מהי אמנזיה דיסוציאטיבית?
הינה הפרעה בה ישנו מעין חור שחור בזיכרון של מידע אישי ואירועים בעבר, אשר מקורו אינו קוגניטיבי או רפואי. מרבית האירועים הנשכחים הינם טראומטיים וקשים מנשוא, אשר הנפש מעדיפה “לשכוח”- כמו התעללות מינית, פיזית ורגשי, תאונת דרכים, מוות פתאומי בסביבה הקרובה, מלחמות, שבי ועוד. משכו של האירוע הנשכח יכול להיות בין מספר דקות למספר שנים. קיימים מספר סוגים של אמנזיה: ישנה אמנזיה מקומית וספציפית לאירוע או תקופה מסוימת- זוהי האמנזיה הנפוצה ביותר.
באמנזיה סלקטיבית האדם יכול להיזכר בחלק, אבל לא בכל האירוע הטראומטי. באמנזיה כללית אין כל זיכרונות של ההיסטוריה של האדם, כולל את זהות האדם עצמו, ידע על העולם ועוד. זוהי אמנזיה אקוטית המובילה לעיתים קרובות להזדקקות לשירותים פסיכיאטרים דחופים ולמפגש עם משטרה. אמנזיה זו שכיחה יותר בקרב הלומי קרב ונפגעי תקיפה מינית. אמנזיה מוכללת- בה תקופה או מקום מסוים אינו עולה בזיכרון, ואמנזיה מתמשכת בה מהרגע שהפרעת האמנזיה מתפרצת ,אין יכולת לזכור מעתה והלאה. האמנזיה המכוללת מתחרשת לרוב באופן פתאומי. חלוקה נוספת היא אמנזיה רטרוגריידית – שכחה של התקופה לפני האירוע הטראומטי, ואמנזיה אנטרוגריידית שהינה שכחה של תקופת האירוע עצמו וממנו והלאה גם אין זיכרון.
האמנזיה הדיסוציאטיבית מובילה לליקויים בכל תחומי החיים, ובעיקר למצוקה ולפגיעה ביכולת ליצור ולהחזיק קשרים בין אישיים ומשמעותיים. בנוסף, אנשים עם אמנזיה זו מדווחים גם על פלאשבקים, ניסיונות אובדניים ופעולות מסכנות חיים. על כן, חשוב לפנות לטיפול מהיר כאשר אתם מזהים אצלכם/אצל יקירכם אמנזיה דיסוציאטיבית.
קריטריונים של אמנזיה דיסוציאטיבית
הקריטריונים לקבלת אבחנה של אמנזיה דיסוציאטיבית לפי ספר הDSM-5 הינם:
- חוסר יכולת להיזכר באירועי חיים אוטוביוגרפיים חשובים, במיוחד אירועים טראומטיים ומלחיצים, שאינה נובעת משכחה רגילה.
- התסמינים מובילים למצוקה משמעותית ופגיעה בתפקוד החברתי, תעסוקתי ובתחומים חשובים אחרים.
- התסמינים אינם תוצאה של מצבים רפואיים כדוגמת השפעת תרופות, התמכרויות כמו שימוש בסמים ובאלכוהול או מצבים רפואיים ונוירולוגים אחרים.
- ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעת זהות דיסוציאטיבית, הפרעה פוסט טראומטית, הפרעת דחק אקוטית, הפרעות סומטיזציה ודיכאון.
התפרצות אחת של אפיזודה יכולה להוות רגישות להתפרצויות של אפיזודות נוספות בעתיד. לעיתים, האמנזיה פוחתת עם הזמן, וככל שהשנים חולפות יתכנו הופעת זיכרונות של האירוע הטראומטי. כאשר האמנזיה מתמעטת והזיכרונות צפים, מתח, מצוקה וחרדה עלולים להופיע ואף ניסיונות אובדניים והפרעה פוסט טראומטית.
טיפול באמנזיה דיסוציאטיבית
רוב הגישות מניחות כי הטיפול היעיל ביותר עבור הסובלים מאמנזיה דיסוציאטיבית הינו הטיפול בטראומה שהובילה לאמנזיה זו. אחד הטיפולים השכיחים בהפרעה זו הינו טיפול בגישת השלבים שהוזכרה לפני כן. הצעד הראשון בטיפול מתמקד ביצירת ביטחון, שליטה על הסימפטומים, הכלה של הדחפים וחינוך והסברים אודות ההפרעה והטיפול בה.
השלב השני מתמקד בעיבוד עמוק של הטראומה, והשלב השלישי הינו חיבור מחדש לחיים הנורמטיביים של האדם. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מסייע גם כן בשינוי עיוותים קוגניטיביים לגבי משמעויות הטראומה, תהליך שיכול להוביל לזיכרון מפורט יותר של הטראומה שלו ואינטגרציה שלה.
