ש’ בן 20, פנה לטיפול בעקבות מצוקה רבה שחש בתוך הקשר הזוגי. הוא מספר כי חושש שבת זוגו תגלה עד כמה מצב רוחו איננו יציב ולפיכך תרצה לעוזבו. במפגשים הראשוניים בטיפול, המטפל מתעניין בעברו של ש’ ושומע כי היתה תקופה של כחצי שנה, כשהיה ש’ בן 9 בה אביו נפטר, אימו חלתה נפשית ונאלצה להתאשפז. או אז ש’ ואחיו הצעירים ממנו עברו להתגורר עם סבתם שאינה דוברת את השפה העברית למספר חודשים.
מהי חרדת נטישה?
אף אחד מאיתנו אינו רוצה שינטשו אותו. כולנו מחפשים קשר קרוב ואוהב, ומקווים שהוא ילווה אותנו לנצח. לכן, חרדת פרידה ברמה מסויימת הינה טבעית ונורמלית. אולם, ישנם אנשים אשר בעקבות פגיעות בילדותם, נטישה ופרידה אינן נסבלות עבורם ומובילות למצוקה רבה וחרדות.
לפני שנדון על טיפול בחרדת נטישה, ננסה להבין מה היא בדיוק. חרדת נטישה היא דאגה מתמדת מכך שמישהו מבין האנשים הקרובים אלינו יעזוב אותנו, או מפרידה מאובייקט קרוב ומשמעותי לנו (כגון חפץ), ותסמיני חרדה משמעותיים בפרידה כזו. חרדת נטישה עלולה לפגוע בקשרים בינאישיים ובתפקודים שונים (תעסוקה, פנאי) בדרכים מגוונות, אם בהימנעות מקשר בינאישי משמעותי וקרוב כדי להימנע מפגיעה אפשרית, ואם בהימנעות מפעילויות רחוקות מהבית. מלבד ההימנעויות, החרדה מובילה למצוקה משמעותית הם לאדם עצמו והן לקרובים אליו. במידה ואתם סובלים מחרדה זו, או מבחינים כי ילדיכם מפתחים כזו, פנו לטיפול מקצועי והקלו על מצוקתכם ו/או מצוקתם ועל שגרת חייכם!
ניתן לראות חרדת נטישה אצל תינוק וילדים בשכיחות גבוהה, וזוהי חרדה שלעיתים קרובות תקינה וחלק משלבי התפתחות האדם- התלות האינהרנטית של התינוק במטפליו מובילה לחרדה נורמלית בעת פרידה מהמטפלים. לעומת זאת, חרדת נטישה בילדות ובבגרות הינה מצב בה החרדה לא נורמטיבית ונפוצה, וקשורה בהפרדות מדמויות היקשרות קרובות בצמתים התפתחותיים שבהם הצורך בקרבה לדמויות אלו כבר אינו סתגלני. שליש מילדים עם חרדות נטישה יסבלו ממנה גם בבגרות ופוגעת באיכות חייו של האדם ובתפקודו, ומומלץ לטפל בה על מנת לסייע לאדם בשמירה על קשרים בין אישיים מיטיבים, תפקוד תקין ואיכות חיים.
מהו הטיפול היעיל בחרדת נטישה?
טיפול מוקדם ומותאם בחרדת נטישה עשוי לשנות לטובה את מהלך התפתחותה בקרב ילדים הסובלים ממנה, ולהפחית לא רק את ההופעה הנוכחית, אלא גם את שכיחותה בגיל ההתבגרות ובבגרות ושכיחות ההפרעות הנפשיות שעשויות להתפתח במקביל אליה.
- טיפול דינאמי ארוך-טווח– חרדת נטישה הינה חוויה סבוכה, שמקורה הוא לרוב בכשל טיפולי ראשוני בילדות עם הדמויות הטיפוליות המשמעותיות. נציע לפונה להבין את המנגנונים הנפשיים המניעים ומפעילים אותו, אלה הגורמים לו להתמקם בצורה כזו או אחרת בתוך קשרים. לאורך עבודת הטיפול בחרדת נטישה, נחקור את דפוסי הקשרים הראשוניים של האדם. מתוך הבנה של אמונותיו, חוויותיו ורגשותיו לגבי קשרים, נפתח איכויות אחרות בהתייחס לקשרים בחייו.
- טיפול קוגנטיבי- התנהגותי- טיפול זה נמצא יעיל לחרדת נטישה, גם בקרב ילדים ומתבגרים (Barrett, Dadds, & Rapee, 1996) הטיפול נוטה להתמקד בפרדיגמת הכחדת הפחד, וכולל בדרך כלל אלמנטים של חשיפה בהם המטופלים מתנסים בהדרגה ועל פי היכולות והקצב שלהם, עם מצבי פרידה המעוררים חרדה. בנוסף, המטופל לומד ומתרגל תרגילי הרפיה, נשימות ועוד.בטיפול בחרדת נטישה אצל ילדים, הטיפול כולל הדרכת הורים, לאור החשיבות הרמה של גורמים משפחתיים והוריים בהתפתחות ושימור הפרעה זו.
- טיפול תרופתי– אם האדם החווה חרדת נטישה נמצא במצב של דיכאון כרוני או מצוקה משמעותית אחרת, יש לפנות לרופא להתאמה תרופתית ואבחנה מדויקת לגבי טיפול בחרדת נטישה.
להמשך קריאה:
טיפול דינמי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי
מהי חרדת נטישה במבוגרים?
חרדה זו מתחילה לרוב בילדות, ובעבר נהוג היה לראות ולעסוק בחרדה זו בהקשר של ילדים בלבד. אולם בשנים האחרונות רואים בה כחרדה המשפיעה לכל אורך החיים ונעשים מחקרים רבים על המופעים והסיבות לכך בבגרות. מבוגרים רבים שאובחנו כבעלי הפרעת חרדת נטישה מדווחים כי היא הופיעה לראשונה ראשונה בבגרות (APA, 2013). המבוגרים עם חרדה זו חווים קשיים תפקודיים בכל ההקשרים הבינאישיים הקרובים של האדם, בין אם מדובר במשפחה, חברים או קשר זוגי (Silove et.al, 2015). כך, הם יחוו דאגות רבות בנוגע לפרידה מילדיהם ובני זוגם, וכן מצוקה ואי נוחות בפרידה עצמה (Carmassi et.al, 2015). בסיס הפחד והדאגה הוא משחזור החוויה הטראומטית שהתרחשה בעבר. החוויה המרכזית בחרדת נטישה היא תחושה בהווה או חשש מתחושה עתידית שהצרכים הרגשיים לא נראים, לא מובנים ולכן גם אם החבר/הורה/בן הזוג נוכחים במציאות האובייקטיבית, התחושה היא כי הם נעדרים מחוויית המציאות הסובייקטיבית של אדם המתמודד עם חרדת נטישה.
סימפטומים שכיחים של חרדת נטישה
סימפטומים סומטיים הבולטים בדרך כלל בהפרעת חרדת נטישה בילדות, כמו בחילות וכאבי בטן פחות שכיחים בקרב מבוגרים, המראים יותר קשיים קוגניטיביים ורגשיים (Manicavasagar & Silove ,1997) ביניהם:
- רגישות לביקורתיות מצד הסביבה הקרובה.
- יצירת קשרים מאד קרובים ואף סמביוטים (חודרניים אשר לא משאירים מרחב לשונות בין המשתתפים בקשר) המאופיינים בחרדה ובפחד שמא האובייקט האהוב יעזוב, למשל יצירת קשר לעיתים תכופות (שיחות טלפון) עם דמות ההיקשרות.
- קושי לסמוך על “אחרים”.
- קושי ליצירת קשרים חברתיים, אלא אם האדם סמוך ובטוח כי הם אוהבים ומעריכים אותו.
- כניסה זהירה לקשר על מנת להימנע מדחייה או פרידה.
- דפוס לא בריא בקשרים.
- היקשרות מהירה לאנשים.
- קושי בכניסה לקשר מחייב.
- השקעה בניסיון שהאדם האחר יאהב אותי.
- האשמה עצמית כאשר דברים בקשר לא מסתדרים.
- הישארות בקשרים שאינם בריאים.
להתנהגויות ורגשות אלו השפעות קצרות וארוכות טווח אשר פוגעות באדם החווה חרדת נטישה ובסביבתו.
השפעות קצרות טווח: מצוקה רגשית, התקף פאניקה וכדומה.
השפעות ארוכות טווח: קושי בוויסות כעסים, דיכאון, פחד מאינטימיות, שינויים במצב הרוח, הפרעות חרדה, פאניקה, קשיים בעזיבת בית ההורים למגורים לבד או ללימודים גבוהים, ועוד.
