טיפול באגרופוביה (חרדת יציאה מהבית)

הגדרה

אגורה (“שוק העיר” ביוונית) פוביה (פחד). המילים מהן מורכב המונח “אגרופוביה” מלמד כי הפחד ממוקד לפוביה ממקומות ציבוריים.

כך אכן חשבו לא מעט שנים, אך כיום ההבנה היא שאגרופוביה הינה רחבה יותר; אגרופוביה מתאפיינת בפחד לחוות התקף פאניקה במצבים בהם הימלטות מהסיטואציה המפחידה תהיה קשה ואם יהיה רצון לנוס- לא יהיה סיוע.

מקומות אלה הם לרוב מקומות צפופים כמו קניונים, עמידה בתור וכדומה. כמו למצבים רגשיים אחרים, לאגרופוביה עוצמות שונות שבאופן ישיר משפיעות על רמות התפקוד השונות.

כך, אגרופוביה בעוצמות מאד גבוהות עלולה לגרום לאדם להסתגר בביתו עד לכדי חוסר פעילות כרוני.

מחקרים מראים כי 40% מהמתמודדים עם אגורופוביה מתמודדים עם מצב חריג ומורכב, הגורם לחוסר תפקוד והיסגרות בבית.

האם אגרופוביה היא תת-סוג של פוביה כללית או לא?

התשובה מורכבת. ההבנה כיום היא שקיימת אגרופוביה שאת בסיסה מנהלת חרדה (פאניקה) וכזו שלא.

  • אגרופוביה עם בסיס של פאניקה– רוב האנשים אשר מתמודדים עם אגרופוביה מדווחים על התקפי פאניקה. כלומר האדם חווה התקפי פאניקה נשנים בעברו וכתוצאה מכך חושש לחוש את אותן תחושות שוב ובהדרגה מפתח תסמיני אגרופוביה (פחד מיציאה אל החוץ).
  • אגרופוביה ללא פאניקה– נדירה יותר. האדם חושש מהתמוטטות פתאומית כשברקע לרוב יש תסמינים של מחלה גופנית שמתקפת את העניין (תגובת היפו של סכרת למשל).

אגרופוביה, כמו פאניקה לרוב מתפתחת על רקע תחושת מצוקה. על אף שנראה כמו שאין סיבה להתפתחותה של אגרופוביה, אם נחקור לעומק נראה כי משברי חיים כמו אובדן אדם קרוב (אם באופן ממשי או לא) יעוררו תגובות פאניקה.

מהם הסימפטומים המאפיינים אגורופוביה?

  • פחד לעזוב את הבית לפרקי זמן ממושכים.
  • פחד להיות לבד במצב חברתי.
  • פחד מאיבוד שליטה במקום ציבורי.
  • הימצאות במקום אשר המנוסה ממנו תהיה מורכבת, או בלתי אפשרית (למשל מעלית).
  • ניכור וניתוק מאחרים בסביבה.
  • תגובות של חרדה וכעס.

מהם הגורמים לאגורופוביה?

הגורמים לאגורופוביה אינם ידועים, אך יחד עם זאת ידועים גורמים המאיצים סיכון לאגרופוביה:

  • דיכאון והפרעות מצב רוח.
  • חרדה חברתית, קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים) וחרדות נוספות.
  • שימוש בסמים ובאלכוהול.
  • אגורופוביה בסביבה המשפחתית- גורם זה הוא בעיקר סביבתי. למשל, אדם אשר חי עם אימו שחששה ממפגש עם הסביבה החיצונית, ילמד כי הסביבה החיצונית עלולה להרע ויש להישמר מפניה.
  • היסטוריה של פגיעות מיניות או פיזיות.

מהו הטיפול המומלץ באגרופוביה?

  • פסיכותרפיה דינאמית. תסייע לאדם להבין מדוע המנגנונים הנפשיים שלו יצרו חוויית הימנעות מהסביבה. ובהרחבה, ננסה להבין מדוע מפגש עם ה”חוץ” נחווה כחודרני ומאיים על השלמות העצמית של האדם. מתוך עבודת מודעות נצפה לראות צמצום בהימנעות וניסיונות להתנסות במפגש עם הסביבה החיצונית.
  • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בשילוב טכניקות הרגעה– המטופלים יתרגלו טכניקה של הרפיית השרירים בסביבה סטרילית (הקליניקה הטיפולית). אחר כך המטופלים יתבקשו לבנות סולם של מצבים המפחידים אותם, החל במעוררי החרדה ביותר ומעוררי החרדה הפחותה ביותר. לאחר שיחושו רפויים, יתבקשו לדמות בעיניי רוחם את המצבים מעוררי הפחד ולהתנסות לאט לאט בחשיפה הדרגתית לסביבה החיצונית. כלומר, להתנסות בפועל במפגש עם הסביבה.
  • טיפול באגורופוביה כרונית. כפי שציינו לעיל, כ-40% מהמתמודדים עם אגרופוביה חווים מצבים כרוניים של ההפרעה, עד לכדי חוסר תפקוד. במצבים כאלו לרוב נתקשה להוביל את האדם לטיפול בקליניקה או למפגש עם מטפל.
  • טיפול תרופתי. מסוג SSRI’S או SNRI’S המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין או סרוטונין ונוראפנפרין. תרופות אחרות הן תרופות נוגדות דיכאון או תרופות נוגדות חרדה. טיפול תרופתי יומלץ במצב של אגרופוביה כרונית. הטיפול התרופתי יתמקד בניסיון לסייע בוויסות הרגשי ובתחושת החרדה.

צוות מכון סול מורכב ממגוון מטפלים מומחים ומנוסים בתחומם, אשר יוכלו לסייע בכל קושי עימו אתם מתמודדים. במכון סול מטפלים בילדים, נוער ומבוגרים.