טיפול בפיברומיאלגיה (דאבת שרירים)

צוות המכון | מכון סול לפסיכותרפיה | פורסם: 11.8.20 | עודכן: 15.8.20

 

מהי מחלת הפיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה (FMS) הינה סינדרום, משמע קבוצת סימפטומים שיחד מאפיינים מחלה, שנמצאה כסיבה הנפוצה ביותר לכאבי שרירים כרוניים ומתפשטים, זאת בצירוף עייפות קשה. המחקר אודות המחלה חדש יחסית והתפתח בעשרות השנים האחרונות, ולכן רק ב-1993 ארגון הבריאות הבין לאומי הכריז על הפיברומיאלגיה כמאפיין קליני במלואו. זוהי מחלה כרונית בעלת מאפיינים מגוונים, המשפיעה על מגוון תחומי החיים ופוגעת באיכות החיים באופן ניכר. המחלה אינה מתדרדרת עם השנים ולא גורמת לניוון שרירים ועיוותים במפרקים. עם זאת, טראומות וחשיפה לגורמי לחץ עשויים להחמיר את הסימפטומים. החולים בפיברומיאלגיה סובלים מאוד, כאובים ובעיקר מתוסכלים.

מהי שכיחות הפיברומיאלגיה?

כ2%-8% מאוכלוסיית העולם סובלת מהמחלה. כל הגילאים סובלים מהמחלה, אך שכיחות האבחנה נפוצה יותר בגילאי 20-50. במרבית המקרים (85%) נשים מאובחנות, בעיקר בגיל הפוריות. עקב הקושי באבחונה, למעלה מ70% מהסובלים בה אינם מאובחנים כלל.

מהו טיפול המומלץ לפיברומיאלגיה?

בשל היות המחלה כרונית, הטיפול בה אינו מבריא ומעלים את התסמינים, אלא  מסייע בהפחתתם ומשפר את איכות החיים ורמת התפקוד. מלבד הטיפול התרופתי, יש חשיבות רבה לשילוב טיפולים נוספים כגון טיפול רגשי ופעילות גופנית קבועה, על מנת להגיע לשיפור ניכר בתסמינים ולחיים נורמטיביים ככל הניתן.

טיפולים רגשיים

כאמור, הכאב והפגיעה הניכרת בתפקוד ובאיכות החיים מובילים פעמים רבות לתסכול, לרגשות שליליים וללחץ רב, שעלולים להחמיר את הכאב. בכדי לצאת ממעגל הכאב-תסכול ולחץ-כאב, ובכדי לטפל בחרדה ובדיכאון שלעיתים קרובות מתלוות למחלה, מומלץ מאוד לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי. זאת ועוד, ידוע כי טראומות קודמות מהוות גורם סיכון משמעותי להתפתחות המחלה, וחשיפה לאירועים טראומתיים מגבירה את תסמיניה, ולכן חשוב מאוד לטפל בטראומות בפן הרגשי, לעבד אותן ובכך לנסות למנוע את ההחמרה במחלה.

אל תהססו – צרו קשר עם המומחים של מכון סול להתאמת טיפול בפיברומיאלגיה

כאב פיברומיאלגיה בגב עליון

טיפול רגשי מוכח כמסייע ביותר לשיפור הכאבים.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)– זהו הטיפול הרגשי שנבדק ונמצא כמועיל ביותר להתמודדות עם הפיברומיאלגיה. בטיפול נעבוד יחד על שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים לגבי המחלה וההתמודדות עימה, נבחן את תהליך עיבוד הכאב במוח ונלמד כיצד לשלוט בו, נבין את עיוותי החשיבה ביחס לכאב, ונטפל בחרדות ובדיכאון שפעמים רבות מופיעות עם המחלה. כמו כן נלמד ליישם שינויים באורח החיים שיתרמו לאיכות חיים טובה יותר עם המחלה.

טיפול דינאמי– פעמים רבות קודמת למחלה טראומה רגשית, כאשר לעיתים החולה מודע לטראומה שעבר ולעיתים לא. הטיפול הדינאמי מאפשר שיח ועיבוד הטראומה בסביבה מחזיקה ובטוחה, וכן עיבוד היות האדם חולה בפיברומיאלגיה, על כל צדדי המחלה- חוויות הכאב, הקשיים הנפשיים, הפגיעה בתפקוד, תחושות התסכול, ייאוש ועוד. טיפול זה מסייע לרווחה הנפשית של החולה ובכך יכול גם להקל על הכאבים ולשפר את התפקוד ואיכות החיים שלו.

מיינדפולנס/קשיבות– שיטת טיפול פסיכולוגית המתייחסת לתהליכי מיקוד תשומת הלב, לחוויות של כאן ועכשיו ולקבלה לא שיפוטית ומכילה. בעזרת שיטה זו ניתן להתמודד בצורה טובה יותר עם המחלה והכאבים המתלווים אליה.

היפנוזה– כלי טיפולי בו משתנים מצבי התודעה. ישנם מחקרים שמצאו כי הוא יעיל בטיפול בכאבים פיזיים ובעייפות. חשוב לעבור היפנוזה אצל מטפלים מומחים ומורשים לכך.

לבדיקת רישוי לעבודה בהיפנוזה באתר משרד הבריאות>>

טיפולים משלימים

פעילות גופנית תורמת להפחתת הכאבים ולשיפור מצב הרוח, איכות השינה והתפקוד. מומלץ לבצע פעילות באופן קבוע, בעיקר פעילות אירובית כדוגמת הליכה, רכיבה על אופניים ושחייה. חשוב להתחיל את הפעילות באופן הדרגתי, להיוועץ ברופא המטפל וליידע את המאמן.

פיזיותרפיה והידרותרפיה– פיזיותרפיה מסייעת לשיפור הגמישות והמתח בשרירים, לחוזקה וליציבה התורמים לשיפור בתסמיני המחלה. כמו כן הידרותרפיה, שזהו טיפול פיזי, הדומה לפיזיותרפיה, הנעשה במים חמימים, נמצא כמסייע להפחתת הכאבים.

דיקור סיני– אמנם אין מחקרים מכריעים בתחום, אך חלק מן החולים מוצאים בדיקור הסיני כמסייע בהפחתת התסמינים.

דימיון מודרך, טאי צ’י, יוגה ומדיטציה– טכניקות תנועה והרפיה אלו מסייעות בהקלה על התסמינים, באיזון הגוף ומתח השרירים ונמצאו כיעילות הפחתת כאב ושיפור איכות החיים.

קנאביס רפואי– המחקרים בתחום אינם חד משמעיים. בחלק מהמחקרים נמצא כי הקנאביס הרפואי מסייע להתמודדות עם כאב כרוני בפיברומיאלגיה, בעיקר בשל החומר CBD הפעיל בו, אך במחקרים אחרים חולים דיווחו כי מצבם הנפשי הורע בעקבות השימוש. לכן, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל או פסיכיאטר לפני השימוש בקנאביס.

טיפולים תרופתיים

תרופות נוגדות דיכאון וחרדה– מלבד היותן מסייעות להקלה בדיכאון ובחרדה שלעיתים קרובות מתווספים לכאבים הגופניים, תרופות אלו משפיעות על תהליך עיבוד הכאב במוח ולכן ניתנות גם לחולים שאינם סובלים מדיכאון וחרדה, מכיוון שנמצאו כיעילות להפחתת הסימפטומים. בין התרופות המומלצות: אלטרול  (Amitriptyline) המשפרת את איכות השינה ומסייעת גם בהפחתת כאב, Duloxetine‏ ו-Ixel(Milnacipran)– משפיעות על חומרים במוח (נוירוטרנסמיטרים בשם סרוטונין ונוראפינפרין) ומסייעות בסינון הולכת הכאב. במחקרים מקיפים נמצא כי הן יעילות לטיפול בפיברומיאלגיה. ליריקה Lyrica (Pregabalin) הוכחה גם היא כמסייעת בהפחתת כאב במחלה.

תרופות נוגדות אפילפסיה– נמצא כי הן יעילות לטיפול בפיברומיאלגיה. התרופה ליריקה  Lyrica (פרגבלין) רשומה בארץ לטיפול במחלה.

משככי כאבים– מסייעים עד כמה שניתן בהפחתת הכאב, עם זאת חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל על מנת לא להגיע למצב של התמכרות לתרופות אלו. התרופה טרמדול Tramadol נמצאה כמועילה להפחתת כאבי הפיברומיאלגיה.

מהם תסמיני מחלת הפיברומיאלגיה?

המחלה מאופיינת במגוון רחב של תסמינים, השונים מאדם לאדם ואף יכולים להשתנות אצל אותו אדם מיום ליום. אמנם זוהי מחלה כרונית, אך למרבית הסובלים ממנה יש תקופות בהן התסמינים נרגעים מעט ותקופות בהן התסמינים מתגברים.

הפרעות בשרירים, בעצמות ובפרקים– כאבים עזים, עמוקים ובלתי נסבלים משלל הסוגים-דוקרניים, חודרניים, התכווצויות, נימול, עקצוצים, כמו מכת חשמל ועוד. אלו מתרחשים בכלל מערכת השרירים, העצמות והמפרקים. כאבי השרירים ממושכים ועוצמתם אינה פוחתת לאחר מנוחה, ואף מחמירה בבוקר ובלילה. איברים שעברו טראומה או חבלה רגישים יותר לכאבים. בפנים הכאבים מורגשים בלסת בעת לעיסה, בעורף ובראש. מאפיין נוסף וקשה מנשוא הוא העייפות והתשישות, בשרירים ובכלל. העייפות ניכרת רוב הזמן מכיוון שהשינה אינה רצופה ואיכותית.

על פי הקריטריונים שקבעה המכללה האמריקאית לראומטולוגיה, על מנת לאבחן את המחלה יש לחוש כאבים מתפשטים לתקופה של שלושה חודשים לפחות, כאשר הם במקומות שונים בגוף- מעל ומתחת למותניים/ בעמוד השדרה בגובה הצוואר, בגב ובמותן/ בבית החזה.  כמו כן צריך לחוש את הכאב במגע יד עם הפעלת כוח (השווה לכוח של 4 ק”ג) לפחות ב-11 מתוך 18 הנקודות הרגישות שיפורטו בהמשך. נקודות אלו כואבות ולא “רק” רגישות לכאב.

הפרעות נוירולוגיות במערכת העצבים– המחלה פוגעת גם במערכת עצבים ובמוח, וגורמת לעצבנות, רגזנות, קשיים בזיכרון ובריכוז, קשיי ראייה, סחרחורות, שיווי משקל לא יציב ועוד.

הפרעות בשינה– חולי פיברומיאלגיה רבים חשים עייפות ותשישות קיצוניים המשפיעים בתורם על מצב הרוח, יכולת הקשב וריכוז, תפקודים קוגניטיביים וחברתיים, תשישות נפשית, דיכאון ועוד. אלו מופיעים כתוצאה מפגיעה באיכות השינה המאפיינת את המחלה. ישנם קשיים בהירדמות, שינה לא רציפה ויקיצות מוקדמות, ועל מנת לשפר את איכות החיים חשוב לטפל בהפרעות השינה.

הפרעות במצב הרוח, חרדה ותסמינים נפשיים– הקשיים הפיזיים, התסכול, הכאבים והפגיעה המשמעותית בתפקוד ובאיכות החיים, מלווים לא פעם בתסמיני חרדה ודיכאון. הטיפול בהם חשוב לא פחות מן הטיפול בתסמינים הפיזיים של המחלה.

הפרעות במערכת העיכול– בהרבה מן המקרים קיימת פגיעה בקיבה ובמעיים, המובילה לבטן נפוחה, תסמונת המעי הרגיז, קשיים בעיכול, עצירות או שלשולים, ריפלוקס וטעם מוזר בפה.

הפרעות במערכת השתן והמין– נשים רבות עם פיברומיאלגיה סובלות מכאבים באיבר המין, גירודים וצרבות בשפתיים הפנימיות ובנרתיק, דלקות שתן הכוללות צריבה, מתן שתן לעיתים תכופות ועיוותים בשלפוחית. בנוסף, חלקן סובלות מסינדרום קדם ויסתי חזק יותר. בזמן קיום יחסי מין או אחרי מופיעים גם כאבים ולעיתים גם יובש וגינלי.

הפרעות בעור– תסמינים רבים שונים, מציקים וכואבים, כאשר חלקם נראים לעין וחלקם לא. ביניהם גירוד המתחזק בעיקר בלילה, תחושה של דקירות, פריחות, סדקים, תחושה של שריפה חזקה, אקזמה, דרמטיטיס אטופית, רגישות למגע, יובש ועוד. השיער חלש, פגום ונושר וכך גם הציפורניים חלשות ונשברות.

מאפיינים נוספים– טנטון (רעשים באוזניים), חוסר תחושה בגפיים, רגישות לרעשים/לאור/לריחות, השמנת יתר וצורך עז במתוק, יובש בעיניים, דפיקות לב מואצות, רגישות לאלרגיה, זיהומים ועוד.

קומורבידיות עם מחלות פיזיולוגיות אחרות– מחלות אוטואימוניות כגון זאבת, קרוהן, דלקת מפרקים שגרונית ועוד, נמצאו בקרב 20% מהחולים בפיברומיאלגיה.

קומורבידיות עם הפרעות נפשיות– כאמור, פעמים רבות מתלווים לפיברומיאלגיה תסמינים של חרדה ודיכאון. לא תמיד תסמינים אלו מאובחנים כהפרעות נפשיות הנלוות למחלה, אך לעיתים אכן מתקבלת אבחנה נוספת מעבר לפיברומיאלגיה. במחקר של גלק ועמיתיו (2013 Galek et al,) נמצא כי 65.7% מחולי פיברומיאלגיה סבלו גם מהפרעת דיכאון, 67.9% סבלו גם מהפרעת חרדה, ו45.5% סבלו גם מהפרעת חרדה פוסט טראומטית. לחרדה תפקיד מכריע בעוצמת הסימפטומים של הפיברומיאלגיה, מאחר שהיא קשורה לעוררות יתר (ומכאן גם להפרעות בשינה), עצבנות, מתח שרירים ויתר לחץ דם, וכתוצאה מכך לעוצמות כאב גבוהות, מגבלות תפקודיות, עייפות, קשיים קוגניטיביים ועוד.

חשוב לשים לב לסימנים שנראים כחלק מהמחלה אך עלולים להצביע על התפתחות מחלות אחרות, כגון נפיחות ואודם במפרקים, ירידה במשקל, אנמיה, הפרעה בתפקודי הכבד והכליות שנראית דרך בדיקות דם, ושינויים ביציאות. במקרים אלו חשוב להיוועץ עם הרופא המטפל!

כיצד מאבחנים פיברומיאלגיה?

על אף שמחלה זו אינה דלקתית, לרוב הרופא המרכז את הטיפול במחלה הינו הראומטולוג. עם זאת, האבחנה עצמה יכולה להינתן על ידי רופא המשפחה או רופא פנימאי.

אבחון המחלה– כאמור, תסמיני המחלה מגוונים, קשים ולא עקביים. חלקם יכולים להופיע מספר פעמים בחודש ואחרים למשך כמה ימים ואחר כך להעלם למספר חודשים. לפני אבחון המחלה, מכיוון שאיברים שונים כואבים, לרוב ניגש האדם הנמצא במצוקה קשה לרופאים בתחומים שונים- כשמופיעים כאבי בשרירים פונה לאורתופד, ולכאבים במפרקים פונה לראומטולוג. כך למעשה, לעיתים קרובות אין רופא אחד המעודכן על כל הכאבים והתלונות, וזוהי אחת מהסיבות לזמן הממושך שיכול לקחת עד לאבחון המחלה.

עיסוי לכאבי פיברומיאלגיה

אבחון פיברומיאלגיה הינו מורכב ואורך זמן רב.

קושי נוסף באבחון הינו טבעם ה”מוזר” והלא צפוי של הכאבים. פעמים רבות הכאבים באים וחולפים, עוברים מאיבר אחד לשני, מופיעים בעוצמות שונות, ללא הסבר הגיוני, ולא תמיד הרופאים והחולה עצמו מעלים בדעתם כי מדובר בפיברומיאלגיה, אלא חושדים קודם במחלות אחרות. בנוסף, בחלק מהמקרים קיימות מחלות נוספות המופעיות בקומורבידיות עם פיברומיאלגיה (כפי שפורט למעלה), דבר המקשה גם הוא על אבחון המחלה.

קושי נוסף ומרכזי באבחון המחלה הוא כי לא קיימת בדיקה ספציפית לאבחונה, אלא האבחון נעשה על ידי שלילה של מחלות אחרות (בעיקר של מחלות ראומטולוגיות) בעזרת בדיקות רבות (אולטרסאונד, CT,MRI, EEG, בדיקות דם ושתן ועוד). בנוסף, האבחון מתבסס על בדיקת כאב של 18 הנקודות הרגישות.

מהן 18 נקודות הכאב הרגישות בפיברומיאלגיה?

נמצא כי ישנן 18 נקודות בגוף, בהן קיימת רגישות יתר של מערכת העצבים כחלק ממחלת הפיברומיאלגיה. כאשר לחיצה על 11 מתוך ה-18 נקודות גורמת להגברת הכאב, ניתן להגיע לדיוק של אבחנת המחלה. חשוב להדגיש כי אין הדבר אומר שכל אדם הרגיש לכאב בנקודות אלו חולה בפיברומיאלגיה, זוהי אינה האבחנה היחידה למחלה, אלא יש צורך בתסמינים נוספים ובבדיקות נוספות על מנת להגיע להחלטה כי האדם חולה בפיברומיאלגיה. כמו כן אבחון הנקודות צריך להיעשות על ידי רופא, ולא כבדיקה עצמית בבית.

18 הנקודות ממוקמות בצורה סימטרית במיקומים שונים בגוף, ולחיצה עליהן גורמת לכאב חד. בקדמת הגוף– הנקודות מצויות בשני צידי הצוואר הקידמי, בחזה העליון בנקודת החיבור של מפתח הלב ועצם הבריח, בשני המפרקים ובשתי הברכיים (בחלקים הפנימיים). אחורי הגוף– שתי נקודות באזור התחתון האחורי של הראש, שתי נקודות בשרירי הטרפז באזור השכמות, שתי נקודות מעל עצם השכמה, שתי נקודות באזור מפרק הירך, שתי נקודות בחלק האחורי של האגן.

מהן ההשלכות הנפשיות של הפיברומיאלגיה?

כאמור, משברים וטראומות נפשיות הם פעמים רבות טריגר להתפרצות הפיברומיאלגיה. משמעות הדבר היא שחולים רבים “מגיעים” לתוך המחלה עם פגיעות נפשית, שעלולה להחמיר עם התפרצות הפיברומיאלגיה. מלבד הפגיעות הנפשית הראשונית, שלא מאפיינת את כל החולים, תהליך האבחון הארוך של המחלה, ההתמודדות המורכבת בכל תחומי החיים, ותסמיני הדיכאון והחרדה שמתווספים לא פעם- משפיעים הם על מצב רוחו ונפשו של החולה והופכים את המחלה למורכבת עוד יותר.

לעיתים קרובות אבחון המחלה מתרחש חודשים ואף שנים מרגע תחילת הכאבים, וכך נוצר מצב בו האדם סובל באופן ניכר מקשיים וכאבים במשך זמן רב ללא פתרון וטיפול מתאים. החיים עם כאבים עזים, וכן עם חוסר וודאות לגבי מקורם, עלול להוביל לפגיעה ניכרת במצב הרוח, לעורר חרדות וקשיים נפשיים. אלו, בנוסף לכאבים הפיזיים הקשים, מובילים לקשיי תפקוד ולפגיעה ניכרת באיכות החיים.

במצבים רבים, כאשר עוד אין אבחון של פיברומיאלגיה ובבדיקות אין ממצאים לגורמים פיזיולוגיים, “נאשם” החולה בכך שהוא ממציא את הכאבים ושאלו כאבים פסיכוסומטיים: “אין לך כלום, הכל בראש, אל תחשוב על זה וזה יעבור”. האשמות אילו אינן נכונות כמובן, ומעכירות עוד יותר את מצב הרוח של החולה, שמשפיע גם על עוצמת הכאבים.

רגע אבחון המחלה ונתינת שם וגושפנקה, יכול להפחית את החרדה אצל חלק מהחולים, שחיכו לרגע בו ימצא מקורם המשותף של הכאבים ו”אישור” רפואי שלהם, ובקרב שאר החולים אבחון הפיברומיאלגיה עלול להגביר את החרדה. העובדה כי הגורמים למחלה אינם וודאיים, וכי מאפייניה כמחלה כרונית עם טיפול תומך אך לא מרפא- מעוררים לעיתים עוד יותר חרדות וחששות. בשל מגוון התסמינים המתמשכים והקושי לחזות כיצד יראה היום למחרת מבחינת הכאבים והסבל, ההתמודדות עם המחלה מורגשת בכל תחומי החיים; החל בתפקוד בעבודה, בלימודים ובפן הפיזי, ועד לפגיעה בקשרים הבין אישיים, במצב הרוח ועוד.

רבים מן החולים מדווחים על תחושות של תסכול, חוסר אונים, ייאוש, דכדוך, לחץ ועוד. כאמור, ללחץ הנפשי ולרגשות שליליים השפעה שלילית מכרעת על הכאבים, ואלו בחזרה על המצב הנפשי. חולי פיברומיאלגיה עם רמות גבוהות של לחץ ומצב רוח שלילי ממוקדים יותר באופן הסומטי של המחלה, ומראים יותר רגישות לכאב, במיוחד אלו עם מחשבות קטסטרופליות. אלו עלולות להוביל לדאגות היפוכונדריות, ליעילות עצמית נמוכה ולחיפוש לא יעיל של טיפול רפואי.

ומכאן, ישנה חשיבות רבה לטיפול נפשי מתאים כחלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה.

מהם הגורמים לפיברומיאלגיה?

תורשה-  נמצא כי רקע תורשתי של המחלה במשפחה מגביר את הסיכוי של בן משפחה קרוב לחלות בה, כלומר למחלה יש רקע גנטי.

רגישות מוחית לכאב- הסברים רפואיים גורסים כי במוחם של חולי פיברומיאלגיה ישנם שיבושים בהולכה ובעיבוד תחושת הכאב, כך שגירויים מסוימים נחווים ככואבים בעוצמות גבוהות יותר מאשר אצל אנשים שאינם חולים בפיברומיאלגיה.

טראומה- מחקרים רבים מצאו קשר בין טראומה ואירועים טראומתיים לבין התפרצות פיברומיאלגיה. היסטוריה אישית ומשפחתית של טראומות כמו התעללות מינית או נפשית בילדות, הזנחה, תאונות, ניתוח, ופוסט טראומה, מאפיינות פעמים רבות את החולים. התפיסה הרווחת הינה כי בקרב אנשים עם גנטיקה לפיברומיאלגיה ורגישות גנטית, אשר עברו אירועים טראומטיים ומלחיצים-נוצרים שינויים במעגלים המוחיים הקשורים לכאב ולרגשות האחראים על הכאב, ואלו למעשה מהווים את הסימפטומים של הרגישות לכאב בפיברומיאלגיה.

נמצאו הוכחות רבות כי הפרעת חרדה פוסט טראומטית קשורה לפיברומיאלגיה ולחומרת התסמינים שלה. פוסט טראומה הינה הפרעה נפשית המתפתחת לעיתים לאחר שהאדם חווה, היה עד או התמודד עם אירוע שהיה כרוך בסכנה ממשית או נתפסת החיים. זוהי הפרעה מורכבת הגורמת לסבל רב לאדם, ובין תסמיניה ניתן למנות חוויה חוזרת ונשנית של האירוע, עוררות כתגובה לגירויים מסוימים הנקשרים לאירוע, הימנעות, חרדות ועוד.

בין הסברות לקשר בין פוסט טראומה ופיברומיאלגיה ישנה סברה שכיחה הטוענת כי הפיברומיאלגיה מהווה את הביטוי הפיזי של פוסט טראומה. לפי סברה נוספת, חרדה הפוסט טראומה מובילה לשינוים משמעותיים בתפקוד המוח הקשורים בין היתר להתפרצות פיברומיאלגיה. במחקר נמצא כי חולי פיברומיאלגיה עם תסמינים של פוסט טראומה דיווחו על רמות גבוהות יותר של כאב, מוגבלות ומצוקה רגשית. מבין האירועים הטראומתיים שדווחו על ידי חולי פיברומיאלגיה ניתן למצוא מוות פתאומי של אדם קרוב (הטראומה השכיחה ביותר כפי שדיווחו חולי פיברומיאלגיה), מחלה מסכנת חיים של אדם קרוב, תאונת דרכים קשה, עדות לפציעה של אדם אחר, שירות צבאי, ניצולי שואה, שבי, עינויים ותקיפה מינית.

חשוב לציין כי לא כל חולי הפיברומיאלגיה שדיווחו על אירועים טראומתיים בעברם תופסים את האירוע כטראומטי, ורבים מהם לא שיתפו אודותיו את סביבתם. זאת ועוד- כטבעם של הפרעות סומטופורמיות– בפיברומיאלגיה, הגוף “מדבר” קושי, שהנפש לא מודעת אליו. לעיתים טראומות אלו עולות רק כשמתחילים טיפול פסיכולוגי עקב הפיברומיאלגיה, ומכאן חשיבות הטיפול.

גורמים נפשיים ודחק (מתח) נפשי– החיים הינם מורכבים ומלאים במצבי דחק. כולנו חווינו ונחווה אירועים מלחיצים בחיינו (אירועים חיצוניים כדוגמת תקיפה גופנית ואירועים פנימיים כגון נטל פסיכולוגי), בעוצמות שונות, אולם לא כל אירוע כזה יחווה לנו כטראומתי.

מחקרים עדכניים מצאו כי גם אירועי לחץ ומצוקה נפשית שאינם טראומתיים, עלולים להשפיע על הופעת הפיברומיאלגיה ולהחמיר את תסמיניה. מכאן, חשוב להבין את המחלה מנקודת מבט ביו-פסיכולוגית. מבחינה פיזיולוגית, לדחק נפשי השפעות ניכרות על הגוף ועל המוח. במצבים כאלו, מופרשים הורמונים, כמו קורטיזול, הגורמים לגוף לצאת מאיזון ולהיכנס למצב של “הילחם או ברח“- השרירים מתכווצים, הנשימה והדופק משתנים ועוד. אלו משפיעים בין היתר על הסבילות לכאב ועל עוצמת הכאב, על פעילות העיכול, ולמעשה גם על התסמינים של הפיברומיאלגיה.

מצבי דחק משפיעים לא רק על ההורמונים, אלא על חומרים נוספים במוח על תפקודו, ועל הרגישות הפרשנות שלו לכאב- ומכאן משפיעים גם הם על תסמיני הפיברומיאלגיה. מנקודת מבט פסיכולוגית, מצוקות ומצבי דחק מוקדמים וראשוניים, הנובעים מחוויות שליליות מוקדמות, שאינן ניתנות להבעה במילים, עשויות להוות קרקע לרגישות מוגברת יותר לכאב בהמשך החיים, בין היתר עקב רגישות ללחץ, הפרעות בוויסות הרגשי, התנהגויות לא בריאות, ובחיפוש אחר טיפול רפואי לא מתאים ולא יעיל.

חלק מהמחקרים מצאו כי חולי פיברומיאלגיה מאופיינים בהערכה עצמית נמוכה, במנגנוני הגנה נפשיים לא בשלים, בהתמודדות לא אדפטיבית עם לחץ ובחוסר פתיחות רגשית. תכונות אלו עלולות לתרום ללחץ כרוני ולזרז את המחלה ולהחריף תסמיניה. בנוסף, לחץ פסיכולוגי הנובע מקשיים חברתיים כגון חוסר תמיכה, נקשר גם כן לפיברומיאלגיה. ממצאים אלו תואמים למחקר אודות מחלות פסיכוסומטיות.

זיהומים ויראלים-  נמצא קשר בין זיהומים ויראליים קשים לבין התפרצות המחלה ,לדוגמא בין HIV, ומחלת הנשיקה.

מהן הזכויות לחולי פיברומיאלגיה?

חולים המאובחנים עם פיברומיאלגיה, מוגדרים כחולים כרוניים ונוטלים תרופות קבועות לטיפול במחלה. כאשר אבחנה ותרופות אלו כתובים בתיק הרפואי, זכאים להשתתפות עצמית של קופות החולים ברכישת התרופות שבסל הבריאות (לכל קופה תקרת השתתפות אחרת). כמו כן, סל הבריאות הממלכתי משתתף בעד 12 טיפולי פיזיותרפיה או הידרותרפיה בשנה, המומלצים לחלק מהחולים, כך שעלות ההשתתפות העצמית נמוכה יחסית ומסתכמת בעשרות שקלים לטיפול, בהתאם לקופת החולים.

רופא עם סמל פיברומיאלגיה

מודעות לפיברומיאלגיה

ביטוח לאומי נמצא בתהליכים להכרת הפיברומיאלגיה כמחלה כרונית המזכה בקצבת נכות, התהליך החל בתחילת שנת 2020, אך נכון לכתיבת מאמר זה, עדיין המחלה אינה נמצאת ברשימת המחלות המזכות באחוזי נכות רפואיים. עם זאת ישנם מקרים שתסמיני המחלה מהווים ליקויים בפני עצמם שכן מוכרים לשם קבלת אחוזי נכות וקצבת נכות, כדוגמת אנמיה, עייפות כרונית, דיכאון וכדומה. רצוי להיוועץ עם עורכי דין או חברות המומחים בתחום התביעות לביטוח לאומי.

 

הפניות

Conversano, C., Carmassi, C., Bertelloni, C. A., Marchi, L., Micheloni, T., Carbone, M. G., … & Dell’Osso, L. (2019). Potentially traumatic events, post-traumatic stress disorder and post-traumatic stress spectrum in patients with fibromyalgia. Clin. Exp. Rheumatol, 37, 39-43.‏

Crombez, G., Eccleston, C., Van den Broeck, A., Goubert, L., & Van Houdenhove, B. (2004). Hypervigilance to pain in fibromyalgia: the mediating role of pain intensity and catastrophic thinking about pain. The Clinical journal of pain, 20(2), 98-102.‏

Egle, U. T., Rudolf, M. L., Hoffmann, S. O., König, K., Schöfer, M., & Schwab, R. (1989). Personality markers, defense behavior and illness concept in patients with primary fibromyalgia. Zeitschrift Fur Rheumatologie, 48(2), 73-78.‏

Häuser, W., Galek, A., Erbslöh-Möller, B., Köllner, V., Kühn-Becker, H., Langhorst, J., … & Brähler, E. (2013). Posttraumatic stress disorder in fibromyalgia syndrome: prevalence, temporal relationship between posttraumatic stress and fibromyalgia symptoms, and impact on clinical outcome. PAIN®, 154(8), 1216-1223.‏

Hassett, A. L., Cone, J. D., Patella, S. J., & Sigal, L. H. (2000). The role of catastrophizing in the pain and depression of women with fibromyalgia syndrome. Arthritis & Rheumatism: Official Journal of the American College of Rheumatology, 43(11), 2493-2500.‏

Van Houdenhove, B., & Egle, U. T. (2004). Fibromyalgia: A stress disorder?. Psychotherapy and psychosomatics, 73(5), 267-275.‏

הפניות לאתרים חיצוניים

מטפלים המורשים לעסוק בהיפנוזה, אתר משרד הבריאות. אוגוסט, 2020.

פיברומיאלגיה (דאבת שרירים), אתר כל זכות. אוגוסט, 2020.

18 נקודות כאב המעידות על פיברומיאלגיה, אוגוסט, 2020.