טיפול פסיכולוגי בתהליכי הזדקנות

 

הגיל השלישי והגיל הרביעי

בעשורים האחרונים תוחלת החיים עולה, וממוצע אורך החיים עומד על כ-82.3 שנים בישראל. משמעות הדבר היא כי מתווספות עוד שנים רבות לתקופת הזקנה, שיכולה להגיע אפילו לשלושים שנה. זוהי תקופה ארוכה מאוד, במהלכה חלים שינויים, התפתחויות ואובדנים. תהליך זה של הזדקנות שונה מאדם לאדם, וישנם סוגים שונים של הזדקנות. ישנה שונות באופן ההזדקנות מבחינה חברתית, כך שישנן קבוצות ותרבויות בהן אנשים מזדקנים בצורה אינדיווידואלית יותר: מתנהלים לבדם, מתייחסים לזקנה ככזו שצריך להתמודד איתה לבד, ואלו ישנן תרבויות בהן הזקנה היא יותר קולקטיבית.

כאמור, תהליך ההזדקנות שונה מאדם לאדם ומושפע מגורמים רבים. בישראל, מרבית הזקנים לא נולדו בארץ, אלא היגרו בילדותם או בגרותם לישראל, לאחר שעברו אירועים משמעותיים כגון שואה, ניתוקים מבני משפחה, עלייה כבודדים וכדומה. להיסטוריה של האדם, להתמודדות עם הקשיים בעברו ולהסתגלותו לחיים בישראל חשיבות רבה בתהליך ההזדקנות.

טיפול פסיכולוגי בגיל השלישי והרביעי

עד לא מכבר, היתה התייחסות לגיל השלישי כתקופת הגיל המאוחרת. עד לפני כמאה שנה, הכוונה היתה לאנשים שגילם מעל 50, כשתוחלת החיים היתה נמוכה. בעשורים האחרונים, עם השיפורים בטכנולוגיה וברפואה אנחנו נוכחים להכיר תקופת חיים חדשה- הגיל השלישי (בני 60-70 ויותר) והגיל הרביעי (בני 80+).

בגילאים אלה, שכיח לראות אנשים שהינם בריאים בנפשם ובגופם, אך אנשים הזקוקים ללמוד על עצמם ולהכיר את עצמם מחדש, בעקבות השינויים הכרוכים בזקנה.

לרוב, אנשים הפונים לטיפול פסיכולוגי בשנות חיים אלה, מעוניינים לשפר את חייהם, לחוש סיפוק ושלמות ביחס לעצמם. טיפול פסיכולוגי בגיל השלישי והרביעי היא מתנה שאדם יכול לתת לעצמו בתקופת חיים זו.

במכון סול לפסיכותרפיה פסיכולוגים מקצועיים ומומחים בתחומם. צרו קשר וקבעו פגישת ייעוץ או טיפול.

טיפול פסיכולוגי בכל גיל

טיפול פסיכולוגי רלוונטי בכל גיל

מהו המושג זקנה?

המושג הזדקנות מורכב משלושה תהליכים: הזדקנות ראשונית– שהיא תהליך נורמלי של הזדקנות נטולת מחלות לאורך הבגרות, אך עם תהליכים טבעיים של ירידה ביכולת התגובה ובזיכרון, אובדן חברים ומשפחה, פרישה מהעבודה ועוד. הזדקנות שניונית מתייחסת לתהליכים הקשורים במחלות ושינויים סביבתיים כגון אלצהיימר, זיהום אויר חמור, ועוד. הזדקנות השלישונית אשר מתייחסת לאובדנים מהירים המתרחשים לפני המוות. כמו כן, נהוג לחלק את תקופת הזקנה לשלוש תקופות: זקנה צעירה (גילאי 65-75), זקנה אמצעי (75-85) וזקנה מופלגת-זקנה זקנה (85+).

תהליך הזקנה מלווה באובדנים מכל תחומי החיים. מלבד הירידות התפקודיות הטבעיות- הן הקוגניטיביות והן הפיזיולוגיות והמנטליות, מתרחשות גם פרידות ממעגל העבודה, וממעגל החברים ובן/בת הזוג שהולכים לעולמם. אובדנים אלו קשים, ולא תמיד יש לאדם שליטה עליהם, ולכן פעמים רבות הם גורמים למצוקות וקשיים רבים. ולמרות זאת, זקנים רבים ממשיכים לחיות חיים מלאים ומאושרים לצד האובדנים, המלווים בחוויות חיובית, תפקוד יעיל, הערכה עצמית חיובית ורווחה נפשית. במאמר זב נפרט בעיקר על שינויים הקשורים להזדקנות הראשונית.

