טיפול בהתקפי חרדה – התקפי פאניקה

מהו התקף פאניקה?

התקף פאניקה הינו פרץ פתאומי של פחד עז המעורר תגובות גופניות ופסיכולוגיות קשות. מחקרים מראים, כי אנשים רבים יתנסו בהתקף פאניקה אחד לפחות במשך חייהם. עם זאת, האבחנה של הפרעת פאניקה ניתנת כאשר האדם מדווח על התנסות חוזרת ונשנית בהתקפים בלתי צפויים, וחשש מתמיד מפני הישנות של התקף, למשך תקופה של חודש לפחות.

הפאניקה לרוב מתרחשת במצבים שאינם צפויים. עם זאת, ההתקפים עשויים להופיע גם במצבים של רגיעה, כמו שינה או פעילות מונוטונית. מדובר בחוויה רגשית מאיימת וקשה.

בהתקפי הפאניקה הראשונים, האדם יטה לחשוב שמדובר בהתקף לב, אובדן שפיות או אף מצב המצביע על כך שהוא עומד למות. התקף פאניקה עשוי להופיע במפתיע סביב מספר מצבים פסיכולוגים ורפואיים כגון שימוש בסמים, התמודדות עם מחלות רפואיות מורכבות, הפרעת חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), אירועי דחק שונים ועוד.

פעמים רבות להפרעת הפאניקה תתלווה גם אגורופוביה, כלומר חשש מפני מקומות או מצבים שקשה או מבייש להימלט מהם.

במהלך התקף הפאניקה האדם יחוש בארבעה או יותר מהסימפטומים:

  • הזעה
  • דופק מואץ
  • תחושת מחנק
  • בחילה
  • סחרחורת
  • תחושה גופנית של חוסר יציבות
  • חולשה
  • חוויות שונות של ניתוק מהמציאות ומהעצמי: דה פרסונליזציה ודה ראליזציה
  • פחד עוצמתי מאובדן שליטה, אובדן תחושה, אובדן שפיות או מוות
  • תחושת צמרמורת
  • הבזקי חום חזקים

מה קורה במהלך ההתקף?

המאפיין העיקרי של התקפים אלו הוא בכך שהם מופיעים באופן פתאומי, ומגיעים לשיא העוצמה שלהם בפרק זמן של כ-10 דקות.

התקפים אלו נמשכים לרוב כחצי שעה. רוב האנשים החווים התקף פאניקה, יתנסו באירוע זה פעם או בפעמיים, ולאחר מכן יטו לפנות לטיפול, אשר יסייע בוויסות ההתקפים, וביצירת מודעות לגורמים התוך-נפשיים והבינאישיים, אשר גורמים להישנותם של התקפים אלו.

בנוסף לכך, ההתקפים הללו עשויים להיות פועל יוצא של הפרעות חרדה מסוגים שונים, כך למשל, אדם אשר מתמודד עם חרדת בחינות, עשוי לחוות התקף פאניקה כאשר הוא לומד לבחינה מסוימת או נבחן בה בפועל.

לכן פעמים רבות, הטיפול בחרדה אחת, עשוי להוביל להקלה ולשינוי גם בעוצמות חרדה אחרת שעמה האדם מתמודד.

איך נוכל להמשיג ולהסביר את חווית הפאניקה?

מעגל הפאניקה

  1. סימן פנימי או חיצוני (איום נתפס)- מצב או אירוע מסוים במציאות החיצונית או בעולם הפנימי של האדם, עוררו פחד.
  2. תחושת גוף- האיום הנתפס מייצר כמויות הולכות וגוברות של הורמון האדרנלין, אשר מתחיל להתפשט בגופו של האדם החווה את האירוע. נציין כי פחד הינה תגובה ביולוגית נורמאלית אשר מכינה את גופנו להתמודדות במצבי חירום. לעומת זאת, כאשר מתרחשת סיטואציה ניטרלית, התגובה הינה מותאמת, למשל אדם העולה במדרגות ביתו, עשוי לחוות מאמץ גופני מסוים הקשור לפעילות הגופנית אשר עושה ונוכח כך הוא יחוש כיווץ בשריריו, דופק לב והזעה ברמה סבירה. כלומר, נוכח המצב שנדרש אליו, החל לחוש בתחושות גופניות מסוימות. לעומת המצב הרגיל, בהתקף הפאניקה נראה את העוררות הגופנית (לחץ דם, הזעה וכו’) גם כאשר איננו נדרשים למצב חירום. מיותר לציין שמצב זה מעמיס על הגוף והנפש של האדם וצורך משאבים.
  3. פרשנות (פחד ודאגה)- בשלב זה של מעגל הפאניקה, התחושות הגופניות מפורשות על ידי האדם באופן קיצוני ושלילי. כלומר המחשבות במוחו של האדם, מייצרות פרשנות שגויה לאיום הנתפס. נציין כי המחשבות משפיעות ומושפעות מהתחושות הגופניות שהאדם חווה. למשל האדם העולה במדרגות ביתו עשוי לפרש את התחושות הגופניות שהוא חווה שהינן ניטראליות וטבעיות במהותן, כסימן לכך שהוא עומד לקבל התקף לב, למות, להיחנק או להשתגע.
  4. חרדה (סימפטומים גופניים)– נוכח המחשבות והפרשנויות מהשלב הקודם, האדם יחווה תחושות גופניות עוצמתיות יותר. דהיינו, הוא יזיע יותר, הדופק שלו יואץ וכדומה.
  5. תשומת לב לגוף (פרשנות התחושות כהרות-אסון)– הפרשנויות שהאדם נותן לאירוע, מעצימות את התחושות הגופניות שהאדם חווה אשר בתורן מעצימות את התרחישים הקטסטרופאליים שהאדם חושש מהם. האדם חש כי כל התחושות הגופניות אשר חווה, מייצגות את “התפרקות” הגוף או “התפרקות” הנפש שלו. כלומר, האדם מרגיש שעומד למות או שעומד להשתגע. 

מהם הגורמים להפרעת הפאניקה?

קיימות גישות שונות אשר מסבירות את הסיבות להפרעה. נהוג להבין את התפרצות ההפרעה כמשלבת סיבות ביולוגיות-גנטיות, עם סיבות והסברים סביבתיים.

  • סיבות ביולוגיות- פגיעות מבנית אשר מובילה את האדם להגיב בעוצמה לגירויים פנימיים או חיצוניים ניטרליים. כלומר, תפקוד האזור המוחי אשר מתריע לנו להישמר מגורמי סכנה במציאות (האמיגדלה) פעיל ביתר שאת. בתגובה, מערכת העצבים ההיקפית (סימפתטית) נכנסת לפעולה ומכינה את הגוף “להילחם” בגירוי החיצוני המאיים. בתחושה הסובייקטיבית, האדם ידווח למשל על תחושות של קצב לב מואץ, הקאות ושלשולים.
  • סיבות גנטיות- קיים מרכיב גנטי בנטייה להפרעת פאניקה. כלומר, אדם אשר הוריו או סביו התנסו בהתקפי פאניקה, יטה לפתח יותר הפרעת פאניקה. יש לציין כי הסיבות הגנטיות נשזרות עם הסיבות הפסיכולוגיות-סביבתיות, שכן אדם גדל בתוך אקלים משפחתי בו נחשף לתגובות רגשיות שונות ולפיכך קשה לבודדן האחת מהשניה.
  • סיבות סביבתיות- סיבות אלה מתייחסות להתקף הפאניקה כנובע מחיקוי התנהגויות של אנשים הקרובים לנו (סביבה חיצונית), או מפירוש קיצוני של תחושות ואיתותים גופניים זניחים (סביבה נפשית-פנימית). כשמדובר על סיבות אלה, בדרך כלל מדובר על חיקוי של התנהגות ההורים.

אנשים החווים התקפי פאניקה נוטים לנקוט בטכניקות של הימנעות, אשר מעצימות את הפחד והפאניקה.

לרוב אנשים ידווחו כי לאחר החוויה הראשונית שלהם עם התקף הפאניקה, הם יגיבו באופן עוצמתי לכל גירוי פנימי או חיצוני אשר יחוו מעתה והלאה, ויראו בו כסמן המנבא התקף פאניקה נוסף. דרך כך נוצר לו מעגל עוצמתי, המעצים את החששות והתגובות הגופניות והרגשיות.

חששות אלו אף מייצרים ומקבעים התנהגויות של הימנעות, אשר בתורן מגבילות את חירותו של האדם הסובל מהם.

הימנעויות נפוצות הינן מפני מקומות הנעדרים אנשים שניתן להיעזר בהם. בנוסף ההתמודדות עם הפרעת הפאניקה עשויה להוביל להתפתחות של סימפטומים רגשיים נוספים כגון דיכאון, התמכרויות (על מנת להרגיע את התחושות הגופניות והרגשיות הקשות שנוצרות בעקבות ההתקף או החשש מפני הישנותו) וכדומה.

