רני בן 40, הגיע לבקר את אימו שאושפזה לאחרונה בבית החולים לבירור. כשסיים רני את הביקור אצל אימו, יצא אל המדרגות מהן עלה למחלקה אך גילה כי הדלת נעולה.
רני חיפש במשך זמן לא קצר מדרגות אחרות באותה הקומה, שאל וביקש מאנשים צוות לפתוח עבורו את חדר המדרגות אך אלה מצידם טענו כי המעליות פעילות ואין כל סיבה כעת לפתוח את חדר המדרגות.
רני החל להביע סימני מצוקה: הזיע בכל גופו, נע ונד בין כתלי המחלקה וחש כי לעולם לא יצא מהמחלקה.
צוות מכון סול מורכב ממגוון מטפלים מומחים ומנוסים בתחומם, אשר יוכלו לסייע בכל קושי עימו אתם מתמודדים. במכון סול מטפלים בילדים, נוער ומבוגרים. צור קשר לקביעת פגישת ייעוץ/טיפול
טיפול בפוביות – מהי פוביה ספציפית?
פוביה היא פחד סובייקטיבי עקבי, עוצמתי ובלתי סביר מפני סיטואציה מסוימת או אובייקט מסוים, אשר במציאות האובייקטיבית הסכנה מפניו מצומצמת עבור האדם (LeBeau, 2010). שלא כמו חרדה כללית, פוביה ספציפית קשורה בחרדה מפני אובייקט ספציפי וברור. חשיפה (מציאותית או מדומיינת) לאובייקט המלחיץ, תעורר באופן מיידי תגובה של חרדה והימנעות בקרב המתמודד עם פוביה ספציפית. תגובות החרדה מופיעות הן כסימפטומים גופניים כגון דפיקות לב מואצות, הזעה, רעידות וכו’, הן מחשבות שליליות וקטסטרופליות “אני הולך למות”, והן כרגשות כגון אימה , חוסר אונים ותסכול. מיותר לציין כי התנהלות זו בעולם פוגעת באיכות החיים של האדם, והינה הסיבה שבגינה אנשים מחפשים עבור עצמם טיפול.
לרוב אדם אשר נחשף לגורם המפחיד יחווה אחת משתי התנהגויות אופייניות: בריחה או לחימה (fight or flight) המכינה את האדם להתמודדות עם גורם הדחק.
לרוב אנשים המתמודדים עם פוביה ספציפית יימנעו מהתמודדות עם גורם המאיים (כמו שהבאנו בדוגמא לעיל). ההימנעות הינה רחבה יותר כאשר האדם ימנע גם ממחשבה על גורם הפחד, או כל התעסקות אחרת הקשורה לגורם זו. אנשים המתמודדים עם פוביה ספציפית מבינים שהתנהגות ההימנעות שלהם מפני האובייקט המפחיד מזיקה לקשריהם הבינאישיים ולתפקודם הכללי, אך לא מצליחים להתמודד עם הפוביה בכוחות עצמם.
מהו הטיפול המומלץ בפוביה ספציפית?
כאשר אתם חשים כי אובייקט או סיטואציה מסוימים גורמים לכם לבהלה, סימפטומים של חרדה או פאניקה באופן עקבי ולאורך זמן, ופוגעים משמעותית באיכות חייכם ובתפקודכם, ייתכן כי זוהי פוביה ספציפית. כמו ברוב הפרעות החרדה, פוביות ספציפיות הינן כרוני עם שיעורי הפוגה ספונטניים נמוכים. לכן, גם אם אתם חשים כי הפוביה שלכם אינה ניתנת לטיפול, או שהמחשבה להתמודד עם הגורם המאיים מלחיצה ומאיימת בעצמה, מומלץ ללכת לאבחון מקצועי אצל אנשי מקצוע, ולאחר אבחנה מדויקת ניתן להתאים את הטיפול היעיל ביותר. פוביה ספציפית נמנית בין ההפרעות הנפשיות המגיבות טוב ביותר לטיפול!
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)– טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו הטיפול היעיל ביותר עבור פוביות ספציפיות (Davis, Ollendick, & Öst, 2012). כמו בשיטות בטיפול בחרדה אחרות, טיפול בפוביות ספציפיות יתמקד בחשיפות. טיפול בחשיפה שיטתית וחוזרת נמצא כיעיל לרוב סוגי הפוביות הספציפיות (LeBeau et.al, 2010). בשלבים הראשונים בטיפול המטפל והמטופל ימפו יחד את גורמי הדחק, למשל בנוגע לירידה במעלית, ויינתן הסבר פסיכולוגי לתופעה ולסימפטומים אותם המטופל חווה. בנוסף, בטיפול יזהו את המחשבות השליליות והקטסטרופליות בנוגע לאותו אובייקט או סיטואציה ולהחליף אותן במחשבות חיוביות ומקדמות. לאחר מכן נערוך מדרג של חשיפות מהקל ביותר (למשל לרדת במעלית עם אדם מוכר נוסף) ועד הקשה ביותר (ירידה במעלית ריקה). השלב הבא בטיפול הוא ביצוע החשיפות בהדרגתיות, הן בדמיון והן במציאות, בהתאם למסוגלות המטופל. כך, במקום ההתנהגויות הנמנעות, יצבור המטופל חוויות בטוחות וחיוביות יותר במפגש עם האובייקט או הסיטואציה המאיימת, שיסייעו בהפחתת הפוביה וההימנעויות. בנוסף, בטיפול ילמד ויתרגל המטופל טכניקות הרפיה כגון דמיון מודרך ונשימות, שיסייעו לו בהפחתת התסמינים הפיזיולוגיים של החרדה.
- טיפול תרופתי– תרופות נוגדות דיכאון או נוגדות חרדה עשויות להפחית את המתח הפיזיולוגי הנגרם כתוצאה ממצב חרדה. כאשר האדם יחוש מווסת יותר, נוכל לעשות עבודה טיפולית (פסיכותרפיה) משמעותית יותר.
כיצד מאבחנים פוביה ספציפית?
על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, ה DSM-5, על מנת לאבחן פוביה ספציפית יש להראות מספר קריטריונים:
א. פחד ברור או חרדה לגבי אובייקט או מצב ספציפי.
ב. הפחד המידי או החרדה מתעוררים כמעט תמיד לנוכח האובייקט או הסיטואציה מעוררי הפוביה.
ג. האובייקט או המצב מעוררי הפוביה יוצרים הימנעות או נסבלים יחד עם פחד רב או חרדה.
ד. הפחד או החרדה אינם פרופורציונליים ביחס לסכנה האמתית לאובייקט או לסיטואציה ולהקשר החברתי-תרבותי.
ה. הפחד, החרדה, או ההימנעות הינם עקביים ונמשכים 6 חודשים או יותר.
ו. כתוצאה מהפחד, החרדה או ההימנעות נגרם סבל משמעותי או במגוון תחומי תפקוד כגון חברתי, מקצועי או אחר.
ז. ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת טוב יותר על ידי סימפטומים נפשיים אחרים.
מה שכיחות פוביה ספציפי?
פוביה ספציפית הינה אחת מהפרעות החרדה השכיחות ביותר, המאפיינת כ10-12% מכלל האוכלוסייה, כאשר הנפוצות שבהן קשורות לבעלי חיים קטנים כגון נחשים, עכבישים ומכרסמים (Straube et al., 2006). אלו משתנות בדרגות העוצמה. נמצא כי גיל הופעת הפוביה הינה מוקדם וכי הן שכיחות בילדות. בקרב נשים, שיעור שכיחות הפוביות גבוה יותר בהשוואה לגברים. ישנם אף מחקרים הטוענים כי אלו ההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר בקרב נשים (Maj, Akiskal, López-Ibor & Okasha, 2004).
אילו פוביות ספציפיות קיימות?
קיימות עשרות פוביות, כאשר השכיחות שבהן הינן:
- הימופוביה– פחד מדם
- אופיודיופוביה– פחד מנחשים.
- זופופוביה– פחד מבעלי חיים. מופיע לרוב בגילאי 8-9.2 (Depla et.al, 2008)
- אירופוביה– פחד מטיסות.
- קלסטרופוביה– פחד ממקומות סגורים או ממרחבים הומי אדם.
- אוטופוביה– פחד מהימצאות לבד.
- Natural Environment type– פחד מגבהים (אקרופוביה), סופות, מים (הידרופוביה). מופיעים לרוב בגילאי 13.5 (Fyer, & Lipsitz, 2007).
גורמי הסיכון להתפתחות פוביות
כבכל ההפרעות הנפשיות, מניחים כי גורמי הסיכון להתפתחות פוביות הינם שילוב של גורמים ביולוגיים- גנטיים וסביבתיים.
- אנשים בעלי נטייה גנטית לחרדה עשויים להיות בסיכון לפתח פוביה ספציפית. בנוסף, גורמים גנטיים מעלים את הסיכון לפתח פוביה, כלומר כאשר בן משפחה סובל מפוביה ספציפית, עולה הסיכוי שבן משפחה נוסף יסבול גם הוא מהפרעה זו (Hettema, Neale, & Kendler, 2001).
- נטייה מגדרית– נשים נוטות לפתח פוביות ספציפיות, כגון פוביה מגבהים. אפשר להבין פוביה זו כקשורה להתניות מגדריות-חברתיות בחברה, אשר תפקיד האישה הוא להיעזר בגבר שאינו חש פחד.
- מעמד סוציואקונומי– אנשים בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך מתמודדים יותר עם פוביות חברתיות, מאנשים בעלי מעמד גבוה.
- סביבה משפחתית ונטייה תורשתית- נמצא כי פוביה ספציפית של אחד ההורים מעלות את הסיכון להופעת פוביה זו בלבד בקרב ילדיהם. ניתן לייחס ממצא זה הן לגורמים התורשתיים, והן לגורמים סביבתיים הנרכשים על ידי למידה, צפייה והפנמה של פוביית ההורה (LeBeau et.al, 2010).
כיצד מתפתחות פוביות ספציפיפיות?
ישנן תיאוריות המניחות כי למספר פוביות ספציפיות (למשל פוביה מגבהים, מים, עכבישים, זרים ופרידה) יש רקע אבולוציוני, ואלו עשויות להתפתח גם ללא למידה. לפי השקפה זו, פוביות ספציפיות אלו נוגעות לגירויים שבעבר היוו אתגר להישרדותו של האדם הקדמון. בהתאם לכך, טוענות התיאוריות כי פוביות אלו יופיעו באופן ספונטני במהלך ההתפתחות התקינה, ובמקרים מעטים פוביות אלו יימשכו לתוך הבגרות ולא יחלפו לבד (Muris, Merckelbach, de Jong & Ollendick, 2002).
תיאוריות ביהביוריסטיות טוענות כי תהליכי למידה מעורבים בהתפתחות פוביות ספציפיות. כך, הצמדה של גירוי ניטרלי עם גירוי מלחיץ, מבסס פחד נרכש לגירוי הראשון שקודם היה ניטרלי. הימנעות ממפגש עם הגירוי המלחיץ ומעורר הפחד “מוכיחה” לאדם כי אכן ההימנעות הצליחה למנוע את תחושת הפחד, והאדם משמר אותה וממשיך להימנע מאותו גירוי ואף מרחיב את ההימנעות לגירויים דומים נוספים.
תיאוריות פסיכודינמיות מסבירות את מקור הפוביות בקונפליקטים ודחפים לא מודעים בנפש, כאשר הפוביה למעשה היא ביטוי שלהם ודרכה של הנפש להתמודד עימם במציאות החיצונית.
תיאוריות פסיכולוגיות נוספות טוענות כי היסטוריה של טראומות עלולות להוביל להתפתחות פוביה ספציפית בהמשך החיים לאור טראומה נוספת שמקורה באותו אובייקט/סיטואציה שבעבר נחוו כטראומטיים. בנוסף, אירועים טראומתיים כגון התעללות ואובדן הורה בילדות עלולים להוביל בהמשך החיים להופעת פוביות.
פוביה ספציפית ותחלואה נלווית
הופעת פוביה ספציפית בגיל צעיר נמצאה כקשורה להתפתחות דיכאון ושימוש בחומרים ממכרים בגיל ההתבגרות והבגרות (Essau, Conradt & Petermann, 2000).
בנוסף, פוביות ספציפיות עלולות להוביל להופעה והחמרה של מחלות פיזיולוגיות, לאור העובדה כי חלקן מונעות מאנשים להיבדק ולקבל טיפול, למשל עקב פוביה מדם או מרופא שיניים, ובכך פוגעות ביכולת לאבחון מוקדם של מחלות ובטיפול בהן, ובכך עלולות אף להוביל לבעיות בריאות חמורות ומסוכנות.
מה ההבדל בין פוביה ספציפית והתקפי פאניקה?
לעיתים קרובות תסמינים של פוביות ספציפיות והתקפי פאניקה דומים זה לזו, ולכן אבחון שגוי הינו שכיח (Coelho et.al, 2010). במסגרות קליניות, כגון בתי חולים פסיכיאטריים, התקפי פאניקה עם אגורפוביה קשורים לעיתים קרובות למספר תתי-סוגים של פוביה ספציפית (Starcevic & Bogojevic, 1997). עדויות מצביעות על כך שהתסמינים הפיזיולוגיים דומים בשתי ההפרעות (כגון הזעה ודופק מואץ), למעט פוביות מפציעות עם דם וזריקות (Vogele et al., 2003).