שינויים בתהליך ההזדקנות

שינויים קוגניטיביים

הקוגניציה הינה דינאמית לאורך כל החיים, ושינויים ביכולות הקוגניטיביות בזקנה מתרחשים כחלק מתהליך נורמלי וטבעי. כך, עקב שינויים פיזיולוגיים במוח נצפה בשינויים ביכולות הקוגניטיביות במהלך השנים, ובמיוחד בזקנה. ניכרת ירידה ביכולות הזיכרון, במיוחד לטווח הקצר, במהירות התגובה, ובתפיסה הויזו-מוטורית. ואמנם, למרות תהליכי הירידות התפקודיות, מחקרים הראו כי בעזרת אימונים, טכניקות שונות ושמירה על אורח חיים בריא, ניתן לשמור על התפקודים ולהאט את תהליכי ההזדקנות הקוגניטיביים. בנוסף, שימוש ביכולות הקוגניטיביות שנשמרות בזקנה, כמו הידע של האדם, ניסיון חייו וטכניקות שסייעו לו בעבר- יכולות לסייע לו לפצות על אובדן היכולות. כמו כן, השכלה נמצאה כמנבא החזק ביותר המשפיע על התפקוד הקוגניטיבי בזקנה.

ירידה בתפקוד הזיכרון

ישנה סטיגמה רווחת כי הזדקנות שווה לשכחה, סניליות ודמנציה. אולם, שכחה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, לא רק בזקנה, ולמעשה זקנים רבים מסתגלים לתהליך השכחה באופן יעיל ומשתמשים באסטרטגיות המאפשרות להם לזכור את הדברים החשובים להם. מחקרים הראו כי אכן נמצאו ירידה בזיכרון קצר טווח, אולם לזיכרונות רגשיים וידע אישי לא נצפו לרוב ירידות כאלו ואף נראו לעיתים שיפור עם הגיל. כמו כן, בתהליך ההזדקנות מתרחשת ירידה בזיכרון העבודה, שהינו אחראי על קידוד, אחסון ושליפה של מידע באופן נגיש למשכי זמן קצרים. זיכרון זה משמש גם כן לביצוע פעולות קוגניטיביות.

ירידה במשאבי העיבוד

מחקרים מצאו כי עם העלייה בגיל, מתרחשת ירידה בכמות האנרגיה הקוגניטיבית שיש למושקעות במשימות. הסבר אחד מייחס את הירידה במשאבים לקושי באינהיביציה (עכבה, יכולת לדיכוי תגובות) של מחשבות לא רלוונטיות למשימות במהלך העיבוד.

שינויים פיזיולוגיים

קשיים בתפקוד המוטורי– קשיים אלו, שונים בסוגם וחומרתם מאדם לאדם, ומתבטאים בזקנה בעיקר בגפיים התחתונות, מאפיינים זקנים רבים ופוגעים בעצמאות. הליקויים נגרמים עקב חולשת שרירים ומפרקים, כחלק ממחלות ועוד. פעמים רבות מתקשים הזקנים להכיר בירידה תפקודית זו ומסרבים להיעזר במקל הליכה או הליכון, עקב הסטיגמה העצמית והחברתית שמלווה לכך לדעתם, ועקב הקושי הנפשי העצום להבין כי עצמאותם מוגבלת והם תלויים בגורם חיצוני. על אף הקושי להיעזר באביזרים תומכי הליכה, ישנה חשיבות רבה לכך, משום שנפילות בגילאים אלו עלולות להוביל לפגיעה קשה עוד יותר.

ירידה בשמיעה ובראייה– לעיתים קרובות מתרחשת ירידה בשמיעה לעת זקנה, ועל אף שכיחותה, זקנים רבים מתקשים להודות בכך ומסרבים להיעזר במכשירי שמיעה ולבקש מהסובבים אותם לדבר בקול רם. הקושי להכיר במגבלה מוביל לבידוד חברתי, חוסר ביטחון, התרחקות מהסביבה והתכנסות פנימה. ההסתגלות למכשיר השמיעה גם אינה פשוטה, ולכן, הן הקושי להכיר בבעיה והן הקושי בטיפול בבעיה, הופכים את תחום השמיעה בזקנה לנושא רגיש ומורכב. ירידה בראייה נפוצה גם היא כחלק מתהליך ההזדקנות לאחר גיל 65. רוב הזקנים אינם מתקשים לקבלה ולהודות בבעיה כמו בירידה בשמיעה, אך חשוב מאוד לטפל בה, מכיוון שיש לה השפעה רבה על איכות חייו של האדם, ועל מידת הפעילות והמעורבות החברתית.

התעייפות ועייפות מוגברות– בגילאי הזקנה שכיחות הפרעות שינה המובילות להתעייפות מוגברת מפעילויות, גם כאלו שאינן נראות כדורשות אנרגיה גבוהה, ועייפות במהלך היום.

שינויים במראה החיצוני– אמנם אין השלכות רפואיות על שינויים במראה החיצוני המאפיינים את תקופת הזקנה כדוגמת קמטים וכתמים בעור, נשירת שיער והתקרחות וכדומה, אולם אלו משפיעים פעמים רבות על בטחונו העצמי של הזקן ועל תפיסתו את גילו הסובייקטיבי.

פגיעה בתפקוד המיני– אנשים בכל הגילאים נמנעים פעמים רבות לשוחח על פגיעה בתפקוד המיני. אולם, פגיעה זו מתרחשת במצבים שונים לאורך כל החיים, כולל בזקנה. גברים הנתקלים בבעיה זו חשים פעמים רבות ירידה בערך העצמי, קושי לקבל את הבעיה ומובילה לקשיים רגשיים. חשוב לציין כי גם בגיל הזקנה הצורך והעניין במין משמעותיים ביותר, וחשוב לטפל בבעיות אלו.

שינויים חברתיים ומשפחתיים

בני האדם הינם יצורים חברתיים הזקוקים לסביבה חברתית ורגשית תומכת, כשם שהם זקוקים לאוכל ולשינה. צורך זה תקף החל מרגע לידתנו ועד למותנו. תחושת שייכות ותמיכה חברתית משפיעים על הרווחה הנפשית של האדם, בריאותו הפיזית, דימויו העצמי ואף על תוחלת חייו. בתקופת הזקנה מתרחשים אובדנים של בני משפחה וחברים, וכן שינויים במעגלים החברתיים של הזקן. תיאוריות הזדקנות, כגון התיאוריה של קרסטנסן (Carstensen, 1991) מציעות כי בזקנה מצטמצמים המעגלים החברתיים וקשרי החברות השטחיים והרחוקים של הזקן, ומתחזקים המעגלים הקרובים, העמוקים והחשובים כגון משפחה וחברים קרובים. מעגלי החברים הרחוקים או היכרויות עם אנשים חדשים מהווים לאורך החיים הזדמנויות לקידום צרכים ומטרות, רכישת ידע והשוואה בין אישית- להם פחות ופחות נזקקים בתהליך ההזדקנות. לעומת זאת, המעגל החברתי הקרוב והאינטימי מספק תמיכה רגשית, משענת, הכרה אמיתית בקשיים התפקודיים וויסות רגשי.

זוגיות– זוגיות בזקנה הינה מורכבת ומושפעת מהמצב הבריאותי והתפקודי של כל אחד מבני הזוג, מהיסטוריה שלהם ומדרכי ההתמודדות של כל אחד עם משברים. בתקפות הזקנה משתנה פעמים רבות אופי הקשר הזוגי. התלות ההדדית בין בני הזוג גוברת לאור הירידה בקשרים החברתיים הרחוקים והשהייה הארוכה יותר יחדיו בבית. שינויים בריאותיים, אירועים משפחתיים מלחיצים ויציאה לגמלאות מהווים אתגר לזוגיות. אלו, בשילוב התלות והזמן המשותף מובילים לעיתים להנאה משותפת, תחומי עניין דומים, הערכה ותקשורת חיובית, או מהצד השני דווקא להגברת הקונפליקטים והכעסים.

אלמנות– אובדן הבן/בת זוג הינו משמעותי וקשה ביותר, למרות שהוא כביכול צפוי ונורמטיבי בזקנה. אובדן זה, שנתפס כאירוע בעל העוצמה הרגשית הגבוהה ביותר באירועי חיים חשובים, משפיע על כל תחומי חיים של האדם. תהליך האבל מורכב וקשה, ומתבטא הן בתסמינים רגשיים והן בתסמינים פיזיים. ההתאלמנות מצריכה התארגנות מחדש והסתגלות לחיים ללא בן/בת הזוג וההתמודדות עימו מלווה בקשיים רבים. רבים מהזוגות בזקנה חיו חיים ארוכים יחדיו, ואובדן של בן/בת הזוג פוגעים בתחושת הקיום והזהות העצמית. בישראל נשים מתאלמנות יותר מגברים, ולרוב לגברים ההתמודדות עם האובדן מורכבת יותר מלאישה. כאשר האלמן/אלמנה מצליחים, בתהליך ארוך וכואב, לסדר את חייהם מחדש, לרכוש מיומנויות חדשות עליהם היה ממונה הנפטר ולמצוא משמעות לחיים על אף האובדן- גוברת תחושת השליטה, הערך והביטחון העצמי וכך הרווחה הנפשית ואיכות החיים.

