אוטיזם היא הפרעה נוירו-התפתחותית רחבת היקף. הפרעה זו פוגעת בטווח של התנהגויות, הקשורות לקשיים בהבנה ובתקשורת הבינאישית.

מהו אבחון אוטיזם?

ההפרעה האוטיסטית הינה בעלת אפיונים שונים אצל אנשים שונים. המאובחנים על הרצף האוטיסטי מגוונים באישיותם ובתפקודם, ומשום כך, האבחון לרוב מורכב, וקיימת חשיבות שייעשה באופן מקצועי על ידי פסיכולוג מאבחן מנוסה. במקרים של חשד, בגיל הרך יש לפנות לרופא הילדים. רופא הילדים מפנה לרוב למכון להתפתחות הילד, או ליחידה לגיל הרך.

האבחון נמצא בסל שירותי הבריאות. בשל מורכבות ההפרעה, וחוסר הידע על גורמים גנטיים מדויקים, אין בדיקה גנטית, כגון בדיקת דם, היכולה לאבחן את האוטיזם. לכן, האבחון נעשה על ידי איסוף מידע רב, התנהגותי בעיקר, הן מהסביבה, ממבחנים פסיכולוגיים (כגון אדוס) והן מהתרשמות המאבחנים.

אבחון אוטיזם רב-מקצועי

האבחון מקיף ומעמיק, ונערך בנפרד על ידי מספר אנשי מקצוע מתחומים שונים: פסיכולוג, פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי ועוד. סביבתו הקרובה של הילד, החל מהוריו ועד לגננות, יספקו לנו מידע לגבי התפתחותו של הילד, במגוון תפקודים- חברתיים, רגשיים, שכליים, מוטוריים- החל מההיריון, הלידה, התפתחות אחרי הלידה, תפקודים בבית, במסגרות ועוד. אולם לא ניתן להגיע לאבחנה רק על ידי שאלונים, ראיונות ודיווחי הסביבה.

האבחון המעמיק ביותר הינו האבחון הפסיכולוגי ולכן תמיד נמליץ להתחיל באבחון זה. מאוחר יותר, להורים אשר ירצו לאשר את האבחנה מול ביטוח לאומי, יומלץ לפנות לאבחון רפואי- פסיכיאטר/רופא התפתחותי.

ישנה חשיבות רבה להתרשמות המאבחן מהמפגש עם הילד עצמו והקשר הנוצר עמו. התבוננות על ההתנהגות בחדר, קשר העין שנוצר/לא נוצר, מצב רוח, תזזיתיות, יכולותיו השפתיות, הרגשיות והתקשורתיות, רמת הוויסות, יכולות המשחק ועוד- מספקות מידע רב וחשוב אודות מצב הילד ורמת תפקודו. לעיתים קרובות יש צורך במידע נוסף שנאסף מבדיקות של מרפא בעיסוק, קלינאי תקשורת, מאבחון פסיכודידיקטי, בדיקות שמיעה ועוד.

להרחבת קריאה על הפרעת תקשורת>>

מגבלות אבחון אוטיזם

במקרים רבים ילדים מסתובבים מגיל צעיר עם שאלות בנוגע לאבחנה שלהם, עד שאנשי המקצוע מקבלים החלטה סופית. ברוב המקרים שמדובר על אבחון אספרגר, קשה מאוד לראות את הסימנים בגילאים הצעירים. לכן, בגילאים הצעירים לרוב יאובחנו הילדים עם קושי בולט ואילו ה”אספרגרים” יאובחנו בגילאים מבוגרים יותר.

חלק מהקושי באבחון אוטיזם נובע מאופי ההפרעה– הקושי להכליל התנהגויות לסיטואציות אחרות. ילדים עם אוטיזם מתנהגים שונה במקומות שונים. כך למשל, ההורים אומרים שבבית הוא מתקדם ומתנהג בצורה מסוימת. אולם בגן או בחדר הטיפולים התנהגות זו אינה מתרחשת. פער זה בין מקומות או סיטואציות מתרחש בעיקר בתפקודים הגבוהים, ולכן חשוב להעריך ולאבחן את הילד בסיטואציות שונות (בגן, בבית).

קושי נוסף שלעיתים מצריך אבחון נוסף נובע מכך שלעיתים נראה את הילד לראשונה בגיל צעיר, נניח בגיל 3, כאשר דרישות החברה ממנו לא כה גבוהות, ועם כוחותיו הוא מצליח לעמוד בדרישות אלו ולהתנהג כצפוי ממנו, ולכן לא נמהר לתת לו אבחנה של אוטיזם.

