טראומה מינית הינן התגובות של הנפש המנסה להתמודד, עם אירוע של פגיעה. טיפול מיידי בטראומה מינית הינו חשוב מאין כמותו! אירוע של טראומה מינית הינו אחר לכל אדם. התגובות הנפשיות שונות בין אוכלוסיות גיל שונות- ילדות, נערות ובגרות. אצלנו במכון קיימים מטפלים בעלי התמחות בפגיעות מיניות.

פגיעה מינית – עובדות

הסטטיסטיקה מלמדת שתקיפה מינית הינה תופעה נפוצה – הרבה יותר ממה שחושבים

• אחת משלוש נשים ואחד מבין שישה גברים חווים תקיפה מינית במהלך חייהם.
• אחת מבין ארבע נשים בממוצע תהיה קורבן לאונס.
• אחת מבין שבע נשים ואחד מכל אחד עשר גברים הינם קורבנות של גילוי עריות.
• רוב הפגיעות המיניות קורות לפני גיל 18, רובן מבוצעות על ידי אנשים מוכרים ונמשכות תקופה שיכולה להגיע עד מספר שנים.
• תקיפה מינית עלולה להתרחש בכל שכבות האוכלוסייה ואיננה קשורה למצב סוציו-אקונומי, להשכלה, גיל, גזע או דת.

טראומה מינית- חשוב לדעת!

הטראומה המינית, בין אם היתה אירוע חד פעמי ובין אם אירוע מתמשך, הינה צל גדול על חייו של הנפגע/ת. הפגיעה יוצרת טראומה קשה והשפעה הרסנית על נפשו/ה של הנפגע/ת. טיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לעזור לסובלים מטראומה מינית לעבד את מה שקרה ולהשתחרר עד כמה שאפשר מנזקי הפגיעה.

טיפול בטראומה מינית

טיפול פסיכולוגי בטראומה מינית הינו הכרחי ביותר! יותר מכל, חשוב שההתערבות הטיפולית תיעשה כמה שיותר קרוב לאירוע, או סמוך לזמן בו המטופל/ת מביעים רצון לטפל באירוע פגיעה מהעבר.

מטרת הטיפול בטראומה מינית

מטרת הטיפול הפסיכולוגי בסובלים מטראומה מינית היא השבת יכולת השליטה! כלומר: השבת יכולתו של המטופל לבטוח באחר ולקיים קשר קרוב עם אחר משמעותי. לכן, בניית אמון וקשר טיפולי טוב וחזק עם המטפל הינה חשובה ביותר.

בשל תחושת חוסר הביטחון האופיינית לנפגעי תקיפה מינית חשוב שהטיפול יתבצע במקום הנתפש על ידם כ”מקום בטוח”.

הקשר שייווצר אמור לאפשר לנפגע/ת לשתף את המטפל בנושאים אישיים רגישים מאד, לשוחח עליהם, לחוש תמיכה ואמפטיה ורצון כן לעזור.

העצמת הנפגע

מרכיב חשוב בטיפול הוא שינוי הגדרתו של המטופל את עצמו מ”קורבן פגיעה מינית”, להגדרה אחרת שתשקף את כוחותיו, משאביו הנפשיים, את הייחודיות שלו ואת כישרונותיו האישיים.

שינוי התפיסה העצמית ל”אני יותר מרק מישהו שנפגע מינית” הינו מרכיב משמעותי ביותר בדרך להחלמה ולעיבוד הטראומה המינית. זאת, כיוון שהאדם היה עולם ומלואו לפני שנפגע: הוא היה אישיות שלמה ורב-גונית.

הפחתת הסימפטומים הטראומטיים

הטיפול אמור לסייע בהפחתת הסימנים הפוסט טראומטיים, אותם נתאר בהמשך הכתבה. סימפטומים אלה, לרבות הסימפטומים החרדתיים המקשים על התפקוד התקין.

בנוסף לעיבוד הרגשות סביב האירוע הטראומטי, יעסוק הטיפול גם בעיבוד ובשינוי המחשבות השגויות אודות האירוע (למשל המחשבה: “זה הגיע לי” ). זאת, כדי לטפל בתחושות האשמה האופייניות לטראומה זו.

השבת תחושת השליטה

טיפול בטראומה מינית יתמקד בטיפול בתחושות חוסר האונים של הנפגע/ת ובקושי שלו/ה להמשיך הלאה את חייו, למצוא זוגיות ולשקם את הדימוי העצמי הפגוע.

במהלך הטיפול חשוב לגעת גם בנושא חיי המין והיחס לסקס. חשוב להבין האם ובאיזה מצב עלולה המטופל/ת להתעמת עם טריגרים אפשריים בזמן סקס ומה עלול לגרום לרתיעה מינית או לניתוק בזמן קיום יחסים.

נקודה זו חשובה מאין כמותה, כיוון שאנשים נפגעים בזמנים שונים, ולכן גם רישום הפגיעה על הנפש שונה. למה הכוונה? ילדה שנפגעה לא תמיד תבין את משמעות האירוע, אלא רק כשתגדל. נערה, תחווה התנסות מינית ראשונה כפלישה שלא בהסכמה לתוכה, כשהיא טרם קיימה יחסי מין. אישה שנמצאת בזוגיות, עלולה לחשוב שעליה להסתיר את הפגיעה מבן/בת זוגה.

לכן- הטיפול בנושא המיני יתמקד קודם כל במיפוי והבנת משמעויות האירוע. נוסף לכך, באישה בוגרת, חשוב להקנות למטופל/ת תחושת שליטה טובה יותר על הנאתו/ה המינית, תוך קיום תקשורת נכונה וברורה מול בן/בת הזוג על התחושות וההעדפות המיניות.

טיפול מוצלח בטראומה מינית עוזר מהותית בשיקום נפשם הפגועה של נפגעות ונפגעי פגיעה מינית ויכול להעניק להם, בלי ספק, איכות חיים טובה יותר בצל הטראומה.

הנזקים הנפשיים של טראומה מינית

טראומה מינית עלולה להשפיע לרעה על תחומי החיים השונים ולפגוע בתפקוד היומיומי של הנפגע/ת. לכן פנייה לטיפול פסיכולוגי מקצועי הינה חשובה ביותר ומתבקשת להיעשות בהקדם האפשרי. גם נפגעים שלא טופלו בזמן ומעוניינים להתחיל בטיפול שנים לאחר האירוע יכולים לשפר כך את איכות חייהם ולהקל על עצמם.

זאת, כיוון שעוצמת הפגיעה המינית הינה כה חזקה, משום שהיא מעמתת את הנפגע/ת עם מצב קשה ומאיים ביותר. מצב זה הינו מצב של חוסר ישע ושל פחד עצום, מערערת משמעותית את תחושת הביטחון הקיומי וכמובן את האמון בזולת.

מערכות ההתמודדות של הנפגע/ת משתבשות וכן תחושת שליטתו בחייו ובמה שקורה לו. הטראומה הנוצרת מהתקיפה המינית גורמת לשינוי עמוק בנפשו/ה של הקורבן ומשפיעה על תהליך התפתחותו ועל מבנה אישיותו/ה.

היא יוצרת שינויים בעוררות התחושתית של הגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון.

טראומה מינית והפרעות טראומטיות

הטראומה המינית עלולה ליצור שני סוגים של הפרעה-פוסט-טראומטית:

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD)

הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD), נגרמת לרוב מאירוע טראומטי בודד, או צבר של מספר אירועים, המוגדרים בזמן, כמו מקרה של אונס. לנפגע/ת קשה מאד להכיל את מה שקרה לו והם חשים מאוימים מאוד.

