מחלת הסרטן הינה מחלה כרונית וקשה פעמים רבות, ששכיחותה הולכת וגוברת בשנים האחרונות. נשים, גברים, צעירים ומבוגרים עלולים לחלות בה. הן ההתמודדות הפיזית עם מחלה- הכאב, הטיפול התרופתי, הקרנות, כימותרפיה ועוד, והן ההתמודדות הנפשית, יכולות להיות עבור רבים מן החולים מורכבות ומציפות.
אנו במכון סול מציעים תמיכה וייעוץ במקרים אלה.
ישנם סוגים שונים ורבים של סרטן. חלקם מסכני חיים וחלקם ניתנים יותר לטיפול וסיכויי ההחלמה מהם גבוהים, כתלות בסוג הסרטן ובשלבי הגילוי. ולמרות זאת, גם אם הגילוי מוקדם והסיכוי להחלמה טוב, קבלת אבחנה של סרטן הינו אירוע מבהיל ומעורר אימה. חוסר הוודאות לגבי העתיד (הטיפול התרופתי, תופעות הלוואי, השינויים הצפויים בכל תחומי החיים), פחד, עצבות, כעס, דכדוך, חרדה, קשיי שינה, שינויים בתאבון, אשמה וכדומה, מאפיינים רבים מאלו המקבלים אבחנה של סרטן. הצורך להחליט איזה טיפול לקבל, בחירת הרופאים, הטיפולים, הצורך בשינוי אורח החיים והשגרה, מלווים בחוסר ידיעה, בלבול ומצוקה בקרב החולים וכן גם בקרב סביבתם הקרובה.
זקוקים לייעוץ מידי? חייגו אלינו למכון סול03-5233757
הקשיים הרגשיים עם קבלת אבחנת סרטן
שכיחות המצוקה נפשית, ובפרט דיכאון חרדה, הינה גבוהה בקרב חולי סרטן.
קבלת אבחנה של מחלה כרונית בכלל, ובמיוחד של סרטן, מעוררות באופן טבעי תגובות רגשיות משמעותיות, ויכולה להיות ממש כמו קבלת בשורה של אובדן, ולהיות מלווה בתהליך אבל- אבל על החיים שהיו והולכים להשתנות, אבל על פנטזיות שאולי לא יתגשמו ועוד.
אנשים שונים מגיבים בדרכים שונות לאבל ואובדן, אך לרוב, תהליך אבל כולל מספר שלבים, אותם עשויים לעבור גם אנשים שאובחנו וחולים במחלת הסרטן: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, השלמה. השלבים אינם קבועים בסדר שלהם ובזמן שלהם, ומשתנים מאדם לאדם. לרוב, השלב הראשון בתהליך האבל הוא הכחשה- הכחשה היא אחד מהמנגנוני הגנה של הנפש, ומטרתה אכן להגן על הנפש. כשאנשים שומעים בשורה קשה לעיכול, פעמים רבות התגובות הראשוניות הן ” זה לא יכול להיות, זו בטח טעות, זה לא אמיתי”. הנפש מתקשה לקבל מצבים קשים מנשוא, וכדי להגן על עצמה מלהתמודד עם המציאות הקשה, היא מכחישה אותה. הכחשה בהתחלה ובמידה מסוימת אכן מגינה ומאפשרת לעכל את הבשורה לאט לאט, תוך גיוס משאבים וכוחות. אולם כאשר ההכחשה אינה עוברת והיא עוצמתית עד כך התעלמות לגמרי מהמציאות היא יכולה להחמיר את המצב- לדוגמא, אדם הממשיך זמן רב להכחיש כי הוא חולה סרטן, ובזמן הזה מסרב לקבל טיפולים, מצבו עלול להחמיר. השלב השני הינו כעס- שדווקא אנחנו קיבלנו את הבשורה הזו- “למה דווקא אני חולה”. הכעס יכול להיות מופנה כלפי עצמנו (המלווה בתחושות של אשמה), כלפי הרופאים שאבחנו או שלא אבחנו לפני, על העולם, על המצב. לעיתים הכעס הוא למעשה חרדה או עצב אותם הנפש מתקשה להכיל והם מובעים החוצה בצורת כעס. השלב הבא הינו מיקוח- הרצון לשנות את המציאות מוביל אנשים לחשוב על “עסקאות” בהן החולה יעשה פעולות (למשל יהיה אדם טוב יותר, יחזור בתשובה, יקבל על עצמו דברים אחרים שאינם סרטן), בתמורה לכך שהוא יירפא ולא ימות, למשל ” אני מוכן להיות אדם טוב יותר ולהתנדב לסייע לזולת ובתמורה ארפא ואמשיך לחיות”. לאחר מכן, או לפני, מופיע דיכאון- עצבות וייאוש על האבחון, על המצב. השלב האחרון בתהליך האבל הוא השלמה- קבלה של המצב, של האבחנה, של ההבנה כי החיים הולכים להשתנות מרגע זה, ולפעמים מופיעים גם אופטימיות וגיוס כוחות בשלב ההשלמה.
פחד מהמוות- אחד הפחדים העמוקים ביותר של בני האדם, ובפרט של אנשים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים כמו מחלת הסרטן, הינו פחד המוות. פעמים רבות עם קבלת אבחנת סרטן, המחשבה הראשונה שעולה בראש היא מוות ופחד ממנו. מחשבות על איך נמות, האם זה כואב, מי יהיה לצידנו כשנמות, מה יש אחרי המוות, איזה זיכרונות יישארו מאיתנו, איך הסביבה הקרובה תתמודד עם מותנו- אנחנו מנסים להימנע ממחשבות אלו ומדיבור על המוות עם הסביבה הקרובה לנו, כי זה באמת מפחיד, ופעמים רבות הסביבה גם חוששת מלדבר על נושא זה ולהעלות אותו. יש חולים שאכן השיח על הנושא כה מאיים עליהם והם מעדיפים לא לדבר על כך, אולם לרבים מהאנשים, השיתוף על הפחד, בעיקר עם איש מקצוע, יכול להקל במעט- גם לא להיות לבד עם הפחד המאיים, וגם כדי להתכונן למוות, לחשוב איך רוצים שהוא יקרה (בבית/בבית חולים/לצד מי).
תחושת אשמה- תחושות אשמה מלוות את האדם ברגעי משבר וטראומה רבים. במחלת הסרטן, חולים לעתיים מאשימים את עצמם ש”הביאו על עצמם” את המחלה (בגלל עישון, תזונה לא בריאה, אי עשיית ספורט, הימנעות מבדיקות וכדומה), ואשמה על כך שהם “גוזלים” את זמנם של הקרובים להם ומטרידים אותם בבקשות עזרה.
התמודדות עם כאב- מחלת הסרטן מלווה בחלק גדול מהמקרים בכאב וסבל גופני, הן עקב המחלה והן כתופעת לוואי של הטיפולים. הכאב יכול להיות כרוני, בלתי צפוי וחריף, ושונה מסוגים אחרים של כאב המוכרים מהעבר. מאפייני הכאב האלו הופכות את ההתמודדות איתו לעיתים לקשה מאוד ומעוררת בחלק מהחולים מצוקה פסיכולוגית כמו דיכאון, חרדה, עצבנות, הסתגרות, קשיי ריכוז ועוד.
אז איך מתמודדים עם האבחנה, ותחילת הטיפולים?
כאמור, הגילוי, ההבחנה וההתמודדות עם הטיפולים ותופעות הלוואי, מלווים לרוב בהרבה כאב וסבל נפשי. ההבנה, שלעיתים לוקחת זמן מה, כי מעכשיו החיים יראו אחרת, העייפות, הבחילות, נשירת השיער, כריתת איברים, ירידה במשקל ובחשק המיני, הקאות – משפיעים על הגוף וגם על הנפש. הביטחון העצמי יורד ודימוי הגוף שלילי אצל חולים רבים בעקבות השינויים במראה. ישנם חולים המתארים את הגוף כבוגד בהם וממש שונאים אותו. המצב רוח ירוד ולעיתים משתנה בקיצוניות, יכולים להופיע התקפי זעם, עצבנות, חרדות, מחשבות שליליות. כל אדם מתמודד אחרת עם קשיים ואירועים מעוררי לחץ, אולם מחקרים מראים כי תמיכה חברתית יכולה לסייע מאוד בתקופות כאלו. חולים רבים מרגישים בדידות קשה במחלתם, וחושבים שאף אחד בסביבתם, בעיקר אנשים בריאים, לא יכולים להבין את המצוקה שלהם. להישאר לבד עם המצוקה מובילה אצל הרוב למצוקה גבוהה עוד יותר, ולכן חשוב למצוא אפילו אדם קרוב אחד שמרגישים איתו בנוח ולשתף אותו במצוקה ובקשיים. ניתן לפנות לקבוצות תמיכה של חולי סרטן שנמצאו במחקרים כמסייעים בהתמודדות עם המחלה ובשיפור איכות החיים, וכמובן לטיפול פסיכולוגי/ רגשי לליווי ותמיכה בשעה קשה זו. בנוסף, ישנם חולים שנתמכים מאוד מטיפולים ברפואה משלימה וכמובן מטיפול רגשי/ פסיכולוגי.
טיפול פסיכו-אונקולוגי-
אחת הדרכים שיכולו להקל בהתמודדות הלא פשוטה עם מחלת הסרטן הינה טיפול פסיכו- אונקולוגי. פסיכו-אונקולוגיה היא גישה רחבה לטיפול בסרטן המטפלת במצוקה הרגשית, החברתית והרוחנית שלעתים קרובות מלוות חולי סרטן. הטיפול מסייע לעבור את תקופת הגילוי, הטיפולים וההחלמה. הטיפול הינו הוליסטי, מתוך ראייה לראות ולכבד את כל צרכיו וההיבטים בחייו של החולה, והוא כולל אנשי מקצוע ממגוון תחומים: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאים, אחיות, רפואה משלימה. בטיפול מושם דגש על ההיבטים ההתנהגותיים של החולה ובני משפחתו בתקופות המחלה, וכן כל הגורמים אצל החולה עצמו (גורמים אישיותיים, התנהגותיים), וסביבתו שיכולים להשפיע על המחלה. למשל, נמצא כי דיכאון ולחץ עשויים להוביל לפרוגנוזה פחות טובה של מחלת הסרטן, לעומת תמיכה חברתית שיכולה לסייע בכך. לכן, חשוב מאוד לא להישאר לבד עם המצוקות, להסתייע בטיפולים רגשיים/נפשיים/ פסיכו-אונקולוגיים וכן להימצא בסביבה תומכת.
טיפול נפשי לחולי סרטן
חולים שונים מתמודדים בדרכים שונות עם המצוקה הנפשית. חלקם יכולים להכיל את המצב ולהתמודד לבד, בייחוד כאשר המצוקה הנפשית אינה משמעותית, ואחרים מתקשים להתמודד לבד עם המצב ועם הפגיעה בתפקוד וזקוקים לאיש מקצוע.
בטיפול דינאמי מושם דגש על עיבוד הקשיים והאבל, יצירת שגרה חדשה לצד המחלה, שיח על החששות והפחדים, התמודדות עם השינויים הפיזיים, הנפשיים המתרחשים בעקבות הטיפולים, החשש מחזרת המחלה וחזרה לשגרה חדשה לאחר ההחלמה וכן מציאת משמעות לחיים לצד המחלה. התמודדות עם מחלת הסרטן יכולה להציף נושאים שונים כמו קושי להיות בצד הנזקק והנתמך, בושה, אשמה, ירידה בהערכה העצמית, תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים ועוד, וטיפול פסיכולוגי יכול לסייע באלו. כמו כן נרכשים כלים לוויסות והרגעה ולהגברת החוסן הנפשי. בנוסף להטבה הרגשית בזכות הטיפול הפסיכולוגי, מחקרים מראים כי הטיפול עשוי לסייע בשיפור מצב הסרטן.
טיפול CBT- טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בבסיסו ההנחה כי המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלנו משפיעות ומושפעות זו מזו, וכדי להקל על מצוקתנו עלינו לשנות את האמונות וההתנהגות שלנו. מטרת טיפול CBT בחולי סרטן היא לשפר את תחושת השליטה והמסוגלות העצמית לצד המחלה, להפחית תסמינים של דיכאון, חרדה, עצב ומצוקה, בעזרת טכניקות קוגניטיביות לשינוי המחשבות והאמונות שלנו, למידת טכניקות הרגעה וויסות וכדומה.
מחלת הסרטן והתמודדות עימה מטלטלת את הסביבה הקרובה, ובמיוחד את הזוגיות. אורח החיים שמשתנה, הקשיים באינטימיות, תחושת הבדידות של החולה, המצוקה של בן הזוג ועוד. במידה והקשר הזוגי נפגע מאוד רצוי לפנות לטיפול זוגי.
לקריאה נוספת על טיפול זוגי בצל מחלה-
לעיתים קרובות בני המשפחה והסביבה הקרובה לחולה נמצאים גם הם במצוקה לאחר האבחנה של האדם האהוב עליהם, וחייהם משתנים. ההלם, החשש מלווים גם אותם. בנוסף, הטיפול והליווי באדם חולה אינו פשוט, גם אם עושים זאת מתוך אהבה ודאגה. מחקרים מראים כי CAREGIVER- האנשים שתומכים באדם חולה, עלולים לפתח גם הם דיכאון, חרדה ואפילו פוסט טראומה. במידה וקרוביכם חולה בסרטן, או במחלה אחרת, ואתם חשים מצוקה וקשיים לנוכח המצב, וזקוקים בעצמכם לתמיכה, ליווי וטיפול נפשי, כדאי שתפנו גם לטיפול עבור עצמכם.
תמיכה נפשית לחולי סרטן
גורם חוסן חשוב לחולה בסרטן הינו תמיכה סביבתית. למרות חווית הבדידות שחולים רבים מדווחים עליה, וכן הרצון להתנתק חברתית ולהתכנס פנימה – סביבה תומכת נמצאה כמסייעת מאוד בהתמודדות עם המחלה. הן בהיבט של עזרה פיזית (ליווי לטיפולים, עזרה עם הילדים) והן בהיבט הרגשי- תמיכה, ליווי רגשי, הקשבה, חיזוק, תקשורת טובה ומכבדת- לכל אלו תפקיד חשוב בהתמודדות עם התקופה הקשה, עם הכאב הפיזי ועם המצוקה הנפשית.
איך מספרים לבני המשפחה ולסביבה הקרובה על מחלת הסרטן?
התלבטות זו מעוררת גם היא חשש, חוסר ידיעה, מצוקה. החשש מתגובות הסביבה, מרחמים ומבושה מובילה חולים רבים להתלבטות במשך זמן ממושך למי לספר, מה להגיד ומתי לספר.. לעיתים חולים מעדיפים לספר לסביבה לפני תחילת הטיפולים והשינויים הפיזיים הנלווים אליהם, ויש אחרים המעדיפים בזמן או אחרי הטיפולים. אין תשובה נכונה או לא נכונה להתלבטויות אלו. חשוב לזכור, כי למרות הרצון המובן להגן על הסביבה, במיוחד על ילדים או קשישים, קשה מאוד ולרוב בלתי אפשר לשמור סוד שכזה מבלי לשתף את הסביבה הקרובה- השינויים הפיזיים והרגשיים, השהיה בבית החולים לצורך טיפולים, הפסקת עבודה, ניכרים אצל החולה ולכן קשה מאוד לשמור את המחלה בסוד. גם ילדים קטנים מרגישים כי חל שינוי בבית/ אצל ההורים ולכן חשוב לשתף אותם. עם ילדים, וכן גם עם אנשים עם מוגבלות נפשית או שכלית כלשהי ואנשים מבוגרים או חולים בעצמם, חשוב להתאים את השיח (את הפירוט על המחלה, הטיפולים וסיכויי ההחלמה) בהתאם לרמת ההבנה הקוגניטיבית והמוכנות הנפשית של אותו אדם.
צמיחה פוסט טראומטית לאחר מחלת הסרטן
למרות הקושי הרב בהתמודדות הפיזית והרגשית עם מחלת הסרטן, יש חולים הרואים בה כהזדמנות לצמיחה, התפתחות ושינוי. וודאי שמעתם אנשים שסיפרו כי הסרטן שינה להם את החיים והם קיבלו הזדמנות לחיות את החיים מחדש. מחקרים מראים כי ההתמודדות עם המחלה יכולה גם להוביל לשינויים חיוביים בהערכה העצמית ובמערכות היחסים הקרובות, באורח החיים, בהיבטים הרוחניים ובמציאת משמעות חדשה לחיים.
Gregurek, R., Braš, M., Đorđević, V., Ratković, A. S., & Brajković, L. (2010). Psychological problems of patients with cancer. Psychiatria Danubina, 22(2), 227-230.
Holland, J. C. (Ed.). (2010). Psycho-oncology. Oxford University Press.
Lang-Rollin, I., & Berberich, G. (2018). Psycho-oncology. Dialogues in clinical neuroscience, 20(1), 13-22.
Strong, V., Waters, R., Hibberd, C., Rush, R., Cargill, A., Storey, D., … & Sharpe, M. (2007). Emotional distress in cancer patients: the Edinburgh Cancer Centre symptom study. British journal of cancer, 96(6), 868-874.