אולם ככול שהילד גדל והדרישות והציפיות החברתיות ממנו גדלות, כך נראה כי ישנם קשיים נרחבים יותר. עם ההתפתחות, התמונה הכללית תתבהר ויהיה ניתן לאבחן ילד על הספקטרום האוטיסטי. חשוב לציין כי עד לפני מספר שנים אבחון אוטיזם נעשה לא לפני גיל 5. לאחרונה, עם התפתחות, מחקר והבנה מקצועיים, ניתן לאבחן ילדים כבר מגיל 3 חודשים.

אבחון אוטיזם הכרחי לטיפול

את האבחון המדויק אודות תפקוד הילד ומצבו ניתן לקבל באבחון פרטי לאוטיזם, והוא הכרחי להתוויית תוכנית טיפולית מתאימה. תוכנית מתאימה תשפר את תפקודו ותסייע לאיכות חייו וחיי משפחתו. זאת על מנת לתת פרוגנוזה מדויקת עד כמה שניתן. חשוב לציין כי מחקרים מצאו שגיל אבחון צעיר מסייע! כלומר, ככל שגיל האבחון מוקדם, ניתן לטפל מוקדם יותר וכך תפקודו של הילד משתפר (2009 Hertz-Picciotto, & Delwiche). זאת מפני שבגילאים הצעירים המוח עדיין פלסטי וגמיש וכך חלון ההזדמנויות לשינוי גדול יותר.

חלק מהאבחון מסתמך על קריטריונים בספר הDSM-5. הDSM-5 הינו ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי. הוא האורים ותומים להחלטה על אבחנות בקרב אנשי המקצוע. במהדורה החמישית והאחרונה, השתנו הקריטריונים וההגדרה לאוטיזם כפי שהיו במהדורה הרביעית. שינוי זה מאפשר לנו, אנשי המקצוע, להבין את ההפרעה באופן רחב ומעמיק יותר. כך אנו יכולים להיות יותר ספציפיים באבחנתנו (במהדורה הקודמת אבחנות רבות ניתנו תחת הכותרת של אבחנת אוטיזם לא משויכות, כמו PDD NOS).

אבחון אוטיזם בתפקוד גבוה: אספרגר

אחד מן השינויים המשמעותיים בין המהדורות הוא הוצאת אבחון אספרגר מהספר. אבחנה זו הייתה מקובלת לילדים שאובחנו עם אוטיזם בתפקוד גבוה. כיום נהוג להשתמש במונח זה בחיי היום היום, כהגדרה חברתית, אך מבחינה קלינית ורפואית מושג זה אינו קיים יותר.

החידוש המשמעותי ביותר הינו הכנסת הרצף הספקטרום לאבחנה, כך שילדים שאובחנו על-פי המהדורה הרביעית עם אוטיזם, אספרגר או הפרעה התפתחותית רחבת היקף לא מוגדרת (PDD-NOS). אלו יקבלו אבחנה לפי המהדורה החמישית אבחנה על רצף האוטיזם.

ברצף האוטיסטי ישנו טווח התנהגויות; החל מהיעדר ועד לכשל ולקות ברמות שונות. שינוי נוסף הוא בהסרת תחום הלקויות בשפה, שכבר אינו מהווה קריטריון לאוטיזם במהדורה החמישית של הDSM. ילדים שמראים קשיים בתקשורת החברתית אך אינם עונים להגדרה של אוטיזם, צריכים לעבור הערכה ללקות חברתית תקשורתית.

קריטריונים לאבחנת אוטיזם על פי ה-DSM-5

A- חסך מתמשך  בתקשורת החברתית ובאינטראקציה החברתית בהקשרים שונים שאינם מוסברים על ידי עיכוב התפתחותי כללי, ובאים לידי ביטוי בכל המפורט ( 3 סעיפים):

1. קשיים בהדדיות חברתית המתבטאים בכשל בניהול שיחה הדדית, שיתוף וחשיפה עצמית מועטים, הבעת רגשות בצורה לא מותאמת או שאינה מתרחשת, קושי ליזום ולשמר יחסים בין אישיים ועוד.
2. קשיים בתקשורת מילולית ולא מילולית לשם אינטראקציה חברתית כגון העדר קשר עין והבעות רגשיות, קשיים בהבנת מחוות לא מילוליות ושפת גוף של האחר ועוד.
3. קשיים בליזום, להשתתף ולשמר אינטראקציה חברתית כגון העדפת משחק לבד, העדר עניין בקבוצות השווים, קושי בוויסות התנהגות וכדומה.

B- דפוסי התנהגות, דפוסי עניין ודפוסי פעילות מוגבלים וחזרתיים כפי שבאים לידי ביטוי בלפחות שניים מהמפורט מטה.

1. חזרתיות וסטריאוטיפיות בפעילות מוטוריות, בשפה ובשימוש בחפצים, למשל סידור חפצים או משחקים באופן מוגזם, תנועות גפיים, חזרתיות בדיבור ועוד.
2. חוסר בגמישות, התעקשות ונוקשות בדפוסי התנהגות המתבטאים בקושי לשאת שינויים קטנים וגדולים, צורך בשגרה קבועה, דפוסי חשיבה לא גמישים, אכילה סלקטיבית ועוד.
3. תחומי עניין מצומצמים ומקובעים- התעניינות בתחום מסוים מובילה לידע רב ומפורט ועיסוק יתר בנושא. לרוב אלו תחומי עניין מצומצמים ומקובעים.
4. ליקיים בתגובות לגירויים תחושתיים- החל מחוסר תגובה ותגובתיות יתר למגע, כאב, מרקמים ספציפיים, שימוש בהרחה או נגיעות בגירויים וכו’.

C- התסמינים חייבים להיות נוכחים עוד מתקפות הילדות המוקדמת.

D- הסימפטומים פוגעים בתפקוד היומיומי.

E- לקויות אלו אינן מוסברות טוב יותר על ידי אבחנה של מוגבלות שכלית או עיכוב התפתחותי כללי.

ככלל: באבחון יש לקבוע את דרגת הקושי בכל סעיף – קל, בינוני או קשה.

תצפית באבחון אוטיזם

כלי מהותי באבחון אוטיזם הינו תצפית. התצפית יכולה להיערך על ידי פסיכיאטר/פסיכולוג בחדר הטיפולים, בגן ובבית. חשוב לבחון את ההתנהגות של הילד במקומות ובסיטואציות שונות, שהרי לילד על הרצף יש קושי להכליל התנהגות, כך שייתכן כי בבית הוא יתנהג בצורה מסוימת ובגן בצורה אחרת.

כך, לעיתים קרובות כאשר הגננת מדווחת כי הילד מתנהג בגן בצורה אחת, ההורים יתקשו להבין ולהאמין מפני שבבית התנהגות זו לא מופיעה. בתצפית אנו נבחן את זמן התגובה של הילד לגירוים, את עולמו הרגשי, את התנהגותו הנצפית ואת המוטוריקה שלו, את התקשורת המילולית והלא מילולית. בנוסף, נבחן קשר עין עם סביבתו, את הקשב והריכוז, תנועתיות, ועוד.

שאלוני דיווח לאבחון אוטיזם

כלים נוספים ומרכזיים באבחון הינם שאלונים אותם ממלאים הן המאבחנים והן ההורים/הגננות. נפרט בקצרה על השאלונים המקובלים לאבחון אוטיזם:

• שאלון Autism Observational Scale for Infants – AOSI ממולא על ידי איש מקצוע לאחר תצפית על התנהגות הילד.
• שאלון Early Screening for Autistic Traits questionnaire – ESAT- ממולא הן על אנשי המקצוע והן על ידי ההורים והדמויות המטפלות. זהו שאלון הנועד לברר תסמינים של אוטיזם בתינוקות.
• Autism Diagnostic Interview- Revised – ADI-R- שאלון הממולא על ידי ההורים והצוות החינוכי על התנהגות הילד.
• First Year Inventor – FYI- שאלון הבוחן התנהגויות אצל תינוקות המאפיינות אוטיזם.
• Communication and Symbolic Behavior Scale- Developmental Profile – CSBS-DP- שאלונים להורה על הילד ועל התנהגותו בזמן אינטקרציה חברתית.

מלבד השאלונים, נערכים סוללת מבחנים מיוחדת לזיהוי אוטיזם, הכוללים מבחני פסיכולוגיה, מבחני אינטיליגנציה (מבחן וקסלר), מבחנים התפתחותיים, מבחן ביילי, מבחן מאלן ועוד.

עיון בתיק הרפואי- מידע רפואי כגון בדיקות ראיה ושמיעה, ובדיקות נוספות מהוות כלי חשוב לאבחנה ולאבחנה מבדלת של אוטיזם.

דיווח של ההורים והצוות החינוכי-כלי זה חשוב ביותר להערכת הילד ותפקודו. פעמים רבות מה שהמאבחן יראה בחדר הטיפולים, אינו מספיק או משקף את מצב הילד. למשל, בחדר הטיפולים פחות יבלוט קושי במעברים, אשר בולט בעיקר בבית או בגן. לכן, למידע שההורים והגננות מספרים על הילד מקום נרחב בהערכה.