אמנזיה דיסוציאטיבית ואבחנות מבדלות
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID)
אבחנה מבדלת חשובה היא בין אמנזיה דיסוציאטיבית, להפרעת זהות דיסוציאטיבית. הפרעה זו, המוכרת בשפת הרחוב כפיצול אישיות, או אישיות מפוצלת הינו מצב בו הזהות מתחלפת, בדרך כלל בזמנים בהם הנפש מתקשה להתמודד עם קשיים בהם נתקלת ביומיום. למה הכוונה? אנשים החווים ומאובחנים בהפרעת זהות דיסוציאטיבית הם כאלו אשר חוו בדרך-כלל בעבר פגיעה טראומטית משמעותית, סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
אירועים אלה השפיעו על הנפש וגרמו לשיסוע בין חלקים מסוימים לאחרים בנפש. כך, נראה פעמים רבות שבתוך אדם אחד נוכחות מספר דמויות, שמשתנות מדי פעם, בהתאם לסיפור החיים הטראומטי: לעיתים באותו אדם תהיה נוכחת דמות של ילד קטן, שנראית, מתנהגת ומדברת אחרת ובפעמים אחרות אותה דמות היא אדם מבוגר שלא אכפת לו משום דבר ובעל כוחות מנטלים. שינויים בזהות הן התנהגויות אובייקטיביות אשר הצופה מהצד יכול להתבונן בזהות ובהתנהגות המשתנה של האחר. ההבדל בין הזהויות מתבטא גם ביכולות מסוימות שדמות אחרת לא יכלה לבצע, למשל דמות אחת יכולה לדבר רוסית ואחרת לא יודעת רוסית, בעוד דמות אחת מנגנת על פסנתר בעוד השנייה לא יודעת לנגן. בתוך הטיפול, נראה את מטופלים אלה משתנים ממש בתוך פגישה אחת של 50 דקות. מטרת הטיפול במטופלים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית היא אינטגרציה וחיבור בין הזהויות. מטרה זו מתכתבת עם ההבנה הפסיכולוגית כי ככל שנעבד יותר את אירועי העבר הטראומטיים, כך הנפש תהיה יותר אינטגרטיבית ופחות משוסעת.
מאז ועד היום מטפלים מסוימים העובדים בבריאות הנפש (פסיכולוגים ופסיכיאטרים), גורסים כי הפרעה זו אינה קיימת במציאות וכי מטופלים אלו בודים את התנהגותם המשונה. עם זאת, מחקרים רבים מראים כי הפרעה זו קיימת, למשל מחקרים בסריקות מוחיות אשר מראות את התפקודים המוחיים השונים וההיבטים הפיזיולוגים השונים, כאשר הדמויות והזהויות משתנות.
פוגה דיסוציאטיבית
פוגה הינה תופעה דיסוציאטיבית נוספת, והיא למעשה אמנזיה דיסוציאטיבית חמורה. זוהי תופעה לא מודעת, אשר נתפסת כמנגנון הגנה מפני סיטואציה קשה וכואבת. האדם לגמרי אינו זוכר מה קרה או מה עבר עליו בזמן הפוגה. פעמים רבות מתרחשת אימוץ זהות חדשה, כך, אדם יכול לחיות חיים שהתחילו בתקופה מסוימת בחייו, מבלי לזכור כלל את חייו הקודמים. במהדורה האחרונה של ספר ה-DSM, הפרעה זו הינה מאפיין של האמנזיה הדיסוציאטיבית, בניגוד למהדורה הקודמת בה נחשבה להפרעה נפרדת.
להתייעצות עם המומחים של מכון סול, ניתן ליצור עמנו קשר טלפוני או להשאיר פנייה באתר, ופסיכולוג ישוב אליכם במהרה.
הפניות–
Brand, B., Classen, C., Lanins, R., Loewenstein, R., McNary, S., Pain, C., & Putnam, F. (2009). A naturalistic study of dissociative identity disorder and dissociative disorder not otherwise specified patients treated by community clinicians. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 1(2), 153.
Brand, B. L., Armstrong, J. G., Loewenstein, R. J., & McNary, S. W. (2009). Personality differences on the Rorschach of dissociative identity disorder, borderline personality disorder, and psychotic inpatients. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 1(3), 188.
Brand, B., & Loewenstein, R. J. (2010). Dissociative disorders: An overview of assessment, phenomenology, and treatment. Psychiatric Times, 27(10), 62-69.
Butler, L. D. (2006). Normative dissociation. Psychiatric Clinics, 29(1), 45-62.
Dell, P. F. (2010). 15 The Phenomena of Pathological Dissociation. Dissociation and the dissociative disorders: DSM-V and beyond, 225.
Giesbrecht, T., Smeets, T., Leppink, J., Jelicic, M., & Merckelbach, H. (2013). Acute dissociation after 1 night of sleep loss.
Roehr, B. (2013). American psychiatric association explains dsm-5. Bmj, 346.