על אף הסימפטומים הדומים חשוב להדגיש את ההבדלים בין האבחנות. ראשית, אנשים עם פוביות ספציפיות אינם מראים חרדה כתכונה רחבה ומוכללת, מכיוון שהפחד שלהם מוגבל לאובייקטים או מצבים ספציפיים. שנית, בהפרעת פאניקה הגורם העיקרי למצב החרדה הוא העובדה שהסובלים ממנה אינם בטוחים ברגע הספציפי בו הם יחוו התקף פאניקה, למרות שהם אכן מודעים להקשרים המעוררים את הפאניקה (Craske et al., 1996).
לעומת זאת, בפוביה ספציפית נדרש גירוי מוגדר וספציפי חיצוני כדי לעורר את התגובה החרדתית. באופן זה נראה כי יכולת החיזוי היא אחד המשתנים המשמעותיים ביותר באבחון בין פוביה ספציפית להפרעת פאניקה, שכן ההיבטים הפיזיולוגיים שלהם חופפים במרבית המקרים (Coelho et.al, 2010). קריטריון הבחנה נוסף הינו הימנעות. אצל אנשים עם אגורפוביה והתקפי פאניקה, מתרחש חשש גם כאשר האדם אינו מצפה להיחשף או להיות בקשר עם אובייקט או סיטואציה מעוררת חרדה, ומייצר מצב מתמיד של חרדה. כאמור, בפוביה ספציפית החרדה היא ספציפית ואינה מתמדת. לכן, כאשר הימנעות קשורה לאירוע או גירוי ספציפי ולא לפחד כללי יותר כמו בהתקף פאניקה, ניתן להיות בטוחים יותר כי זוהי אבחנה של פוביה ספציפית.
הפניות
Choy, Y., Fyer, A. J., & Lipsitz, J. D. (2007). Treatment of specific phobia in adults. Clinical psychology review, 27(3), 266-286.
Coelho, C. M., Gonçalves, D. C., Purkis, H., Pocinho, M., Pachana, N. A., & Byrne, G. J. (2010). Specific phobias in older adults: characteristics and differential diagnosis. International psychogeriatrics, 22(5), 702-711.
Craske, M. G. et al. (1996). Specific (Simple) Phobia. In T. A. Widiger, A. J. Frances, H. A. Pincus, R. Ross, M. B. First and W. W. Davis (eds.), DSM-IV Sourcebook (pp. 407–505) Washington, DC: American Psychiatric Association.
Davis, T. E., Ollendick, T. H., & Öst, L. G. (2012). Intensive one-session treatment of specific phobias. New York: Springer.
Depla, M. F., Margreet, L., van Balkom, A. J., & de Graaf, R. (2008). Specific fears and phobias in the general population: results from the Netherlands Mental Health Survey and Incidence Study (NEMESIS). Social psychiatry and psychiatric epidemiology, 43(3), 200-208.
Essau, C. A., Conradt, J., & Petermann, F. (2000). Frequency, comorbidity, and psychosocial impairment of specific phobia in adolescents. Journal of Clinical Child Psychology, 29(2), 221-231.
Hettema, J. M., Neale, M. C., & Kendler, K. S. (2001). A review and meta-analysis of the genetic epidemiology of anxiety disorders. American Journal of Psychiatry, 158, 1568–1578
LeBeau, R. T., Glenn, D., Liao, B., Wittchen, H. U., Beesdo‐Baum, K., Ollendick, T., & Craske, M. G. (2010). Specific phobia: a review of DSM‐IV specific phobia and preliminary recommendations for DSM‐V. Depression and Anxiety, 27(2), 148-167.
Maj, M., Akiskal, H. S., López-Ibor, J. J., & Okasha, A. (Eds.). (2004). Phobias. John Wiley & Sons.
Muris, P., Merckelbach, H., de Jong, P. J., & Ollendick, T. H. (2002). The etiology of specific fears and phobias in children: a critique of the non-associative account. Behaviour Research and Therapy, 40(2), 185-195.
Starcevic, V., & Bogojevic, G. (1997). Comorbidity of panic disorder with agoraphobia and specific phobia: relationship with the subtypes of specific phobia. Comprehensive psychiatry, 38(6), 315-320.
Straube, T., Glauer, M., Dilger, S., Mentzel, H. J., & Miltner, W. H. (2006). Effects of cognitive-behavioral therapy on brain activation in specific phobia. Neuroimage, 29(1), 125-135.
Vögele, C., Coles, J., Wardle, J., & Steptoe, A. (2003). Psychophysiologic effects of applied tension on the emotional fainting response to blood and injury. Behaviour research and therapy, 41(2), 139-155.