חרדת נטישה אצל ילדים
כאמור, קשיים בפרידה וחרדה ממנה הינם חלק מאבני ההתפתחות של הילד , אולם ישנם מקרים בהם החרדה פתולוגית ודורשת התערבות טיפולי- כאשר החרדה והמצוקה אצל הילד במהלך הפרידה הינה מותאמת לגיל ורמה ההתפתחותית של הילד (APA, 2013).
ילדים שחווים חרדה משמעותית הינם במצוקה משמעותית לאור פרידה מדמות התקשרות, בדרך כלל מהורה, ומבקשים להימנע מפרידה בכל מחיר (Choate et.al, 2005). אצל ילדים עם חרדת נטישה נראה עצבות, התנהגות לשם תשומת לב, תלותיות. קושי בריכוז, נסיגה חברתית, סירוב לישון לבד (לקריאה על טיפול בהפרעות שינה), אדישות, פחד מחיות/מפלצות/חושך/תאונות/רוצחים וכל אובייקט או גורם העלול להיות מסוכן לעצמם או למשפחתם. פרידה מההורים תוביל למצוקה רגשית קשה ולגעגועים עזים, ולכן נצפה להתנגדות לפרידה (הליכה לבית הספר, לחברים, שינה מחוץ לבית). ביטוי הקושי הרגשי וההתנגדות יכול להיות בדרך אלימה ובהתקפי זעם וכן בתסמינים סומטיים. אצל ילדים גדולים יותר החרדה תופיע בצואת פחד ודאגות מסכנות שעלולות לגרום לפרידה מהמבוגר האהוב (מחלה, תאונות). לרוב, בנים מבטאים את חרדת הנטישה בהשתתפות מוגבלות בפעילויות הדורשות עצמאות, התנגדות לשהות במרחק מהבית, ואילו בנות מראות יותר התנגדות והימנעות להליכה לבית הספר.
לחרדת נטישה השפעה על כל המשפחה, לא רק לילד הסובל ממנה. לעיתים קרובות רמת הלחץ בקרב ההורים גבוה מאוד, וכן נצפה במחקרים דיכאון גבוה יותר, ומצוקה כללית (Pincus et al., 2008). בנוסף, החרדה עשויה להגביל את הפעילות ואורח החיים גם של האחים, ולמעשה של כל המשפחה (Fischer ,Himle, & Thyer, 1999).
הפרעות חרדה בילדות, כמו הפרעת חרדת פרידה, מובילות למצוקה רבה הן לילד והן לבני משפחתו, ועלולות להיות כרוניות ולהימשך אם הן לא מטופלות, ולכן חשוב לטפל בחרדה זו עוד כשהיא מופיעה בילדות!
כיצד מאבחנים חרדת נטישה?
על מנת לאבחנה, יש לפנות לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש כגון פסיכולוג או פסיכיאטר. האבחון נעשה על ידי ראיון, שאלונים, וכאשר מדובר בילד- דיווח מההורים.
על פי ספר האבחנות האמריקאי, ה-DSM-5, ניתן לאבחן חרדה זו על פי הקריטריונים הבאים:
פחד או חרדה משמעותיים ולא תואמי גיל מפרידה מדמויות אליהן האדם קשור, כאשר נצפים לפחות שלושה מאפיינים:
- מצוקה חמורה ועקבית בפרידה מהבית או מדמויות היקשרות משמעותיות או מציפייה לפרידה כזו.
- דאגה חמורה ועקבית מאובדן דמויות ההיקשרות או פגיעה אפשרית בהן (ממחלה, תאונה, מוות).
- דאגה חמורה ועקבית מהתנסויות באירועים לא נעימים (חטיפה, הליכה לאיבוד, מעורבות תאונה, מחלה), העלולים לגרום לפרידה מדמות היקשרות.
- התנגדות או הימנעות מיציאה הרחק מהבית, לבית הספר, לעבודה או לשאר המקומות עקב החשש מפרידה.
- פחד משמעותי ועקבי או סירוב להיות לבד או ללא דמויות היקשרות- בבית ובמקומות נוספים.
- הימנעות או התנגדות משינה מחוץ לבית או ללא דמויות היקשרות.
- סיוטי לילה עקביים בנוגע לפרידה.
- סימפטומים פיזיולוגיים עקביים בעת פרידה או ציפייה לפרידה מדמויות היקשרות (כאבי בטן, כאבי ראש, הקאות וכדומה).
ב. הפחד, חרדה או ההימנעויות מתרחשים באופן עקבי, אורכם לפחות ארבעה שבועות בילדים ובני נוער עד גיל 18, ו6 חודשים ומעלה בקרב מבוגרים.
ג. ההפרעה מובילה לפגיעה משמעותית בתפקוד בתחומי החיים השונים- תעסוקה, חברה, משפחה וכדומה.
ד. ההפרעה לא מוסברת טוב יותר על ידי הפרעות כגון הספקטרום האוטיסטי (לקריאה על אבחון אוטיזם), הפרעות פסיכוטיות, אגורפוביה, חרדה מוכללת וחרדת בריאות.
מה השכיחות של חרדת נטישה?
זוהי הפרעת החרדה השכיחה ביותר בקרב ילדים, והיא מהווה כמחצית מהפניות לטיפול נפשי בהפרעות חרדה (Cartwright-Hatton, McNicol & Doubleday, 2006). כחמישה אחוז מהילדים מראים רמה חרדת פרידה ברמה קלינית, וכשליש מהילדים יסבלו מחרדה זו גם בבגרות (Shear, Jin, Ruscio, Walters, & Kessler, 2006). בילדות ההפרעה נפוצה פי שתיים בקרב בנות. באשר למבוגרים, נמצא כי שכיחותה 4.8-6.6% וכי היא נפוצה יותר בקרב נשים מאשר גברים, בגילאים 18-59, ואצל אנשים לא נשואים או שהיו נשואים בעבר.
מהם הגורמים לחרדת נטישה?
התיאוריות הנוכחיות מצביעות על כך שמו חרדות נוספות, חרדת פרידה מתפתחת מאינטראקציה של גורמים סביבתיים, גנטיים ואישיותיים.
מבחינה גנטית וביולוגית, ישנם אנשים הנולדים עם פגיעות גנטית לחרדה ומזג רגיש יותר, ובנסיבות סביבתיות שיפורטו למטה, הם עלולים לפתח חרדת נטישה. בקרב אנשים עם חרדה זו, המערכות העצביות במוחינו האחראיות פחד פועלות יתר על המידה בתגובה לפרידה, ואלו האחראיות על תגמול מופעלות בתגובה לאיחוד עם האדם/האובייקט מושא החרדה.
מבחינה אישיותית וסביבתית, כאשר הדמויות המטפלות נעדרו או היו נוכחות אך נוכחותן לא הורגשה, עלולה להתפתח חוויה טאומטית של היעדרות הדמות המטפלת להשפיע על הופעת חרדת נטישה אם בילדות ואם מאוחר יותר, למשל בעת אירועי חיים מלחיצים, כגון (חוויות פרידה ונטישה טראומטיות), כאשר חוויות הפרידה הטראומטית משתחזרת.
לקריאה על הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD>>
יחסים משפחתיים משפיעים גם כן על הסיכוי להופעת ההפרעה. משפחות בהן ההקשרות (attachment) אינה בטוחה, ובמשפחות בהן ישננן חוויות משפחתיות שליליות וכן סגנון הורות ביקורתי ופחות חם, וכזה שאופיין בחוסר יכולת של ההורים להתמודד עם חרדת ילדיהם, מעלות את הסיכוי להופעת החרדה בקרב ילדי המשפחה (Choate et.al, 2005).
לקריאה על טיפול בילדים ונוער>>>
תחלואה נלווית
חרדת נטישה מהווה גורם סיכון לתחלואה נלווית של מגוון הפרעות נפשיות. כך, בקרב מבוגרים הסובלים מהפרעות מצב רוח וחרדה, 20-40% סובלים גם מחרדת נטישה (Silove et.al, 2015).
מחקרים ארוכי טווח מצאו כי פרדת נטישה בילדות מגדילה באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות הפרעת פאניקה ואגרופוביה בקרב מבוגרים (Silove et.al, 2015). בנוסף, נמצא כי להפרעת קשב וריכוז ADHD וכן הפרעות התנהגות סיכוי גבוה להופיע יחד עם חרדת נטישה.
מבוגרים הרגילים לחרדת הנטישה שלהם לעיתים אינם מזהים את חרדת הנטישה כבעייתית, אך כאשר מי מביניהם יפתח גם הפרעות חרדה ומצבי רוח, הפרוגנוזה אינה טובה, ולכן כדאי לטפל בחרדת נטישה עוד כשהיא מתפתחת!
הפרעת נטישה והפרעות חרדה אחרות
- הפרעת חרדה מוכללת – בהפרעת חרדה מוכללת החרדה מופיעה לאור גורמים שונים, חלקם אינם ידועים, ומאופיינת בדאגות כלליות. לעומת זאת בחרדת נטישה החרדה מוגבלת בדאגה של היפרדות מדמויות משמעותיות ולא בדאגות בתחומים נוספים שאינם קשורים לפרידה.
- הפרעת פאניקה – במקרים של חרדת פרידה האדם חווה חרדה בעת פרידה ממשית או מדומיינת מדמות/אובייקט משמעותי, ופחות חרד מהאפשרות שיופיע התקף פאניקה בלתי צפוי.
- אגורפוביה – אמנם לסובלים מאגורופוביה יש חשש לעזוב ולצאת מהבית, אך הסיבות לכך אינן פחד מפרידה מהבית/מדמויות ההיקשרות, אלא בגלל הפחד מהאפשרות להיות לכודים או מוגבלים במצבים בהם בריחה אינה אפשרית, פחדים אשר לא מאפיינים את הסובלים מחרדת נטישה.
- הפרעות אישיות – הפרעת אישיות תלותית מאופיינת בנטייה בלתי מבוחנת להסתמך על אחרים, לעומת בחרדת נטישה בה הדאגה היא לגבי קרבה וביטחון של דמויות משמעותיות ולא לכל האנשים שבסביבת האדם. הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בפחד להינטש על ידי האהובים, בבעיות בזהות ובוויסות רגשות, קושי בתפקוד בין אישי ואימפולסיביות- מופעים שאינם משמעותיים בחרדת נטישה.
הפניות–
American Psychiatric Association. (20013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5. Washington, DC:
Barrett, P. M., Dadds, M. R., & Rapee, R. M. (1996). Family treatment of childhood anxiety: A controlled trial. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 64, 333–342.
Carmassi, C., Gesi, C., Massimetti, E., Shear, M. K., & Dell’Osso, L. (2015). Separation anxiety disorder in the DSM-5 era. Journal of Psychopatology, 21, 365-371.
Cartwright-Hatton, S., McNally, D., & White, C. (2005). A new cognitive behavioural parenting intervention for families of young anxious children: A pilot study. Behavioural and Cognitive Psychotherapy, 33, 243–24
Choate, M. L., & Pincus, D. B. (2005). Weekly record of anxiety at separation. In A. Eisen & C. E. Schaefer (Eds.), Separation anxiety disorder in children and adolescents. New York: The Guilford Press.
Choate, M. L., Pincus, D. B., Eyberg, S. M., & Barlow, D. H. (2005). Parent-child interaction therapy for treatment of separation anxiety disorder in young children: A pilot study. Cognitive and Behavioral Practice, 12(1), 126-135.
Fischer, D. J., Himle, J. A., & Thyer, B. A. (1999). Separation anxiety disorder. In R. T. Ammerman, M. Hersen & C. Last (Eds.), Handbook of prescriptive treatments for children and adolescents (2nd ed., pp. 141–154), Boston: Allyn & Bacon.
Manicavasagar, V., & Silove, D. (1997). Is there an adult form of separation anxiety disorder? A brief clinical report. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 31(2), 299-303.
Pincus, D. B., Santucci, L. C., Ehrenreich, J. T., & Eyberg, S. M. (2008). The implementation of modified parent-child interaction therapy for youth with separation anxiety disorder. Cognitive and Behavioral Practice, 15(2), 118-125.
Silove, D., Alonso, J., Bromet, E., Gruber, M., Sampson, N., Scott, K., … & de Jonge, P. (2015). Pediatric-onset and adult-onset separation anxiety disorder across countries in the World Mental Health Survey. American Journal of Psychiatry, 172(7), 647-656.
Shear, K., Jin, R., Ruscio, A. M., Walters, E. E., & Kessler, R. C. (2006). Prevalence and correlates of estimated DSM-IV child and adult separation anxiety disorder in the national comorbidity survey replication. American Journal of Psychiatry, 163, 1074–1083.
צוות מכון סול מורכב ממגוון מטפלים מומחים ומנוסים בתחומם, אשר יוכלו לסייע בכל קושי עימו אתם מתמודדים. במכון סול מטפלים בילדים, נוער ומבוגרים.
אולי יעניין אתכם לקרוא על:
