טיפול בחרדה חברתית
גאיה בת 23, החלה בחודשים האחרונים את לימודי התואר הראשון שלה באדריכלות. היא נהנית מאד מהלימודים, אבל מתקשה. מספרת כי היא מביטה במראה בבוקר בבית, מרגישה יפה וחכמה, אך כשמגיעה לאוניברסיטה, חשה עצמה פתאום “דפוקה ומכוערת”, מתקשה לשבת בשורות הראשונות בהרצאות כי סבורה שכולם מביטים עליה, ולאחרונה אף נמנעת מהגעה לאוניברסיטה בשל כך.
התיאור של גאיה ודאי מוכר לרבים מכם בסיטואציות מסוימות בחייכם. תחושה של פחד, מחשבות שליליות וקטסטרופליות, לחץ, ותסמינים גופניים כגון הזעה, דפיקות לב, כאבי בטן לפני או במהלך סיטואציות המערבות נוכחות של אנשים אחרים ומובילים למצוקה משמעותית. ייתכן כי אלו מעידים על חרדה חברתית ממנה אתם סובלים.
במאמר זה נגדיר מהי חרדה חברתית ומהו ההבדל בינה לבין בישנות, ובין הפרעת אישיות סכיזואידית, כיצד ניתן לזהות אותה, נציג את שכיחותה ואת דרכי הטיפול הפסיכולוגי הקיימים.
הגדרה
חרדה חברתית הינה חוויה רגשית של חשש מתמשך מסיטואציות בינאישיות.
מדובר בסוג של פוביה ספציפית (פחד מוגדר) ממפגש עם מצבים בינאישיים וממפגש עם בני המין האנושי (לעומת פוביה ספציפית מבעלי חיים, למשל).
חרדה זו מובילה לרוב לתגובות פיזיולוגיות, כגון הזעה, דופק מואץ, רעידות ויובש בפה, לתגובות רגשיות כגון חוויית בושה, השפלה והיעדר שליטה ולהתנהגויות של הימנעות מסיטואציות חברתיות ואינטראקציות בינאישיות באופן כללי, כדרך התמודדות עם תגובות מעין אלו.
חרדה זו מתאפיינת בפחד ממפגשים חברתיים ומ”העיניים הבוחנות” של הסביבה החיצונית. האדם המתמודד עם חרדה חברתית, יחשוש מהאפשרות לחוות שיפוטיות, והערכה שלילית מצד הסביבה, כזו אשר לתחושתו, הוא לא יוכל לעמוד בה.
לרוב החשש הוא מפני התנהגויות המפגישות התמודדות עם נשיאת דברים בפני קהל או כל פעילות בינאישית אחרת.
חשש זה עשוי לצוף במגוון רחב של סיטואציות בין אישיות, החל מאכילה בפומבי, ראיונות עבודה, אינטראקציות עם דמויות סמכות, וכלה ביחסים אינטימיים קרובים, אשר גם בהם החשיפה אינה פשוטה כלל ועיקר, בעבור האדם המתמודד עם חרדה חברתית.
כך למשל, רותי בחורה בת 32 סובלת מחרדה חברתית וקשיים בקשר הזוגי עם אייל, בן זוגה מזה שנתיים. היא אינה מביעה את רצונותיה וכעסיה ונוטה להישאר בודדה מאוד עם תחושותיה, שכן היא חוששת מביקורת מצד אייל ומהתחושות העשויות להתעורר בה בשל כך.
בשל התחושות המתעוררות בקרב אנשים המתמודדים עם חרדה חברתית, לעיתים קרובות נראה כי אנשים אלה נמנעים כליל מהימצאות בסיטואציות חברתיות.
עם זאת, כאשר הם לבדם, הם אינם נמנעים מפעילויות אלה (דיבור, אכילה וכו’). החשש העיקרי המאפיין את החרדה החברתית הינה הסבירות שהאדם לא יוכל לשלוט בסיטואציה, יחוש מושפל וכנוע בסביבת אחרים “חזקים” ממנו.
המתמודדים עם הפרעה זו, תופסים את עצמם כחלשים ובלתי כשירים חברתית ואת ה’אחר’ כביקורתי ובלתי מתפשר מבחינת הסטנדרטיים והציפיות אשר מחזיק בהם.
בשל כך, קיימת נטייה חזקה להימנע מסיטואציות בינאישיות הנתפסות כמסוכנות עבור הערך העצמי של האדם.
ניתן לומר באופן כללי, כי לאנשים המתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית, ישנן תפיסות כי בני אדם אחרים ישפטו אותם באופן שלילי.
בתגובה לכך, ימנעו מאינטראקציות או יהיו דרוכים במפגשים כאלה, ויזהו כל התנהגות ולו העדינה ביותר (כגון הסטת מבט בזמן שיחה) כפגיעה ישירה, בוז וזלזול בהם.
מכאן שאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית, יהיו קשובים באופן מיוחד לתגובות הגופניות של אחרים בסביבתם ויטו לתת להן פרשנויות יתר.
האם אני סובל מחרדה חברתית או שזוהי ביישנות רגילה?
אנשים רבים חווים חשש מסיטואציות בין אישיות מסויימות. חלקנו יתקשו לדבר מול קהל, אחרים לאכול בנוכחות אנשים וישנם כאלו שיחששו מעצם נוכחותם של אחרים. לעיתים תחושות אלו הן ביישנות רגילה ונורמטיבית, ולעיתים מדובר בחרדה חברתית. ההבחנה ביניהן אינה חד משמעית, ותלויה בעוצמות ובפגיעה בתפקוד ובאיכות החיים וכמובן במצוקה הנגרמת כתוצאה הפחד.
ביישנות זוהי תכונה המאפיינת ילדים ובוגרים רבים, ומתאפיינת בתחושות של חוסר נעימות, חשש ולחץ מסיטואציות חברתיות. לעיתים נלוות לתחושות אלו סימפטומים גופניים כמו דופק מהיר, האדמה, עליה חום הגוף, פחד וכדומה, אולם אלו לא יהיו קיצוניים ביותר ויתכן כי יחלפו עם הימשכות הסיטואציה. כאשר זוהי ביישנות, לרוב האדם יצליח לגייס את כוחותיו ומשאביו ולהתמודד עם הסיטואציה המלחיצה. לעומת זאת, בחרדה חברתית הפחד והסימטומים יהיו כה עזים ולא נעימים, ויובילו למצוקה של ממש. לדוגמא- תחושה כי הדופק המואץ מעיד על התקף לב קרב, מחשבות נוראיות ולא פרופורציונאליות על הסיטואציה “אני אמות אם אציג את המאמר ואטעה במשהו”), קושי ממשי לגייס כוחות להתמודדות עם הסיטואציה ורצון עז להימנע ממנה, עד כדי הימנעויות הפוגעות באורח החיים ובתפקוד.
חרדה חברתית הינה חרדה נפוצה, ושכיחה בקרב למעלה מעשרה אחוז מכלל האוכלוסיה. במידה ואת/ה מזהה את עצמך כסובל מהסימפטומים של חרדה חברתית, ואלו נמשכים חצי שנה ומעלה, ומובילים להימנעויות מסיטואציות רבות ופוגעים באיכות חייך, מומלץ לגשת לפסיכולוג או פסכיאטר על מנת לקבל אבחנה מדוייקת וטיפול מתאים!
אפידמיולוגיה
מדובר בהפרעה בעלת שכיחות גבוהה בין 1% ל-7% בעולם, הן בקרב גברים והן בקרב נשים, אשר מופיעה לרוב בילדות, בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת (גילאי 20-30).
מדוע נראה את ההפרעה יותר בגילאים אלו? כיוון שבגילאים אלה, האדם נדרש לראשונה, להתמודדויות עם סיטואציות בינאישיות כאדם בוגר, עצמאי ונפרד מהוריו.
מדובר בחוויה מורכבת המצריכה בשלות רגשית המבוססת על חוויה של מסוגלות עצמית.
כ-13 אחוז מכלל האוכלוסייה יחוו חרדה חברתית לאורך החיים. הפרעת חרדה חברתית הינה הפרעה מורכבת, אשר פוגמת באיכות החיים של הלוקים בה באופן משמעותי.
בנוסף לכך, בשל השכיחות הרבה שלה באוכלוסייה, חשובה ביותר היא המודעות אליה והטיפול המקצועי בה, בשלבים מוקדמים ככל הניתן בטרם תתקבע ותפגום בתפקוד היומיומי.
חרדה חברתית כפחד מיחסים בין אישיים (פחד מאינטימיות רגשית)
ראוי לציין כי פחד מאינטראקציות בין אישיות הינו ברור והגיוני במהותו, שכן הוא מתבסס על החשש מפני תגובות אנושיות העשויות להשפיע עלינו ועל מצבנו הרגשי.
לכולנו חשוב לחוש נאהבים, מוערכים, אהודים ולחוות סיפוק והזנה מהקשרים הבין אישיים בחיינו.
מי מאיתנו לא חווה בחייו מבוכה, נוכח היותו בלתי מובן על ידי סביבתו או אף ננזף במצבים שונים? אדם החווה חרדה חברתית, ימנע לרוב מיצירת אינטראקציה עם אדם אשר הבעת פניו מסמנת כי הוא כועס או עצבני, אף במצבים שאינטראקציה זו הינה הכרחית וחיונית.
בו בעת, הוא אף יטה לזהות מצבים בינאישיים רגילים ויומיומיים כמצבים מאיימים. למרבה הצער, הסובלים מחרדה חברתית אף ימנעו ממפגש רגשי קרוב, אפילו עם האנשים הקרובים והאהובים עליהם ביותר.
חרדה חברתית בבסיסה הינה הפרעת חרדה כיתר מצבי החרדה, אך בשונה מהפרעות החרדה האחרות, המתמודדים עמה, חשים ומדווחים על מצוקה רגשית רבה, באופן ספציפי, בעקבות מגעים בין אישיים.
הפרעה זו מגבילה את התפקוד של הלוקים בה באופן משמעותי ביותר, שכן כולנו מתנהלים בתוך סביבה אנושית במשך רוב חיינו, בין אם מדובר באינטראקציה תעסוקתית, לימודית, חברתית או כזו אשר מטרותיה הן אחרות.
בנוסף לכך, קשרים בין אישיים בחיינו הינם חיוניים למדי, שכן מפגשים אלו קריטיים להתפתחותנו ולרווחתנו הפיזית והנפשית.
בהקשר זה ראוי לציין, כי מחקרים רבים מתחום הפסיכולוגיה והרפואה לאורך השנים, הציגו ממצאים קליניים משמעותיים לכך שאנשים בודדים, יסבלו ממחלות רבות יותר ומתוחלת חיים קצרה יותר.
בנוסף, אנשים אלו הם גם בעלי שכיחות גבוהה יותר לחוות הפרעות מצב רוח וסימפטומים נפשיים שונים, בהשוואה לאנשים אשר חווים קשרים בינאישיים משמעותיים בחייהם.
החשש מאינטראקציה בינאישית טומנת בחובה חשש מאינטימיות רגשית. למה הכוונה? קשר בינאישי מבוסס על קרבה רגשית (אינטימיות).
היכולת ליצירת אינטימיות קיימת בנו מראשית חיינו, בקשר ההזנה הראשוני והקרוב בין אם ותינוק.
בגיל ילדות אנחנו יוצרים קשרים אינטימיים עם חברים קרובים ואחר כך עם בני זוג. פחד מאינטימיות הוא חשש לא מודע שיכירו אותנו באמת, ש”יחדרו” אלינו בשאלות ויותירו אותנו נבוכים וחסרי אונים.
כפי שהסברנו, לרוב אנשים החווים הפרעת חרדה חברתית יטו באופן לא מודע להגיב בהתכנסות אל תוך עצמם ולהימנע מסיטואציות בינאישיות קרובות המזמנות אפשרות להיכרות קרובה וכנה.
קראו על:
האם חרדה חברתית מקבילה להפרעת אישיות סכיזואידית?
נגדיר מהי הפרעת אישיות סכיזואידית ולאחר מכן נדון במורכבות בין שתי האבחנות. הפרעת אישיות סכיזואידית מתייחסת לסגנון אישיותי של האדם המתאפיין בנסיגה והימנעות מאינטראקציות בינאישיות, עוד מהילדות המוקדמת.
הצורך של אנשים אלו בחברה הוא מצומצם ולרוב הם בוחרים לעסוק בחייהם בתחומים אשר לא דורשים קשר בינאישי.
עולמם הרגשי עמוק ועשיר לרוב, אך עולמם החברתי והבינאישי דל ומצומצם. ההסבר הפסיכודינאמי לסגנון אישיותי זה מיוחס לאינטראקציות בינאישיות של דחייה שחווה התינוק מהדמויות ההוריות. כך מפנים התינוק כי אינו רצוי וכי אינטראקציות בינאישיות אינן מיטיבות עימו ועם צרכיו ולכן מתכנס אל תוך עצמו.
האם זה אומר שאנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזואידית אינם מעוניינים בקשר? לא במדויק.
כפי שהצגנו בהסבר הפסיכודינאמי, אישיות זו התגבשה על ידי הפנמה וכשל של אינטראקציות בינאישיות ראשוניות אשר לא סיפקו לתינוק את צרכיו ולא הציגו את החשיבות שבקשרים בינאישיים.
בהקשר זה חשוב להבחין, לעומת אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזואידית, אנשים המתמודדים עם הפרעת חרדה חברתית רוצים ומעוניינים בקשר אך חווים קשיים ביצירתו המונעים מחרדה בעוצמות גבוהות המובילה להימנעות.
חוויה זו של פער בין הרצון לקשר לבין הימנעות מקשר נחווית כמתסכלת מאד בחווייתו של אדם המתמודד עם חרדה חברתית ואף עלולה להיות טריגר לדיכאון ואובדנות במצבי ייאוש, בדידות וחוסר אונים קיצוניים.
תוך כמה זמן ניתן לראות שינוי בטיפול?
משך הטיפול בחרדה חברתית תלוי בעוצמת החרדה וההימנעויות. באופן כללי, וכפי שיופרט בהמשך, הטיפול היעיל ביותר לטיפול בחרדה חברתית ובכלל בפוביות הינו טיפול קוגניטיבי- התנהגותי CBT, שהינו ממוקד ולרוב קצר מועד. כך, ייתכן כי 10-20 פגישות יפחיתו משמעותית את הסימפטומים של החרדה, את עוצמתם ותכיפות החרדה.
טיפול בחרדה חברתית: מהו הטיפול המומלץ בהפרעת חרדה חברתית?
- פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT). מחקרים רבים לאורך השנים מצביעים על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא מבין הטיפולים היעילים ביותר לחרדה חברתית.
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדה חברתית יתמקד ראשית בהבנה והגדרה של דפוסי החשיבה ואמונות היסוד של האדם, בנוגע לעצמו ובנוגע למפגשים חברתיים.
- לאחר מיפוי דפוסי החשיבה והאמונות, נזהה את המרכיבים השליליים מתוכם, אשר גורמים לאדם להימנע ממפגשים חברתיים. השלב הבא של הטיפול ובהתאם למוכנותו של האדם, יהיה חשיפתו לגורם המפחיד- כלומר התנסות במצבים בינאישיים המעוררים חרדה בליוויו הרגשי או הממשי של המטפל.
- פסיכותרפיה קבוצתית נמצאה יעילה בטיפול בהפרעת חרדה. קבוצה טיפולית מעצם המבנה שלה מפגישה את החווים חרדה חברתית עם הפחד הגדול ביותר שלהם- הימצאות, או דיבור מול אנשים.
- בקבוצה טיפולית, ישנו האלמנט המבוקר בחוויה הטיפולית והיא העובדה כי ישנו מטפל-מנחה לקבוצה אשר מוביל את הקבוצה לטיפול בקשיים בשמם הקבוצה התכנסה באופן אמפתי.
- טיפול בחרדה חברתית תרופתי. יינתנו על פי שיקול דעת הרופא אנטי-דפרסנטים או SSRI’s לסיוע בוויסות הפרעת החרדה.
- חשוב לציין כי “הקו הראשון” לטיפול בחרדה חברתית הינו פסיכותרפיה. אם התחושה של המתמודד היא כי פסיכותרפיה אינה מסייעת בעוצמת החוויות המרכבות איתן מתמודד, יומלץ על שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.
צוות מכון סול מורכב ממגוון מטפלים מומחים ומנוסים בתחומם, אשר יוכלו לסייע בכל קושי עימו אתם מתמודדים. במכון סול מטפלים בילדים, נוער ומבוגרים.
הפניות–
Hofmann, S. G., & Otto, M. W. (2017). Cognitive behavioral therapy for social anxiety disorder: Evidence-based and disorder specific treatment techniques. Routledge
Leary, M. R., & Kowalski, R. M. (1997). Social anxiety. Guilford Press
Sanz, M. J. M., Mateo, C. S., López, B. S., Huelva, P. A., Pérez, L. A., Sardan, J. B., & de Santos Moreno, T. (2019). Assessment of comorbidity and social anxiety in adolescents with attention deficit hyperactivity disorder: the SELFIE study. Anales de Pediatría (English Edition), 90(6), 349-361