מבחן ADOS/אדוס כלי מתוקף לאבחון אוטיזם

מבחן ה-ADOS הוא המבחן התקף והמהימן ביותר כיום לאבחון אוטיזם. מבחן זה נעשה על-ידי פסיכולוגים אשר עברו השתלמות ספציפית ורחבת-היקף בכלי אבחוני זה. האבחון, כמו המבחנים שתיארנו לעיל, מתבסס על תצפית ואינטראקציה בינאישית של הילד, לתגובות הבוחן (הפסיכולוג) והוא ניתן להעברה החל מגיל שנה ועד לגיל הבגרות המאוחרת.

כלי זה כולל תתי-מבחנים רבים הבודקים את רמת התפקוד התקשורתי של האדם. במבחן זה חלקים מותאמים לגיל הנבדק ולרמת התפקוד השפתי (נבדק ללא שפה/נבדק עם שפה חלקית/נבדק ילד שרכש את השפה/נבדק מתבגר או מבוגר).

מבחן ה-ADOS הינו כלי אבחוני-פסיכולוגי משלים לאבחון אוטיזם, לצד האבחנה הפסיכיאטרית. נציין כי הכרה על-ידי ביטוח לאומי ניתנת לנבדקים שקיבלו אבחנה ללקות תקשורתית על-ידי פסיכיאטר ועל ידי פסיכולוג התפתחותי או קליני, או פסיכולוג בהתמחות אחרת אשר הוכשר לאבחון אוטיזם.

האם אוטיזם ניתן לזיהוי ואבחון מוקדם?

כאמור, יותר ויותר ילדים מאובחנים בגילאים המוקדמים. הורים לילדים שאובחנו עם אוטיזם מתארים במבט לאחור, ליקויים בהתפתחות עוד לפני גיל שנה. ליקויים אלה נמצאים בעיקר בתחום הראייה והשמיעה. אכן, כבר מגיל חצי שנה ניתן לראות אצל תינוקות עם אוטיזם קשיים בהתפתחות התקשורת. נוסף לכך קיימים קשיים ביכולות החברתיות והמוטוריקה העדינה.

על אף האמור לעיל, יש לציין כי, קיים קושי באבחון עד גיל שנתיים. רוב הילדים אינם מאובחנים עד גיל 4, וכ- 18% מאובחנים עד גיל 3. ככל שהזיהוי והאבחון נעשה בגילאים המוקדמים, כך הטיפול יעיל ומשמעותי יותר וניתן להפחית את תסמיני ההפרעה.

סביב גיל שנה עד שנה וחצי פחות נראות התנהגויות לא נורמטיביות, אלא יותר העדר התנהגויות נורמטיביות. כלומר, התינוק דורש פחות תשומת לב, מתקשר פחות עם הסביבה, לא יוצר קשר עין, פחות מחייך. לעיתים קרובות ההורים מפרשים התנהגויות אלו כאופי של התינוק- תינוק שקט, עצמאי, רגוע, ואינם חושבים שמשהו אינו כשורה.

לרוב, בין גיל שנה וחצי לשנתיים וחצי מתחילה נסיגה ביכולות התקשורת והחברתיות המכונה נסיגה אוטיסטית. הנסיגה יכולה להתבטא במגוון דרכים, ביניהן נסיגה ביכולות הדיבור, בהבנה, בשימוש בתקשורת לא מילולית ועוד. בגיל הטרום מילולי, האוטיזם יתבטא בחוסר שימוש או שימוש מופחת במחוות לא מילוליות כדוגמת הצבעה.

אבחון אוטיזם: כשהיכולות השפתיות משתפרות

כשיכולות הדיבור מתפתחות ומשתכללות, אצל פעוטות עם אוטיזם ניתן להבחין באוצר מילים מצומצם יחסית לבני גילם. לעיתים המילים הראשונות שילמדו להגיד יהיו קשורות בחפצים התופסים את תשומת ליבם, לא כאלו הקשורות בתקשורת עם סביבתם כגון “אבא” ו”אמא” אשר שכיחות כמילים ראשונות. בנוסף, יהיו שגיאות בהגיה ובדקדוק, קושי ביצירת צירופי מילים. מעבר לכך ניתן לראות הימנעות משימוש בדיבור בסיטואציות הנדרשות לכך, או הימנעות כוללנית מדיבור.

מאפיינים נוספים של אבחון אוטיזם בגיל הרך:

• הימנעות מיצירת קשר עין אי תגובתיות לשם הפעוט.
• העדפת התעסקות בחפצים ומשחקים מאשר תקשורת עם סביבתו.
• הימנעות ממגע ותגובה שלילית אליו.
• סידור צעצועים וחפצים באופן מוגזם ועוד. סידור חפצים בסדר קבוע הוא מאפיין מרכזי של ילד עם אוטיזם. אנו יכולים לצפות בילד מסדר את משחקיו ולא משחק איתם, באופן מסודר ומדויק מאוד. נוסף לכך ניתן לראות כי שינוי של הסדר על ידי הסביבה, גם אם הדבר נעשה בתום לב, יכול לתסכל ולעצבן אותו עד מאוד.

אבחון אוטיזם ותחלואה נפשית נלווית

כשאנו עוסקים באבחנה מבדלת, הכוונה היא להתבונן על מספר תסמינים ולגבש אותם לכדי אבחנה של הפרעה מסוימת, תוך שלילת הפרעות אחרות. תסמינים אלו יכולים להיות ביטויים של מספר אבחנות, ובתהליך של צמצום ושלילה אנו ננסה להגיע לאבחנה המדויקת ביותר.

תחלואה נלווית (קומורבידיות) הינה הפרעה או מחלה שלעיתים קרובות מופיעה יחד עם ההפרעה שאותה אנו מאבחנים. ככלל,  ככל שרמת התפקוד נמוכה יותר, כך התסמינים של האוטיזם ברורים יותר וקיימת פחות שאלה של אבחנה מבדלת, אלא יותר תחלואה נלוות. ההפרעות הנוספות השכיחות בקרב אוטיסטים בתפקוד נמוך, קשורות לרוב בעיכובים התפתחותיים כגון מוגבלות שכלית התפתחותית, ובהפרעות רפואיות כגון אפילפסיה.

ככל שרמת התפקוד גבוהה יותר, נשאל יותר שאלות של אבחנה מבדלת. חשוב לבצע אבחונים ובדיקות ולהגיע לאבחנה מדויקת האם מדובר באוטיזם או באבחנה אחרת, על מנת להתאים ולקבל את הטיפול הטוב והיעיל ביותר עבור ילדכם.

קומורבידיות ואבחנה מבדלת בין אוטיזם למוגבלות שכלית התפתחותית

בעבר כ70% מהאוטיזם אובחנו גם עם פיגור שכלי. כלי האבחון החדישים, וההבנה הרחבה יותר לגבי האוטיזם, הובילו לכך שכיום אחוזים אלו ירדו ל30% המאובחנים גם עם פיגור שכלי.

נמצא כי נערים המאובחנים באבחנה כפולה של ASD ומוגבלות שכלית מתקשים יותר בתקשורת לא מילולית, ביכולת ליזום ולשמר קשרים בין אישיים וביכולת לשתף ברגשות ומחשבות בנוגע לקשרים חברתיים. שאלת האבחנה המבדלת לגבי הפיגור נשאלת בעיקר כשמדובר באוטיזם בתפקוד נמוך, שחלק מהתסמינים כגון בעיות מוטוריות ופיזיות, התנהגויות חזרתיות וסטריאוטיפים מהווים גם תסמינים של פיגור שכלי.

קומורבידיות אבחנת אוטיזם עם אפרקסיה אורו-מוטורית

זוהי לקות מוחית המתבטאת בקשיים לתכנן ולהוציא לפועל פעולות קוגנטיביות ומוטוריות, שנמצאה בקרב 25% מהילדים המאובחנים עם אוטיזם.

קומורבידיות ואבחנה מבדלת של אוטיזם עם הפרעות כרומוזומליות

כעשרה אחוז מהמאובחנים עם אוטיזם, מאובחנים גם עם תסמונת דאון והפרעות גנטיות כרומוזומליות נוספות.

אבחנה מבדלת בין אוטיזם להפרעות שפה ודיבור

קשיים בהפקת דיבור ובהבנת השפה מובילים בפני עצמם פעמים רבות לקשיים חברתיים. קשיים אלו דומים לקשיים המאפיינים את אבחנת ה-ASD. כמו כן, גם קשיים בהפקת דיבור מאפיינים את המאובחנים עם אוטיזם פעמים רבות. לכן ,לעיתים ניתן לחשוד כי ילדים עם אבחנה של הפרעה בשפה או בדיבור או עם קשיים חברתיים, הם על הרצף האוטיסטי. חשוב לבצע אבחונים מתאימים ומדויקים ולהגיע לאבחנה נכונה, על מנת להתאים את הטיפול הטוב ביותר.

אבחנה מבדלת בין אוטיזם לאילמות סלקטיבית

אלימות סלקטיבית הינה הפרעה בקרב ילדים (בעיקר בבנות), המתחילה להופיע בגילאי 3-6, וכוללת העדר דיבור בסיטואציות מסוימות. כאשר נבחין כי הילד מדבר כרגיל וללא קשיים בהקשרים מסוימים, ובאחרים לא, בעיקר כאשר הוא נדרש לדבר, ייתכן כי מדובר בהפרעה זו ולא באבחנת אוטיזם.

דוגמה שכיחה היא ילד שמדבר בגן בעת משחק עם שאר הילדים, אך שהצוות המבוגר מגיע הוא לא מדבר. לרוב אצל ילדים אילמות סלקטיבית היא ביטוי של חרדה חברתית.

אבחנה מבדלת וקומורבידיות בין אוטיזם לעיכובים התפתחותיים

עיכובים בהתפתחות, בצורותיהם השונות, נצפים בשכיחות גבוהה בקרב כלל הילדים. פעמים רבות עיכוב בתחום אחד מוביל לעיכוב בתחום אחר, למשל כאשר ישנו עיכוב שפתי ולילד קשה לתקשר עם סביבתו, לרוב נראה גם עיכוב חברתי ורגשי.

כאשר עיכובים אלו משמעותיים, ייתכן כי הם מהווים אבחנה נוספת או מבדלת לאוטיזם. כאשר מדובר רק בעיכוב התפתחותי, אבחון וטיפול מוקדם מקדם את ההתפתחות, ולכן חשוב להגיע לתשובה מדויקת על מנת לקבל את הטיפול הנכון ביותר עבור הילד, שכן מסגרות החינוך לילדים עם עיכובים התפתחותיים שונות במהותן ממסגרות לילדים המאובחנים עם אוטיזם.

אבחנה מבדלת וקומורבידיות בין אוטיזם להפרעות נפשיות

כ-10% מהמאובחנים עם ADS יאובחנו גם עם הפרעות פסיכיאטריות. האבחנה הנוספת יכולה להינתן לפני או אחרי אבחנת האוטיזם, ואילו האבחנה המבדלת יכולה להראות תסמינים כמו של האוטיזם, ולכן פעמים רבות קיים קושי באבחנה פסיכיאטרית מבדלת.

אבחנת אוטיזם והפרעות חרדה

הפרעות חרדה או פוביות הן ההפרעות הנלוות ביותר לאוטיזם. בין 11%-80% מהילדים המאובחנים עם אוטיזם יקבלו אבחנה כפולה, סיכוי שגובר ככל שהילד גדל. החרדה היא תסמין ליבה של האוטיזם, לכן- לרוב, כשנרצה להבין האם מדובר אוטיזם או בחרדה, נברר יותר בקפידה. אם החרדה מופיעה בתחומים רבים ובסיטואציות מגוונות (בבית, בגן), אז כנראה מדובר באוטיזם. אם החרדה מופיעה בתגובה לגירויים או סיטואציות בהן הילד מרגיש לא בטוח- כנראה האבחנה תהיה חרדה ללא אוטיזם.

חרדה הינה הפרעה שכיחה ורחבה, הבאה לידי ביטוי במגוון דרכים. התסמינים הרגשיים הינם- תחושות מציפות של אימה, חשש, סכנה והרגשה שמשהו רע עומד לקרות. מבחינה קוגניטיבית נראה הטיות חשיבה, חשיבה מהירה ושלילית, תפיסות מוטעות והכללות, כדוגמת  “בטוח הם נגדי, רק לי זה קורה” ועוד. התסמינים הגופניים יופיעו לרוב ככאבי בטן, קשיי נשימה, דופק מואץ, הזעה ועוד. כמו כן, פעמים רבות ניתן לזהות חרדה בצורת הימנעות ממקומות או סיטואציות המעוררות חרדה.

תסמיני החרדה אצל ילדים מקבלים ביטוי שונה בקרב ילדים שונים. עם זאת, ככלל, לרוב נראה יותר התפרצויות זעם, פרפקציוניזם, קושי במעברים, נוקשות, צורך בשליטה וכדומה. פוביה הינה מופע ספציפי של חרדה המופיעה כתגובה לגירויים ספציפיים, כדוגמת פוביה מחיות, מנהיגה וכו’.

הסיכוי לסבול גם מהפרעת חרדה חברתית גבוה יותר ככל שהתפקוד על הרצף האוטיסטי גבוה יותר. לעיתים יהיה קשה להבחין באם מדובר בהפרעה זו, באוטיזם או בשילוב של השתיים. הסיבות לכך הן, שלרוב לילדים בתפקוד גבוה יש מודעות גבוהה יותר לקשיים שלהם. נוסף לכך, היכולות השכליות שלהם גבוהות יותר, ולכן מתפתחת אצלם חרדה חברתית.

החרדה החברתית מתבטאת בהימנעות מסיטואציות חברתיות. כלומר יותר התבודדות והתרחקות מאנשים, קשר עין לא תקין, ביישנות חמורה המובילה לסבל ובעיות תפקודיות, ובהתנהגות לא מותאמת עם קבוצת השווים. הימנעות מאינטראקציה חברתית והיכולת ליזום קשר הינם גם מאפיינים של האוטיזם לפי ה-DSM.

במקרים של תפקוד נמוך ויכולות שכליות נמוכות יותר, החרדה השכיחה יותר הינה חרדת פרידה. זו מתפתחת לרוב עקב התלות הגבוהה בהורים, הנדרשת והחיונית, עקב הצורך בעזרה החל בפעולות הבסיסיות ביותר ועד לפעולות מורכבות יותר.

אבחנת אוטיזם ו-OCD

ההפרעה הפסיכיאטרית השנייה בשכיחותה הנלווית לאוטיזם הינה OCD. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית היא הפרעה המאופיינת במחשבות טורדניות, חוזרות ואובססיביות בלתי נשלטות ובטקסים ומעשים כפייתיים, הגורמים לחרדה ולמצוקה רבה. המופע הקלאסי של ההפרעה הינו אובססיביות וקומפולסיביות יחדיו, כאשר המעשים והטקסים נועדו להרגיע חרדה שמתעוררת בעקבות מחשבות טורדניות.

לכולנו במצבים מסוימים יש נטייה לבצע פעולה בכדי להרגיע מחשבה המעוררת חרדה. אולם כאשר התפקוד נפגע מהתנהגות ומהמחשבות המטרידות, והאדם חווה סבל בעקבותיהן, ייתכן כי מדובר ב OCD. כ-30% עם אוטיזם מאובחנים גם עם OCD. הפרעה זו יכולה להוות גם אבחנה מבדלת, כלומר אבחנה בפני עצמה ללא אוטיזם. ההבחנה ביניהן קשה עקב התסמינים הדומים אותם נפרט כעת:

• באוטיזם יופיעו חזרתיות על התנהגויות ומחשבות עקב צורך אובססיבי באותו גירוי, ובשינון עובדות ופרטים מדויקים בתחום מסוים המעניין את האדם.
• מחשבות והתנהגויות אלו אינן נחוות כחודרניות ומטרידות ולכן אינן מפריעות לאדם.
• ב-OCD ההתנהגויות החזרתיות מקשות על האדם ומטרידות אותו, ויופיעו בעיקר בתחום הניקיון. בנוסף, בדיקה של נעילת דלתות ומנעולים, אוספים של חפצים, ספירת גירויים ועוד.

לרוב התנהגויות אלו ב-OCD יתרחשו על מנת להפחית חרדה שמשהו רע יקרה אם האדם לא יבצע טקסים אלו. לפיכך הפרעה בטקסים מעוררות יותר חרדה. לעומת זאת באוטיזם ההתנהגויות אכן יכולות להפחית חרדה אך הן לא מבוצעות רק לשם זה. הפרעה בטקסים מעוררת תסכול אך לאו דווקא חרדה.

אבחנת אוטיזם ו-SCD (הפרעה חברתית התפתחותית)

הפרעה חברתית התפתחותית הייתה מאובחנת בעבר כאוטיזם. אולם כיום היא מהווה הפרעה אחרת, העומדת בפני עצמה. ההפרעה מאופיינת בקשיים בהבנת סיטואציות חברתיות, בשימוש בתקשורת לא מילולית, בקיום קשרים חברתיים ובשימוש שפתי לצרכים חברתיים, לצד יכולות שפתיות תקינות לרוב בתחומי השפה האחרים.

למשל, ילדים אלו מתקשים להבין את השימוש בציניות ובמילים שפירושן החברתי שונה מהפירוש הבסיסי שלהן, כמו “חבל על הזמן, איזה קטע” ועוד. בניגוד לאוטיזם, בהפרעה זו אין התנהגויות חזרתיות. ילדים אלו לרוב מתקשים וסובלים במסגרות החינוכיות ובאופן כללי, וחשוב להגיע לאבחנה המדויקת ולהתאים טיפול שייסע ויקל עליהם.  בשל ההכרה היחסית חדשה בהפרעה, היא טרם הוכרה בביטוח לאומי, במשרד החינוך ובשאר הגופים ככזו שדורשת זכאות לסיוע, כגון סייעת אישית.

אבחנת אוטיזם והפרעת קשב וריכוז חמורה

זוהי ההפרעה הנלוות השלישית בשכיחותה לאבחנת אוטיזם בתפקוד גבוה, המופיעה בלמעלה מ60% מהמאובחנים. תסמיני הקשב והריכוז הנפוצים בקרב ילדים המאובחנים עם אוטיזם הינם תנועתיות, אימפולסיביות, קשיים בוויסות הרגשי והחושי, רגישות חושית ויכולות התמקדות רק במה שמעניין אותם. תסמינים אלו שכיחים בשתי ההפרעות, אולם בבואנו לבחון את הפרעת הקשב והריכוז כהפרעה מבדלת לאוטיזם, נראה כי בדרך כלל לילדים עם הפרעת קשב וריכוז לא תהיה בעיה בתקשורת עם הסביבה, ולכן האבחנה המבדלת במקרה זה אינה כה מאתגרת.

אבחנת אוטיזם והפרעת התקשרות

הפרעת התקשורת מתרחשת כתוצאה מפגיעות משמעותיות בקשר הראשוני והבסיסי בין התינוק לדמות המטפל הראשי. פגיעה חמורה בקשר זה, מובילה לכך, שהילד נעדר את היכולות הבסיסיות לייצר תקשורת מאורגנת ובטוחה, עד כדי מצב שעשוי להיראות כמו אוטיזם. לפיכך חשוב לשים לב באם מדובר בהפרעת התקשרות/חרדה מסוג ספציפי או באבחנה המורכבת של אוטיזם. חשוב לדייק את האבחנה בעת ביצוע האבחון ולקחת בחשבון את מכלול הגורמים המשפיעים וההתנהגויות הנצפות.

אבחנת אוטיזם ופרכוסית (אפליפטית)

כ-30% מהילדים המאובחנים עם אוטיזם בתפקוד נמוך סובלים גם מאפילפסיה, בצורה גלויה או סמויה. לפיכך, כאשר מאבחנים אוטיזם בתפקד נמוך קרוב לוודאי שתידרש גם בדיקת EEG.  כך למשל, כאשר הפרכוסים מופיעים בעיקר בשעות הלילה, לרוב תהיה פגיעה ניכרת יותר בשפה. כאשר האפילפסיה תטופל בעזרת תרופות ותסמיניה יופחתו, נראה גם שיפור ביכולות השפתיות.

כאשר נבחין בפרכוסים ורעידות בידיים בעיקר, לרוב הם יתרחשו בשעות הבוקר. פרכוס נפוץ בקרב ילדים, בעיקר בתפקוד נמוך, מתרחש בצורת ניתוק, מעין בהייה ממושכת, כאשר הוא בהכרה מלאה, ולא בשכיבה, והוא אינו מגיב לניסיונות הסביבה לתקשר איתו ולהוציא אותו מהניתוק. תופעות נוספות של אפילפסיה באות לידי ביטוי בכיווצי שרירים ובהתנהגויות כמו התפרצויות זעם ובעיות התנהגות שמתרחשות שלא לאחר גירוי או תגובה של הסביבה, אלא פשוט מתרחשות מאליהן.

אבחנת אוטיזם ולקויות למידה

פעמים רבות ניתקל בשאלה של אבחנה מבדלת בין אוטיזם בתפקוד גבוה ללקויות למידה. יש לציין כי מדובר הפרעות שונות לחלוטין, אך פעמים רבות המאובחנים עם אוטיזם יציגו גם הפרעות בקשב ובריכוז. קיימת חשיבות להגיע לאבחנה המדויקת ביותר לשם טיפול מתאים.

אבחון אוטיזם במכון סול לפסיכותרפיה

כפי שהצגנו לעיל, אבחנה על הרצף האוטיסטי הינה חשובה ומשנת חיים. בין אם מדובר באבחון אוטיזם הנערך בגיל הפעוטות ובין אם מדובר במתבגר או מבוגר הניגשים לאבחון. לצד זאת, חשוב לזכור כי מדובר באבחנה מורכבת וסבוכה, כזו אשר כדאי שתעשה ותיבחן ע”י איש מקצועי מיומן ומומחה באבחון אוטיזם. אבחנה זו מאפשרת פשר ומשמעות הן לאדם המקבל את האבחנה והן לסביבתו הקרובה.

במכון סול לפסיכותרפיה, פסיכולוגים מאבחנים המורשים לאבחן אוטיזם בגילאים מגוונים. לצד המקצועיות המאפיינת את צוות המכון, הצוות מבצע את ההערכה ברגישות ובעדינות הכל כך חשובה במקרים כמו אבחון אוטיזם.

אתם מוזמנים לפנות אל צוות המכון לשיחת הערכה טלפונית ולתיאום מועד הערכה – צור קשר.