הנפגע מדווח כי חווה במהלכו אימה גדולה ואובדן שליטה. בעקבותיו נוצרת סיטואציה של הלם, חוסר אונים והצפה רגשית גדולה.

הנפגע/ת חווה כל פעם מחדש את האירוע הטראומטי (פלאשבקים) וחש  כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים שונים, רעשים וריחות שהיו חלק מהפגיעה המינית שבים וחוזרים אליו ומעוררים בו שוב תחושה קשה של סכנה.

הנפגע/ת חווה סימפטומים, כגון: חרדה, רצון להימלט, זעם כלפי עצמו/ה וכלפי אחרים, סיוטי לילה, קשיי ריכוז, תחושות מצוקה כתוצאה מחשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי, הימנעות ממקומות, מפעילויות או מאנשים שעשויים להזכיר את האירוע, תחושה של זרות ושל ניתוק ועוד.

הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת

פוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD) – נגרמת כתוצאה מפגיעה מינית מתמשכת, שנטעה לאורך הילדות בנפגע/ת פחד עצום ותחושת ניצול משפילה שחוזרת ונשנית. ייחודה של הטראומה המורכבת, היא העובדה כי התרחשה בילדות! נוסף לכך, ייחודה היא העובדה כי זוהי חוויה יומיומית של פגיעה מתמשכת, מדמות קרובה, בה הילד תלוי (כמו הורה).

לכן, כשהטראומה המינית מתרחשת בתקופת הילדות היא מעצבת את אישיות הילד. כך מתגבשת האישיות, תוך הסתגלות למציאות של פחד וחוסר ישע.

עצם הקיום היומי של הילד מצטמצם רק כדי לשרוד. מצב שכזה גורם לשיבוש תחומי תפקוד נרחבים ופוגע אנושות במבנה הנפשי של הילד.

סימפטומים של טראומה מינית:

• תחושות מתח וחרדה.
• עירור יתר המעיד על חשש מתמיד מסכנה.
• דיכאון וייאוש.
• כעס וזעם.
• מצבי ניתוק ודיסוציאציה.
• הפרעות זיכרון האופייניות לטראומה.
• הפרעות שונות בתפיסת העצמי כמו בושה, אשמה או שנאה עצמית.
• רצון להסתגרות, קשיים ביצירת יחסים בינאישיים.
• כאבים בלתי מוסברים בגוף, תחושת מחנק.

מנגנוני הגנה שכיחים בטראומה מינית

אנשים שחוו טראומה מינית מפתחים לעצמם מנגנוני הגנה התנהגותיים ופסיכולוגיים. מטרתם הבלתי מודעת היא לווסת את הקשיים הנפשיים שהם חווים בשל הפגיעה.

מנגנוני הגנה טיפוסיים יכולים להיות:

• התמכרות לעבודה.
• ניסיון להקטין את חשיבות הפגיעה המינית: “זה לא היה כל-כך נורא”.
• שימוש ברציונליזציה, כגון: “זו לא הייתה אשמתו, אני גרמתי לזה בדרך שבה התלבשתי”.
• הכחשת האירוע: “היו גם רגעים שנהניתי”.
• רצון לשליטת יתר, שיכולה להתבטא בהקפדה מופרזת על מנהגים והרגלים יומיומיים.
• עיסוק אובססיבי במשימות ופעולות להסחת דעת.
• ניסיון “לברוח מהמציאות”, חלומות בהקיץ, פנטזיות.
• התנהגויות של הרס עצמי המתבטאות בהתמכרויות שונות או פגיעות עצמיות.
• הימנעות מאינטימיות או לחילופין התמכרות למין.
• ניסיון לפתור את המצוקה הנפשית דרך עיסוק באוכל ויצירת הפרעות אכילה, כגון: בולימיה, אכילה כפייתית או אנורקסיה.

אם נפגעת ממישהו ואת כרגע אחרי אירוע של פגיעה/טראומה מינית – פני לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל.