. התמקדות בחשיבה רציונאלית (שיח ייעוצי, מודע וממוקד).
  2. מחקרים מצביעים על הישנות הסימפטומים לאחר זמן, בשל הטיפול הממוקד בסימפטום.
  3. הגישה מתעלמת מחשיבות ניתוח התנגדויות, העברה והעברה נגדית בטיפול, שהינן אבני יסוד בגישה הדינמית, כפי שתארנו לעיל.
  4. נדרשת מוטיבציה, כוחות אישיותיים ואקטיביות גבוהה מצד המטופל.
  5. ציפיות המטפל: כשהמטפל נותן למטופל שיעורי בית, יש ציפייה שהמטופל יכין אותם.
  6. מחקרים מראים שהמרכיב המרפא שייך לקשר הטיפולי.
  7. הברית הטיפולית, מתבססת על העברה חיובית וזו לא תמיד מתיישבת עם צרכים שונים של המטופל, כך שלעיתים תתעורר העברה שלילית בטיפול. בנוסף, גישה זו מתעלמת מהסובייקטיביות של המטופל, כלומר המטפל נתפס כאובייקט להעברה בעבור מטופלו, העשוי להיחוות על ידיו באופנים שונים: כמיטיב, מתנשא, אכזר, קר או חם (כלומר המטופל עשוי להשליך על המטפל, חוויות פנימיות שהפנים מקשרים אחרים).

 

מה ההשפעה של טיפול פסיכולוגי, מעבר לכל גישת טיפול?

לאורך הדיון בהבדלים בין טיפול פסיכולוגי דינמי, לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, התמקדנו בשונות בין הגישות. עם זאת, ישנו דמיון בין הגישות, הנשען על נקודת המוצא הטיפולית. שתי הגישות גורסות כי מטרת הטיפול הינה הקלה על הסבל האנושי, דרך מגע עם אמת רגשית.

פתרון הבעיה עימה פנה המטופל הינו חשוב והכרחי, בייחוד כאשר הבעיה מסבה סבל לאדם, אך כאן ראוי לציין, כי מדובר בשיח ממוקד ומודע, כזה אשר לא תמיד לוקח בחשבון את כלל המרכיבים הלא מודעים והכוללניים יותר של היווצרות הבעיה.

באם לא ייעשה עיבוד מעמיק לסיבה שבגינה הבעיה נוצרה, במקרים רבים, הבעיה תחזור. אך למרות האמור לעיל, קיימת חשיבות רבה שהמטפל ידע לראות את צורכי המטופל, ויוכל לשלב בטיפול הדינמי, גם אלמנטים קוגניטיביים התנהגותיים, שהינם לרוב מאורגנים ומובנים, כאלה אשר עשויים לסייע למטופל באופן ממוקד ומהיר יותר, לעיתים טרם או במקביל לתהליך הממושך.

ההבנה כי סימפטומים פסיכולוגיים אינם נוצרים “יש מאין” היא חשובה. הסימפטומים מהווים דרך להתמודדות עם מצוקות נפשיות. הסימפטום מייצר פעמים רבות את “הפתרון” הטוב ביותר בעבור האדם עד לאותה התקופה, בהיעדר פתרונות אפשריים אחרים.

בטיפול עומק, אט אט, המטפל והמטופל מייצרים מבנים פסיכולוגיים נפשיים, כאלה שהמטופל יוכל להסתמך עליהם, במקום על הסימפטום (הבעיה הפסיכולוגית או המצוקה), בדרך זו הוא יוכל לוותר על הסימפטום.

כלומר, המטפל והמטופל עובדים על חיזוק הערך העצמי של האדם, מעבדים יחד את מצוקותיו ואת הקונפליקטים שיושבים תחתן, ובכך נוצרות דרכי התבוננות חדשות ואפשרויות נוספות בחייו של האדם, מה שמאפשר תהליך טבעי של הכחדת הסימפטום הנפשי על-ידי המטופל עצמו ולא על ידי משימות שייתן לו המטפל, שעשויות להינתן פעמים רבות טרם זמנן בטיפולים קצרי מועד ולהיחוות כמתקיפות, בשל העובדה שהן מגיעות מבחוץ ולא מתוך נפשו של המטופל.

ג’ונתן שדלר (2010), במאמרו המפורסם, סקר מחקרי מטא אנליזה רבים בדבר יעילות של גישות טיפוליות שונות. במחקר הוא הראה את יעילותן של גישות הטיפול הדינאמי לעומת שיטות אחרות קצרות טווח וכאלה אשר ממוקדות בטיפול בסימפטומים.

הוא מצא גודל אפקט של 0.97 (שנחשב משמעותי ביותר) ואילו כעבור זמן הוא גילה שגודל האפקט (כלומר יעילות הטיפול) אף עלה ב-0.51. כלומר, היעילות של הטיפול הדינאמי, אף הוכחה כגדולה יותר, ככל שעבר הזמן מסיום הטיפול.

מה זה אומר? שהתועלת של פסיכותרפיה דינמית, לא רק שנשמרת לאורך זמן, אלא גם גוברת עם הזמן. כלומר, ניתן לעשות שימוש בכלים ובתובנות שנרכשו בטיפול הדינאמי ולצמוח דרכם לאורך זמן. אותה מגמה נצפתה אף במחקרים שבחנו יעילות של טיפול דינמי בילדים.

אפשר אולי לדמות זאת לתהליך של דיאטה. כדורי הרזייה עשויים לאפשר פתרון מיידי של בעיית עודף המשקל, אך עם הפסקתם, או עם ההתרגלות הטבעית של הגוף אליהם, המשקל יחזור. לעומת זאת, דיאטה שתכלול עוגנים מתאימים וליווי נכון, עשויה להשיג תוצאות בריאות ומשמעותיות יותר לאורך זמן, ואף לסייע לתחושת הערך של האדם והמסוגלות שלו לאורך זמן.

בנוסף, לממצאים גם חשיבות כלכלית וטיפולית שכן לעיתים, להתמקד בטיפול קצר מועד, כאשר מדובר בבעיה אשר מצריכה טיפול ארוך טווח ומעמיק, היא בטלה. ההשקעה הכספית הקטנה עשויה להתברר כבזבוז, לאור הישנותם של הסימפטומים במצבים רבים בהמשך החיים.

לסיכום, לאור הסקירה לעיל, קיימת חשיבות שבעת הפסיכותרפיה, הפסיכולוג ידע לשלב בין גישות הטיפול השונות באופן מבוקר ואינטגרטיבי, על מנת שסייע למטופלו, הן להקל על מצוקותיו והן למנוע את הישנותן לאורך זמן, ולפתח כלים מעמיקים וטובים להתמודדות ארוכת טווח.

טיפול דינמי אינו סותר התערבויות של טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים קצרי טווח (טיפולי CBT), אלא משלבם באופן יעיל ונכון יותר בתוך הטיפול הפסיכולוגי הכללי. באותה מידה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אינו סותר את אבני היסוד של הטיפול הדינמי, אלא מושתת עליהם וצמח מתוכם, לעבר אזורים מבוססי-מחקר, להם חשיבות רבה.

בנוסף לכך, במצבים מסוימים, לאחר שיחת הערכה ראשונית, לעיתים ניטה להמליץ דווקא על טיפול ממוקד סימפטומים, כזה העשוי להיות יעיל במקרים רבים ומוגדרים היטב, כאשר לאדם מוטיבציה פנימית וכוחות מספקים, להתמודדות עם אתגרי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT). אך קיימת חשיבות מכרעת לאבחן זאת בטרם הפנייה לטיפול הפסיכולוגי.

גישות טיפוליות שונות וההקשר התרבותי

בתרבות המודרנית, אנשים נוטים לעיתים לחפש פתרונות מהירים, יש שבחירה זו באה על חשבון טיפול מעמיק בקשיים, או על חשבון ביסוס מבנים נפשיים ותובנות, כאלה אשר עשויים לשרת אותנו לטווח הארוך, למנף את חיינו באופן משמעותי וייחודי, ולאפשר חיים מלאים ובעלי משמעות לאורך זמן.

לעיתים, נחפש פתרון קונקרטי ומיידי לסבל שאנחנו חווים בחיינו, מתוך תקווה שהתערבויות אלה יוכלו להקל על סבלנו. עם זאת, לפסיכותרפיה יש את הקצב הייחודי שלה, כזה אשר לעיתים עשוי להידמות כאיטי, אך מטרתה לסייע ולהקל על חיי הפונה.

מחקרי מטא אנליזה נרחבים ביותר, הראו שלפסיכותרפיה בכללותה יש גודל אפקט (מדד סטטיסטי) בטווח של 0.62-0.85 מה שמוכיח, שפסיכותרפיה משפיעה על אנשים בצורה משמעותית וחשובה. רק כדי לסבר את האוזן, במחקרו של שאדלר מ-2010, הוצגה מטא אנליזה על יעילות טיפולים תרופתיים לטיפול במצבי דיכאון וחרדה, ונמצא בה גודל אפקט של 0.30, הקטן יותר מזה שהוצג במקרה של טיפולי פסיכותרפיה, אך גם נחשב לגודל אפקט משמעותי בתחום הרפואה.

מה “עובד” בטיפול? מה המשותף לגישות השונות?

כל הגישות הטיפוליות מאמינות בכך שבסיס יציב בקשר בין מטפל למטופל, הוא שמאפשר את האיכות והתרומה של טיפול. הנקודות המרכזיות עליהן יש הסכמה מעבר לכל הגישות, הן הבאות:

  1. איכות הקשר הטיפולי– קשר טיפולי קרוב, שמבוסס על אמון, תורם יותר לעבודה הטיפולית.
  2. ההחזקה הטיפולית– רציפות וקביעות בהגעה לטיפול, תורמת ליצירת מרחב של עבודה משמעותית יותר.
  3. ציפיות המטופל מהטיפול– שיח על מטרות הטיפול, כמו גם על הדברים החשובים למטופל להשיג, הינו משמעותי בדבר התרומה לטיפול.
  4. משתני אישיותו של המטופל– מטופל המגיע אל הטיפול עם חוויית אמון ובסיס בטוח בקשר ובמה שהקשר יכול להביא עמו, משמעותיים לטיפול.
  5. מגויסות המטופל- מוטיבציה של המטופל ועבודה שוטפת בין פגישה לפגישה.
  6. אפקט הציפייה של המטופל– תקווה לשינוי.

פסיכותרפיה במכון סול

במכון סול לפסיכותרפיה, מטפלים מומלצים העובדים בשיטות טיפול דינאמיות ובשיטות טיפול קצרות מועד ופסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית, בהתאם לצרכי המטופל. ישנם מטפלים שמזדהים בעיקר עם שיטה טיפולית אחת ולא עם השנייה ויש מטפלים אחרים אשר מצליחים לשלב בין הגישות הטיפוליות. מעבר לגישה הטיפולית, ישנה התאמה בינאישית שהינה חשובה, במטרה להפוך את המרחב הטיפולי למשמעותי ויעיל.

נשמח להזמין אתכם לפגישת ייעוץ, שמטרתה לסייע ולהכווין אתכם במציאת הטיפול והמטפל הנכונים והמתאימים ביותר עבורכם.

 

 

הפניות

הפרט, י’ (2011). יסודות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. בתוך מרום, צ’, גלבוע – שכטמן, א’, מורק, נ’, ומאיירס, י’, (עורכים), טיפול קוגניטיבי התנהגותי במבוגרים: עקרונות טיפוליים. עמ’ 1-16. ת”א: דיונון.

ויניקוט ו. ד. (2009). עצמי אמיתי, עצמי כוזב. עם עובד, תל אביב מטרות הטיפול הפסיכואנליטי, ‘ עמ 220-214.

נ, קלנר. (2009) דבשת הגמל: על טכניקת הטיפול הפסיכודינמי. מודן, בן שמן.

פ, זיגמונד. (2002). הטיפול הפסיכואנליטי. עם עובד, תל אביב.

American Psychiatric Association. and American Psychiatric Association. DSM-5 Task Force. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5. .Washington, D.C.,  American Psychiatric Association

Shedler, J. (2010). The efficacy of psychodynamic psychotherapy. American psychologist65(2), 98.‏

Shedler, J. (2018). Where is the Evidence for “Evidence-Based” Therapy?. Psychiatric Clinics41(2), 319-329.‏