מהן ההשלכות של התמודדות עם התקפי חרדה (התקפי פאניקה) על תחומי החיים השונים?

  • פגיעה תעסוקתית– רבים מהמתמודדים עם הפרעה זו, יטו להימנע מהתנהגויות או מקומות, העשויים להפגיש אותם עם מצבים שבהם ירגישו חסרי אונים. סביבת עבודה למשל, עשויה להיחוות כמקום מאיים, ובשל כך, האדם ימנע מלהגיע לעבודתו, שכן אף המחשבה על הגעה לעבודה עשויה להרגיש כמסוכנת, בשל האפשרות להישנותו של התקף נוסף בדרך אליה או בזמן השהות בה.
  • פגיעה חברתית– המתמודדים עם ההפרעה, יטו פעמים רבות להימנע מאינטראקציות חברתיות, בשל החשש הכרוך במפגש עם אנשים, או הבושה הכרוכה בחוויית ההתקף ובפומביות שלו. מדובר בפגיעה קשה שכן כבני אדם אנו יצורים חברתיים וזקוקים מאוד לקשרים בינאישיים. בנוסף, רבים מהסובלים מההפרעה, כמהים לקשרים שכאלה, אך חוששים מהמחיר הרגשי שישלמו אם יפנו למפגשים שכאלה.
  • פגיעה רגשית– ההתמודדות עם הפרעת הפאניקה משרה חוויות רגשיות קשות של חרדה, דיכאון, תחושה של חוסר אונים וחוסר מסוגלות. המשאבים הרגשיים של האדם מופנים כולם להימנעות מהישנותו של התקף נוסף ולחיפוש אחר עוגנים במציאות שיאפשרו תחושה של ביטחון. למשל, האדם יישאר בביתו על מנת להרגיש בטוח ומוגן יותר או בסביבת אנשים קרובים אשר בוטח בהם. במצבים שונים ייעשה שימוש בחומרים ממכרים כגון אלכוהול או תרופות הרגעה חזקות, אשר עשויות להעצים את החוויה הרגשית הקשה בהיעדרם.
  • פגיעה קוגניטיבית– ההימנעות והחשש מהישנותו של התקף נוסף, עשויה להיות בגדר עיסוק אובססיבי, ובשל כך להשפיע על רמת הקשב והריכוז של האדם, לפגום בחשיבתו, ולפגוע ביכולת שלו לתפקד במשימות היומיום הנחוצות.

טיפול בהתקף חרדה: מהו הטיפול המומלץ בהפרעת פאניקה?

טיפול פסיכולוגי בהפרעת פאניקה הינו הכרחי, שכן ההפרעה עשויה לפגום באיכות החיים של הסובלים ממנה באופן משמעותי ונרחב.

הטיפול בהפרעת הפאניקה הינו אפקטיבי ומאפשר לאדם לחזור לתפקוד לרוב בתוך זמן קצר. במהלך הפסיכותרפיה, ננסה להבין את גורמי הפגיעות והחוסן האישיותיים אשר נמצאים באמתחתו של האדם.

ננסה לאתר ולבחון האם התרחשו אירועים משמעותיים בחייו של האדם לאחרונה, או בעבר, וכיצד אירועים אלה עשויים לעורר את מנגנון הפאניקה.

בנוסף, בטיפול, האדם ירכוש כלים פרקטיים להתמודדות עם התחושות והרגשות הקשים. מבין שיטות הטיפול השונות, נמצא כי טיפול CBT  (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) הינו אפקטיבי ויעיל במיוחד בטיפול בהפרעה זו.

מחקרים מוכיחים כי מרבית המטופלים אשר עוברים טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהתקפי הפאניקה, מציגים חששות פחותים מפני הישנות ההתקפים ואף חווים בפועל פחות התקפים. בנוסף, טיפול זה אף מוביל לשיפור בסימפטומים נוספים של הפרעות שמהם סובל האדם.

כיצד מתנהל הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בפועל בהפרעה זו, אם כן?

הדגש בטיפול זה הוא בניסיון להבין ולאתגר את המחשבות והאמונות של האדם. אמונות כגון: “אני הולך להשתגע, למות, או להיחנק”. במקביל, הטיפול מכיל מסירת מידע אודות ההפרעה, חשיפה לגירויים אשר מהם האדם נמנע וטכניקות של הירגעות והרפיה עצמית כגון נשימות, הרפיית שרירי הגוף, עצימת העיניים, מציאת מקום רגוע ושליו בדמיון.

במצבים קשים, נציע לשלב את הטיפול הרגשי בהתקפי הפאניקה עם טיפול תרופתי בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון מקבוצת הSSRI- והבנזודיאזפינים.

במקרים מסוימים וחריגים יותר, יומלץ אף על טיפול בתרופות המשמשות בדרך כלל לטיפול באפילפסיה, או על תרופות המשמשות לטיפול בהפרעות בקצב הלב, כיוון שלתרופות אלה פונקציה אשר מביאה להסדרת קצב הלב ומתוך כך מובילה לאיזון התופעות הפיזיולוגיות הנצפות בהתקף הפאניקה.

יש לציין כי טיפול תרופתי זה יומלץ לאנשים אשר פסיכותרפיה לא הועילה להם, ולאנשים אשר התקפי הפאניקה שהם חווים לא נגרמו ממצב של נטילת חומרים מאיצים או סמים אחרים.

כמה מפגשים אורך טיפול בהתקף חרדה שכזה ואיך הוא מתבצע בפועל?

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעת פאניקה (התקפי חרדה) לרוב ייקח כ- 12-20 מפגשים באורך של שעה וחצי כל אחד, אשר יתקיימו בתדירות של אחת לשבוע.

לרוב, טרם תחילת הטיפול, ובכל פגישה ופגישה, נבקש מהאדם הפונה לטיפול למלא שאלונים אשר מודדים סימפטומים של חרדה ופאניקה.

לאחר מכן, המטפל והמטופל יעברו ביחד על השאלונים שמילא המטופל ויבינו לעומק ובאופן דקדקני את הסימפטומים הגופניים והרגשיים שמהם סובל ואת דרכי ההתמודדות שלו עמם בפועל.

לאחר מכן המטפל יסביר למטופל אודות ההפרעה ואודות ההבדל בין פחד טבעי, שהינו תגובה אבולוציונית, לבין חרדה, וכיצד המנגנונים מופעלים ובאים לידי ביטוי בסיטואציות השונות שאותן הוא חווה.

מפגישה לפגישה המטופל יקבל “שיעורי בית” להכנה שבהם יתבקש לנטר את תחושותיו ורגשותיו בסיטואציות השונות.

עם זאת, לא בכל מצב נמליץ על טיפול קוגניטיבי התנהגותי להפרעת פאניקה. במצבים מורכבים של הפרעות אישיות ומצבים פסיכוטיים שונים, ניטה לאמוד את כוחותיו של המטופל ולעיתים הטיפול המומלץ יהיה טיפול אחר.

לכן, חשובה היא שיחת ההערכה הראשונית והתאמת הטיפול המתאים ביותר לכל מטופל, תוך היוועצות עם גורמים מקצועיים המנוסים בטיפולים אלה.

צוות מכון סול מורכב ממגוון מטפלים מומחים ומנוסים בתחומם, אשר יוכלו לסייע בכל קושי עימו אתם מתמודדים. במכון סול מטפלים בילדים, נוער ומבוגרים.

הפניות

Charney, D. S., Woods, S. W., Goodman, W. K., & Heninger, G. R. (1987). Neurobiological mechanisms of panic anxiety: biochemical and behavioral correlates of yohimbine-induced panic attacks. The American journal of psychiatry

de Jonge, P., Roest, A. M., Lim, C. C., Levinson, D., & Scott, K. M. (2018). Panic disorder and panic attacks. Mental disorders around the world: facts and figures from the WHO World Mental Health Surveys, pp-93‏

Gloster, A. T., Wittchen, H. U., Einsle, F., Höfler, M., Lang, T., Helbig-Lang, S., … & Alpers, G. W. (2009). Mechanism of action in CBT (MAC): methods of a multi-center randomized controlled trial in 369 patients with panic disorder and agoraphobia. European Archives of Psychiatry and Clinical Neuroscience259(2), 155

Hall, C. B., & Lundh, L. G. (2019). Brief Therapist-Guided Exposure Treatment of Panic Attacks: A Pilot Study. Behavior modification43(4), 564-586

Olaya, B., Moneta, M. V., Miret, M., Ayuso-Mateos, J. L., & Haro, J. M. (2018). Epidemiology of panic attacks, panic disorder and the moderating role of age: Results from a population-based study. Journal of affective disorders241, 627-633‏

Schmidt, N. B., Lerew, D. R., & Jackson, R. J. (1997). The role of anxiety sensitivity in the pathogenesis of panic: Prospective evaluation of spontaneous panic attacks during acute stress. Journal of abnormal psychology106(3), 355