אובדן ילד/ה- עלייה בתוחלת החיים מובילה לכך שלעיתים נאצלים הזקנים להתמודד עם מות ילדם, שלעיתים הם בגיל הזקנה בעצמם. אבל על ילד שונה מאבל אחר, לא משנה באיזה גיל הוא היה, נמשך שנים רבות. הגעגוע, הכאב והמצוקה הרגשית בעקבותיו הינם רבים וקשים מנשוא. מות ילד מנוגד לחוקי הטבע, ומזעזע את המערכת הנפשית של האדם, עד כדי כך שלא ניתן למלא את החלל שנותר. מערכת היחסים בין הורים זקנים לילדיהם המבוגרים מושתתת  על תמיכה רגשית והדדיות וכן על תמיכה אינסטרומנטלית פעמים רבות, והאבל הוא גם על השנים הרבות של מערכת היחסים שהייתה וגם על מה שעוד היה יכול להיות.

סבאות/סבתאות– עבור רבים מהזקנים והזקנות, תפקיד הסבא/סבתא מהווה אושר גדול וסיפוק רב. הטיפול הפיזי בנכדים, הכנת האוכל, העזרה, החום והאהבה שמקבלים בחזרה מוביל לתחושות חיוביות רבות. המפגש עם הנכדים, מהווה לא פעם תיקון לתפקוד הסבא/סבתא כהורים לילדיהם, ואף כתיקון לילדותם, ללא סבים וסבתות או לילדותם בצל טראומות כגון מלחמות שגזלו מהם את ילדותם.

תלות בילדים ובנכדים– במקרים רבים תהליך ההזדקנות מלווה באובדנים, ירידות תפקודיות ופגיעה בעצמאות, המעלים התנהגויות של תלות והזדקקות לעזרה מבני המשפחה, ולעיתים אף ממטפל או עובד זר. אובדן העצמאות והתלותיות כרוכים בקשיים רגשיים רבים, ומובילים לא פעם למתחים, קונפליקטים וכעסים בין בני המשפחה. שינוי מעמד הזקן מראש המשפחה לכזה התלוי פיזית ורגשית בדור הצעיר מחייב התארגנות והגדרות תפקיד חדשות, זאת תוך רגישות רבה למצב החדש שנוצר, שלעיתים קרובות הוא בלתי נסבל עבור הזקן.

עם זאת, להזדקנות ההורים ישנה פעמים רבות השלכות חיוביות על המשפחה שמתגייסת לסייע במקרים של ירידות תפקודיות, מחלות ובדידות.

פרישה מהעבודה ויציאה לגמלאות– בישראל, גיל הפרישה לגברים הינו 67 ולנשים 62. היציאה לפנסיה מהווה נקודה משמעותית בזקנה, והשפעתה רבה על מצבו הרגשי והקוגניטיבי של האדם ועם התמודדותו עם תהליך ההזדקנות. הזהות המקצועית מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות העצמית, ופרישה מהעבודה כוללת לעיתים שינוי סטטוס ואובדן חלק מהזהות ומתחושת המשמעות האישית של האדם.

תהליכי הזדקנות בזקנה המופלגת

אוכלוסייה זו מוגדרת בספרות בגילאי 80-85 ומעלה ומכונה הגיל הרביעי. עם העלייה בתוחלת החיים עולה שכיחותם של הזקנים באוכלוסייה. קבוצה זו שונה במובנים רבים מקבוצות הזקנים הצעירים יותר המכונות הגיל השלישי. בגיל הרביעי משאבים רבים העומדים לרשות הזקנים הצעירים יותר מדלדלים, יכולת הלמידה פוחתת, תפקודים קוגניטיביים ופיזיים רבים יותר נפגעים, וכמחצית מבני ה-90 ומעלה סובלים מדמנציה כזו או אחרת. ירידות תפקודיות ואובדנים בגילאים האלו מובילות פעמים רבות לאיכות חיים נמוכה יותר, עצמאות מוגבלת ולפגיעה בזהות העצמית. רבים מן הזקנים בגילאים הללו הן זקנות, ללא בני זוג, וכך התלות בעזרה חיצונית, החל מהמשפחה ועד למוסדות (כגון בתי אבות ודיור מוגן) ומטפל צמוד, עולה ביחס לזקנים הצעירים יותר. על אף הקשיים והאובדנים בגיל הרביעי, החיים ממשיכים להיות עבור רבים מהם בעלי משמעות וחשיבות. יחסים בין אישיים, בעיקר עם המשפחה, מהווים מקור לסיפוק ומשמעות בגילאים אלו. גם ביטחון כלכלי, פעילויות פנאי ועניין ברוחניות וערכיות מהווים מקור למשמעות עבורם.

 

תהליך הזקנה

לתהליך הזקנה היבטים חיוביים

סטראוטיפים אודות זקנה

עמדות הינן מושג מפתח להסבר וחיזוי התנהגות אנושית ובנייה חברתית של העולם סביבנו. הן מוגדרות כנטייה קוגניטיבית ורגשית חזקה ופעילה כלפי אובייקט מסוים. לבני האדם נטייה לקטלג אחרים לתוך תפיסה חברתית מסוימת באופן אוטומטי, ובכך לפתח עמדות קדומות וסטראוטיפיות כלפי אחרים וכלפי קבוצות. חלק מהקטלוגים מכונים “קטגוריות פרימיטיביות” משום שהם כל כך אוטומטיים, בהם מין, מגדר וגיל (Nelson ,2005). באשר לגיל, עם השנים חלו שינויים בסטריאוטיפים ובעמדות החברה, במיוחד כלפי גיל הזקנה ותהליך ההזדקנות. עוד מתקופת המקרא, וכן בחברות מסורתיות ופרה-היסטוריות, הזקנים נתפסו כמכובדים ובעלי מעמד רב. אולם עמדות אלו החלו להשתנות עם התפתחות הציוויליזציה. ההתקדמות הרבה ברפואה האריכה את תוחלת החיים, והחברה לא הייתה מוכנה להתמודד עם כמות כזו גדולה של זקנים.

למרות העלייה בתוחלת החיים ושכיחותם העולה של זקנים בחברה, החברה המערבית החלה לקשר בין זקנים וזקנה לבין תכונות ותהליכים שליליים ולתפוס אותם כחלק מהעבר המהווה נטל בהווה, ולהעמיד את הצעיר במרכזה תוך הבלטת ערכים הקשורים ליכולות הצעיר. הבלטה של יכולת האדם הצעיר, וחוסר המגע עם זקנים, הובילו להתפתחותן של עמדות שליליות וסטריאוטיפיות כלפי זקנים ותהליך ההזדקנות. זהו למעשה מונח הגילנות (Dellmann-Jenkins &Yang, 1997).

מונח הגילנות הוצג לראשונה על ידי (Butler (1969 על מנת לתאר דעה קדומה ואפליה כלפי אדם הנובעת מעצם גילו. הגילנות מאפיינת לא רק צעירים, אלא גם את הזקנים עצמם וכוללת הימנעות ממגע עם אנשים מבוגרים, הכחשת גיל, הומור גילני ועוד (Branch, Harris, & Palmore, 2005). העמדות השכיחות בחברה הן כי הזקן שכחן, פסול, בודד, חסר יכולת ואטרקטיביות, ואף מתעלל.

לעמדות שליליות אלו השפעות רבות, ביניהן אפליה בתחום הדיור, התעסוקה, המדיניות הציבורית ואף ניצול והתעללות בזקנים. זאת ועוד, מספר מחקרים הראו כי עמדות החברה כלפי זקנה יכולות להסביר את ההבדלים בשיעורי האובדנות של זקנים (Yuryev et al., 2010).

זקן וטוב לו- מהי הזדקנות מוצלחת?

תיאוריות

לצד ירידה בתפקודים הפיזיים והקוגניטיביים בזקנה, תקופת הזקנה מאופיינת גם בהישגים ורווחים המשמעותיים לרווחה הנפשית של האדם, ביניהם גמישות וחוסן נפשי, יכולת ויסות גבוהה של רגשות, זהות עצמית מגובשת ויציבה, שיפור באסטרטגיות חשיבה ותפקוד לאור החכמה וניסיון החיים. משמעות הדבר היא שזקנה אינה רק קשיים ואובדנים, אלא תקופה נפלאה לצמיחה והתפתחות מוצלחים.

המונח הזדקנות מוצלחת נחקר מזה מספר עשורים, מהיבטים שונים של החיים, על מנת להבין כיצד ניתן להשפיע על תהליך ההזדקנות. ההנחה המרכזית של החוקרים בתחום היא כי מרבית השינויים התפקודיים אינם קשורים לתהליך ההזדקנות עצמו, אלא לגורמים פסיכולוגיים – חברתיים כגון סגנון חיים, תמיכה חברתית, הרגלי התנהגות וכדומה- גורמים עליהם ניתן להשפיע ובכך לאפשר הזדקנות מוצלחת.

כאן חשוב לציין כי תהליך ההזדקנות שונה מאוד מאדם לאדם, והמודלים עליהם נפרט אינם מחייבים כי התנהגות כזו או אחרת המופיעות בהם תוביל להזדקנות מוצלחת, והתנהגות שונה לא תוביל להזדקנות מוצלחת. כמו כן, במהלך תהליך ההזדקנות, הנמשך לאורך שנים רבות, נחשף האדם לגורמי לחץ שונים, ולכן לא ניתן להזדקן באופן מוצלח לאורך כל התהליך, כשם שאדם צעיר בריא אינו בריא באופן מושלם וכל הזמן.

על פי התיאוריה של באלטס (Baltes, 1991) הזדקנות נורמלית היא השכיחה ביותר, בה נשמרים התפקודים והעצמאות למרות המחלות המלוות לזקנה. מי שמצליח לשמור על תפקודים אלו ולהסתגל לשינויים האישיים והסביבתיים הנלווים להזדקנות- שומר על בריאות ורווחה נפשיים וחווה הזדקנות מוצלחת. הזדקנות נוספת הינה פתולוגית, אשר מלווה במחלות פיזיות או מנטליות וקשיים בתפקוד ובעצמאות. ההזדקנות המוצלחת היא תהליך חברתי פסיכולוגי של הסתגלות והתאמה למציאות החדשה- של התפקוד, בחירת המטרות ועוד, וכן היכולת למזער הפסדים ולהשיג יותר רווחים. באלטס טוען כי האתגרים עימם מתמודדים הזקנים הינם ויסות של אובדנים ויצירת איזון בין האובדנים לרווחים שניתן להשיג בתקופה זו.

לפי מודל ההזדקנות המוצלחת של באלטס, ישנם שלושה מנגנונים התפתחותיים המסייעים לעיצוב התנהגות, שמירה על תפקוד פסיכולוגי, ובהקשר לתהליך ההזדקנות- מסייעים להזדקנות מוצלחת.

המנגנון הראשון הינו סלקציה של תחומי תפקוד, לפיו האדם בוחר לעצמו מטרות ופעולות בתחומי תפקוד מסוימים בהתאם למגבלותיו.

השני, אופטימיזציה של שימוש במשאבים זמינים מתייחס לכך שעל מנת להשיג את המטרות שנבחרו, ישקיע האדם את מירב מאמציו, יכולותיו וזמנו למימושן.

המנגנון השלישי הינו פיצוי של תפקודים שנפגעו- זאת בעזרת שימוש במשאבים פנימיים כגון ידע קודם, כישורים, ומשאבים חיצוניים, כדוגמת עזרה חיצונית. בנוסף, באלטס מאמין כי לכל אדם קיימים משאבים פיזיים וקוגניטיביים רזרביים המסייעים לו להמשיך לתפקד ולהתפתח בזקנה.

בהקשר לזקנה, שלושת מנגנונים אלו מסייעים להסתגלות לשינויים המתרחשים בתקופה זו ולאובדנים התפקודיים, ולארגון מחדש של חיי היום יום, ובכך נשמרת תחושת ההמשכיות והשלמות הנפשית של הזקן. דוגמא לשימוש במנגנונים בזקנה הינה בתחום החברתי – בזקנה ישנה נטייה לצמצום המעגלים החברתיים (סלקציה של מעגלי חברות ותמיכה), השקעת אנרגיה והתקרבות למעגלים הקרובים והחשובים (אופטימיזציה) תוך שימוש בהשקעת זמן, אנרגיה, כישורים חברתיים שנצברו במהלך השנים (פיצוי על תפקודים שנפגעו).

מודל נוסף של הזדקנות מוצלחת הינו של כהנא וכהנא (Kahana& B Kahana, 1996) לפי זקנים יוזמים פעילויות ומתנהגים בדרכים המאפשרות להם לעצב את סביבתם, למנוע או למזער לחצים שצפויים להתרחש ולגייס משאבים בטרם הופיעו גורמי הלחץ. כך למשל, זקנים רבים מבצעים פעולות מניעה בתחום הבריאות, משנים את סביבתם הביתית ומנגישים אותה לקראת שינוים פיזיים ותפקודיים.

גץ וזאריט (Gatz& Zari, 1999) השתמשו במושג “גיל הזקנה הטוב” במקום הזדקנות מוצלחת, ואפיינו את תהליך ההזדקנות הטוב בעזרת ארבעה קריטריונים: יכולת שליטה בבעיות החיים, התאמה בין רמת ההישגים לרמת השאיפות, אופטימיות והנאה מפעילויות.

אריקסון הציע מודל התפתחות, המתייחס לזקנה כשלב התפתחותי בו מתרחש קונפליקט של ייאוש מול שלמות. על פי מודל זה, בזקנה מתרחשים סיכומי חיים, חשבון נפש ואינטגרציה של סיפור החיים לכדי נרטיב של האדם. כאשר הזקן מביט על חייו בהשלמה, חמלה והבנה, הוא פותר את הקונפליקט של השלב עם תחושה של שלמות והשלמה עם חייו, תוך מתן משמעות לחיים ולעצמו. כאשר החיים במבט לאחור נראים לו כחסרי משמעות, ומלאים בחרטות ואשמה- הוא חש ייאוש לגבי חייו ועתידו. כאשר הקונפליקט נפתר בחיוב ובתחושת שלמות, מושגת על פי אריקסון חכמה (wisdom).

זוהי יכולת שיא בהתפתחות העצמי, התעלות עצמית לכיוון החברה כולה, שימוש בידע המצטבר ובניסיון החיים להבנה רחבה על החיים, המובילה לצמיחה והתפתחות אישית בזקנה (Baltes, Smith, Staudinger & Sowarka, 1990). תיאור החכמה המושגת בזקנה דומה למשמעות מושג “זקנים” בתקופת המקרא- אלו נחשבו למוסד חברתי בעל השפעה רבה, האחראים על שימור הערכים בחברה, העברת המסורת וההמשכיות הבין דורית ולחכמי הדור.

עוד גישה מציעה כי הזדקנות מוצלחת מורכבת משלושה גורמים: העדר מחלות או נכות (וסיכוי נמוך לפתח אותן), מעורבות גבוה ופעילה בחיים- כדוגמת שמירה על קשרים בין אישיים, תרומה לחברה וכדומה, והמרכיב השלישי הינו תפקוד פיזי וקוגניטיבי גבוה.

גישה נוספת, המאפשרת נקודת מבט אחרת בנוגע להזדקנות מוצלחת, מסבירה כי בזקנה מתרחשים מצבים של חוסר וודאות ושאלות קיומיות ומהותיות של משמעות אל מול דעיכה וסופיות (Lomranz, 1998). על מנת לשאת תהיות, מצבים וניגודים אלו בצורה אופטימלית וחיובית, על הזקן להיות עם יכולת לשאת מצבים של א-אינטגרציה (לא-אינטגרציה). יכולת זו מאפשרת לאדם להרגיש שלם וטוב עם עצמו במצבים של עמימות, חוסר המשכיות, סתירה וקושי, ניגודים ברגשות ובהתנהגות. זה בניגוד לגישה של אריקסון לפיה על האדם להשיג אינטגרציה בזקנתנו.

זקנה טובה

חוויות של מלאות ואושר בזקנה

מחקרים יישומיים

לאחר שהצגנו את התיאורית על הזדקנות מוצלחת, נפרט כעת על מחקרים ורעיונות יישומיים שנמצאו כתורמים להזדקנות מוצלחת במגוון התחומים והתפקודים. חשוב לזכור כי הגוף והנפש קשורים זה לזה, כך שהמצב הגופני משפיע על המצב הנפשי ולהיפך, ולפיכך מצב רגשי מתבטא פעמים רבות דרך הגוף.

תפקוד קוגניטיבי

הגורם המשמעותי ביותר שנמצא כמשפיע על שמירת התפקוד הקוגניטיבי בזקנה הינו השכלה. הסברה היא כי רכישת השכלה מובילה לשינויים וליצירת קשרים במוח, המונעים התדרדרות קוגניטיבית. הסבר נוסף מציע כי השכלה מובילה לפעילות רבה יותר בזקנה הדורשת מאמץ מוחי, כגון פתירת תשחצים, קריאה, משחקים הדורשים מחשבה ועוד. גורם נוסף שנמצא כשומר על תפקודים קוגניטיביים הינו פעילות גופנית. נמצא כי פעילות גופנית, גם זו בסביבה הביתית, משפיעה על מערכת העצבים והמוח, ותורמת לתפקודים קוגניטיביים כדוגמת זיכרון. בנוסף, אימונים  ולמידת טכניקות מותאמות יכולת מסייעים גם הם בשמירה על תפקודים קוגניטיביים (Rowe & Kahn, 1997)

תפקוד פיזי

נמצאו מספר גורמים הקשורים לשמירה על תפקוד פיזי בזקנה. הגורם הראשון הינו גיל- באופן טבעי, התפקוד הפיזי בתקופת הזקנה המוקדמת שונה וטוב יותר מאשר התפקוד הפיזי בגילאי הזקנה המאוחרים יותר. גורם שני הקשור לתפקוד פיזי הינו מדד ה-BMI שהינו שקלול של משקל וגובה. מדד תקין שכזה קשור לתפקוד פיזי טוב יותר בזקנה. עוד נמצא כי פעילות גופנית וקוגניטיבית מיטיבה עם התפקוד הפיזי, וכן תמיכה משפחתית וחברתית קשורה גם היא לתפקוד פיזי טוב יותר.

קשרים בינאישיים

קשרים בינאישיים הינם גורמים משמעותיים הקשורים להזדקנות מוצלחת, תפקודים גבוהים יותר ורווחה נפשית. קשרים רגשיים קרובים ותמיכה חברתית קשורים להחלמה ממחלות ולבריאות פיזית ונפשית. תמיכה חברתית התורמת לבריאות פיזית ונפשית בזקנה מתייחסת הן לתמיכה רגשית והן לתמיכה אינסטרומנטלית (עזרה כלכלית, במטלות הבית, בניידות וכדומה). מן מצד השני- בדידות בגיל הזקנה הוא אחד מגורמי הסיכון למגוון ירידות תפקודיות ולרווחה נפשית נמוכה ואף לתוחלת החיים!

מעורבות חברתית ותרומה לזולת

בחיי הבגרות והבגרות המאוחרת, תרומתו ומעורבותו של האדם לחברה מתבטאת בעיקר בעבודה ובהתנדבות כתרומה לקהילה. בגיל הזקנה המעורבות החברתית מתבטאת בעיקר דרך התנדבות, לרוב כתרומה לאדם בודד ופחות לארגונים בקהילה (אם כי לא תמיד). מחקר גדול וארוך בארצות הברית מצא כי אחד המאפיינים המרכזיים בהזדקנות מוצלחת הינו היכולת להעניק לאחרים ולקבל מאחרים בעת הצורך, וכן היכולת להכיר תודה לכך משמעותית גם כן (valliant, 2002).

תחושת אוטונומיה– אוטונומיה מבטאת את העצמאות הרגשית של האדם- המידה בה האדם שולט בהתנהגותו ומכוון אותה, מקבל החלטות, מעריך את עצמאותו ואת יכולתו לעמוד בפני אתגרי החיים. תחושת אוטונומיה בזקנה באה לידי ביטוי פעמים רבות ביכולת הזקן לקבל החלטות בנוגע לחייו, מקום מגורו, טיפול רפואי וכדומה. בתקופת הזקנה תחושה זו חשובה ביותר, מכיוון שהחיזוקים והאישורים החיצוניים פוחתים, ועל הזקן להסתמך על עצמו יותר ויותר. כאשר בזקנה קיימת תחושה גבוה של אוטונומיה, מתאפשר יותר לשמור על הערך והדימוי העצמי חיוביים לצד הירידות התפקודיות. (Ryff & Singer, 1998)

עוד נמצא במחקרים על הזדקנות מוצלחת כי סיפוק בחיי הזוגיות, אופטימיות, היכולת ליהנות מהחיים, לסלוח, לקבל עזרה במצב של תלות וחוסר עצמאות וכן היכולת להיות סובלניים ולשמור על תחושה של בריאות על אך המגבלות-מהווים גורמי חוסן להזדקנות מוצלחת ורווחה נפשית בזקנה (valliant, 2002).

 

הפניות

בר- טור .ל. (2005) האתגר שבהזדקנות, בריאות נפשית, הערכה וטיפול.

Baltes, P. B. (1991). The many faces of human ageing: toward a psychological culture of old age. Psychological medicine21(4), 837-854.‏

Baltes, P. B., Smith, J., Staudinger, U. M., & Sowarka, D. (1990). Wisdom: One facet of successful aging?. In Late life potential (pp. 63-81). Gerontological Society of America.‏

Branch, L. G., Harris, D. K., & Palmore, E. B. (2005). Encyclopedia of Ageism. Haworth Pastoral Press

Butler, R. N. (1969). Age-ism: Another form of bigotry. The Gerontologist, 9(4_Part_1), 243-246Calasanti, T. (2008). A feminist confronts ageism. Journal of Aging Studies, 22(2), 152-157.‏

Carstensen, L. L. (1991). Selectivity theory: Social activity in life-span context. Annual review of gerontology and geriatrics11(1), 195-217.

Dellmann-Jenkins, M., & Yang, L. (1997). The portrayal of older people in award-winning literature for children. Journal of Research in Childhood Education, 12(1), 96-100.‏

Erikson, E. H., & Erikson, J. M. (1998). The life cycle completed (extended version). WW Norton & Company.‏

Gatz, M., & Zarit, S. H. (1999). A good old age: Paradox or possibility.‏

‏ Kahana, E., & Kahana, B. (1996). Conceptual and empirical advances in understanding aging well through proactive adaptation.‏

Nelson, T. D. (2005). Ageism: Prejudice against our feared future self. Journal of social issues, 61(2), 207-221.

Ryff, C. D., & Singer, B. (1998). The contours of positive human health. Psychological inquiry9(1), 1-28.‏

Rowe, J. W., & Kahn, R. L. (1997). Successful aging. The gerontologist, 37(4), 433-440.‏

Vaillant, G. E. (2008). Aging well: Surprising guideposts to a happier life from the landmark study of adult development. Little, Brown.‏

Yuryev, A., Leppik, L., Tooding, L. M., Sisask, M., Värnik, P., Wu, J., & Värnik, A. (2010). Social inclusion affects elderly suicide mortality. International Psychogeriatrics, 22(8), 1337-1343.‏