טיפול פסיכולוגי לילדים

עדי ביטנר - פסיכולוגית קלינית M.A | מכון סול לפסיכותרפיה | פורסם: 4.4.20 | עודכן: 16.10.21

טיפול פסיכולוגי לילדים הינו טיפול ייחודי, כזה אשר לוקח בחשבון את הנפש העדינה של הילד ונוקט בטכניקות טיפול עקיפות כגון: טיפול במשחק, תצפיות קליניות, ציור ויצירה על מנת להגיע לעולמו הפנימי של הילד.

המדריך המלא לטיפול בילדים סוקר באופן מקיף את נושא הטיפול בילדים; את הסיבות לפניה לטיפול בילדים ואת שיטות הטיפול הרווחות. המדריך סוקר בפרט את טכניקת הטיפול במשחק ואת חשיבותה של הדרכת ההורים, לשיפור הקשר הורה-ילד. לבסוף נתייחס לגישת טיפול פסיכולוגי לנוער בצורה ייחודית.

זקוקים לייעוץ מידי? חייגו: 03-5233757

 

תוכן עניינים הצג

מהו טיפול פסיכולוגי לילדים?

טיפול פסיכולוגי לילדים הינו טיפול אשר נערך על ידי פסיכולוג ילדים שהינו פסיכולוג או פסיכותרפיסט מוסמך שעבר הכשרה ספציפית בטיפול בילדים. טיפול פסיכולוגי בילדים מתמקד בהבנת ההתפתחות הרגשית ובמגע עם הנפש הילדית באמצעות כלים וטכניקות טיפול ייחודיות אשר מאפשרות להגיע ללבו של הילד.

ילדים הם שונים במהותם ויש ילדים שיעדיפו ליצור קשר דרך משחק, ציור, ואף דיבור במצבים רבים.

מטרת הטיפול הפסיכולוגי בילדים הינו לסייע לילד להתמודד עם מצוקותיו הרגשיות, בדרכים מילוליות ובלתי מילוליות תוך הבנה קרובה של חוויותו הרגשית.

במדריך הבא נסקור את שיטות הטיפול הפסיכולוגי לילדים השונות ונסביר מתי ולמי כדאי לפנות.

מתי מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי לילדים?

הורים רבים מתלבטים ותוהים, האם ומתי עליהם לפנות לייעוץ/ טיפול פסיכולוגי נוכח קשיים המתעוררים עם ילדם. מורכבויות והתנהגויות רבות קשורות להיבטים התפתחותיים בריאים שהילד מבטא, או למצבים יומיומיים בתגובה לאירועי חיים ולפיכך אינם מצריכים התערבות מקצועית מיוחדת.

בחלק זה של המאמר נסביר מהי החשיבות של טיפול בילדים, מתי ובאילו נסיבות מומלץ לפנות לטיפול של פסיכולוג נוער, ומתי גורמים אחרים בסביבתו של הילד הינם מספקים ולא יהיה צורך בפניה לטיפול או בהדרכה.

נוסף לכך, נתאר את החשיבות של הסובייקטיביות של ההורה עבור בריאותו הנפשית והתפתחותו התקינה של הילד.

איך אדע אם הילד שלי צריך טיפול פסיכולוגי?

בהכללה נאמר, כי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי לילדים, כאשר אחד או יותר מהאספקטים התפקודיים של הילד אינו תקין. ילד, כמו מבוגר, מתנהל בתוך קונטקסט חברתי רחב, דרכו ניתן להבין ולאמוד בצורה טובה יותר את תפקודו. לפיכך, אם קיים קושי רגשי אצל הילד, סביר כי נראה את ביטוי באחד המעגלים בהם חי ואליהם משתייך.

תלונות שכיחות לפנייה לטיפול פסיכולוגי בילדים

תגובות הוריות שכיחות בפנייה לפסיכולוגים לילדים

הורים מסוימים, עשויים לבטא לחץ ודאגה, סביב כל קושי או מצוקה אשר ילדם מבטא. ערנות ותשומת-לב הורית הינן חשובות וראויות לחיזוק וההערכה. תשומת לב רבה מבטאת דאגה עקבית ומתמשכת שהורים מקדישים לילדיהם.

עם זאת, עוצמות גבוהות של דאגה, עלולות לעיתים להלחיץ את הילד ואף להקשות עליו בפיתוח היכולות הנמצאות ברשותו להתמודדות עם קשיים שונים.

במקרים אלו, חשוב לבצע אבחנה וההפרדה- של מי הצורך לפנות לטיפול, מי מזהה את הקושי ומיהו זה שסובל. לכל אחת מן השאלות, עשויות להיות תשובות מגוונות ומורכבות כשלעצמן. נתייחס כאן לכמה מהן: לעיתים הילד הוא זה שיחווה את המצוקה ויבטא אותה מול הוריו או מול דמויות אחרות משמעותיות בסביבתו-בין אם בדרך ישירה ובין אם בעקיפה (דרך התנהגויות וקשיים שונים).

לעיתים ההורה הוא זה שיחווה סבל נוכח דאגות אשר חווה בנוגע לילדו, סביב התנהגויות לא אדפטיביות שמבטא כלפיו או כלפיי הסביבה. במצבים אלה, כאשר המוטיבציה היא של ההורה, והילד אינו מעוניין להיות “מטופל” – לרוב נמליץ  על הדרכת הורים שתסייע בהתמודדות עם הילד.

לצערנו, בשטח אנו עדים למצב עניינים שלפיו את רוב הפניות לטיפול פסיכולוגי ולהדרכת הורים, מבצעים הורים מותשים, שניסו להתמודד לבדם תקופה ארוכה בכחותיהם המוגבלים, עם קושי משמעותי ועיקש של ילדם. בהקשר זה נאמר שמומלץ לפנות לטיפול כשהמצב עוד בשליטה ומווסת, בטרם מתרחשת פגיעה תפקודית בילד, בהורה, או ביחסים הורה-ילד.

למה הכוונה? הורים רבים נוטים לפנות לטיפול כשכלו כבר כל הקיצים. מניסיוננו המקצועי, ניתן לזהות קשיים בהתנהגותו ורגשותיו של הילד, עוד בטרם התפרצה “הסערה הגדולה”, כאשר ההורה מבחין בכך. לתשומת לב רגישה מעין זו חשיבות מכרעת, בניסיון לסייע לילד ולהוריו ולהחזיר את תפקודם למסלול התפתחותי תקין ובריא.

הורים רבים פונים לטיפול בעבור ילדם, בעקבות אי הגעה לבית הספר, חוסר חשק לאכול, קשיים בשינה וכדומה. סימפטומים אלה הם בחזקת תוצר לוואי של מצב נפשי מורכב ומוקדם הרבה יותר מהתוצאה ההתנהגותית הסופית, שמובילה לצורך לפנות לטיפול.

ברוב המקרים, בראיון קליני מעמיק, נוכל להיווכח ולדעת, כי הילד סבל מקשיים ומורכבויות עוד בטרם ביטא את התנהגותו באופן מוחצן, למשל על ידי חוסר שיתוף פעולה עם יציאה לביה”ס וכדומה.

האם סביב כל שינוי בילד, יש לפנות לטיפול פסיכולוגי עבורו?

מורכבויות וקשיים רבים יחלפו מעצמם. למשל, פעוטות רכים רבים יבטאו מצוקה וסבל רב, אשר יתבטאו בבכי תכוף וממושך. הבכי עשוי לבטא את כאבי הבטן הטבעיים בשלבים התפתחותיים אלה, נוכח העובדה שמערכת העיכול טרם התפתחה במלואה.

כאשר ההורה אינו מצליח להרגיע את התינוק שלו, אין זה הופך אותו להורה רע, חסר כלים להתמודד עם המצוקה של תינוקו, או לא מכוונן מספיק. מדובר במצוקה שהינה טבעית במהותה, ומיוחסת לגורמים התפתחותיים או נסיבתיים, כזו אשר תחלוף לרוב עם הזמן.

במצבים אלו, עצם ההתכוונות והיחס האמפטי לפעוט הם החשובים, ופעמים רבות אף מייצרים את ההבדל בין הורות טובה ואמפטית, לכזו שאינה רואה את צרכיו של התינוק.

בנוסף, במצבים רגילים ויומיומיים שונים פעמים רבות התמיכה הסביבתית והמשפחתית עשויה להספיק. כלומר, שיחות עם הורים נוספים, חברים ומכרים, עשויות להפחית את הספק וסימני השאלה המתעוררים בנוגע לטיב ההורות, ולפיכך לאפשר חוויית הורות נינוחה יותר.

עם זאת, בכל מקרה שבו אתם חשים אי נוחות לגבי דבר מה בהתנהגותו או ברגשותיו של הילד, ניתן להתייעץ עם פסיכותרפיסט, אשר יוכל לסייע במקצועיות, בהבנת עולמו הפנימי של הילד ולתווך לכם אותו באופן ידידותי וברור.

קיימת חשיבות רבה שהורה יקשיב לתחושותיו לגבי טרדות שעולות בו בעניין ילדיו. ההורה הוא המפתח להבנת הילד, האדם הקרוב ביותר אליו וזה שיודע לנטר בצורה הטובה ביותר את רגשותיו ותחושותיו.

אולי עדיף להתעלם מהמצוקה?

לעיתים הורים יטו “להתעלם” או להכחיש את המצוקות אשר ילדם מבטא בטענות שונות. למשל, הורים רבים יטו לחשוב שילדם מפונק מדי, בעל תגובות מוגזמות או כזה המנסה פשוט למשוך תשומת לב. ההסברים עשויים להיות מגוונים.

תגובות או מחשבות אלה עשויות לנבוע מתוך הרצון של ההורים “לחנך את ילדם”, ללמד אותו להתמודד עם קשיים ואף אולי לייצר אצלו סף תסכול גבוה והתנהגות מסתגלת יותר.

פעמים רבות נראה כי הסיבות למחשבות ותגובות הוריות מעין אלו הינן עמוקות יותר. למשל, הורים רבים חשים חסרי כוחות ומתקשים להתמודד עם האתגרים, אשר ילדיהם מציבים בפניהם ולפיכך חשים כי הילד אולי קשה מדי. לעיתים סיוע להורה בדרך של הדרכה עשוי לשפר פלאים את היחסים ואת תפיסת הילד ע”י הורה.

נציין ונגיד כי קשיים אלו מובנים בהחלט, נוכח העובדה שחיי היומיום שלנו רווים במשימות, אתגרים והתמודדויות. עובדה זו הופכת את תלונותיו והתנהגויותיו של הילד, לקשות ונסבלות אף פחות במצבים רבים. עם זאת, התעלמות ממצבו הרגשי ומצוקתו של הילד אינה הפתרון.

על אף שהדבר קשה, מומלץ לנסות ולהבין את חווייתו של הילד ואת רגשותיו, גם אם נראים דרמטיים וקיצוניים, לצופה מן הצד.

כשההורה מרגיש שאין לו יותר כוחות

במצבים רבים, הורים עסוקים וטרודים במשימות ובקשיי היומיום. הקשיים עשויים להיות קשורים בחוויית ההורות או במורכבויות אישיות שונות. ילדים מגיבים ללחצים ולחרדות שמבטאים הוריהם, בין אם באופן מודע ובין אם לאו. במובן זה, הילד עשוי להקצין אף יותר את התנהגויותיו הלא מסתגלות, בשל המצוקה אותה מזהה בהורה שלו.

כאן חשוב להדגיש, כי למשפחות שונות ילדים שונים, העשויים לאמץ תגובות התנהגותיות שונות אלו מאלו. כך למשל, ילד מסוים עשוי להקצין את תגובותיו ולמשוך תשומת לב רבה יותר, כאשר  חש שמשהו אינו כשורה במשפחתו, דרך התנהגות לא אפדטיבית או סימפטומים רגשיים שונים.

ילד אחר באותה המשפחה, עשוי לקרוא את איתותיו הלא מודעים של הוריו ולהבין כי עליו להפחית את דרישותיו ולהסתיר את צרכיו. במקרה מעין זה הוא חש באופן לא מודע, שאם יבטא את צרכיו, המשפחה עשויה לצאת מאיזון וביטחונו ביציבות המשפחה עשוי להתערער.

מה הקשיים וההתנהגויות הנצפות העשויות להדליק נורה אדומה?

ישנם קשיים אשר יפתרו מעצמם, או תוך התייעצויות עם מכרים והורים נוספים. עם זאת, יש להיות ערים למצבים המצריכים בירור רציני ומקיף יותר עם איש מקצוע. כאשר אתם מזהים או מרגישים, שמשהו עם הילד או הילדה שלכם אינו כשורה, זה יכול להיות עניין התפתחותי, או סימפטומים רגשיים שונים כגון: חרדה, דיכאון, פחדים שונים שהילד חווה בעוצמה, טראומה פיזית או נפשית שהילד עבר.

לחילופין, ייתכן ותזהו מאפיינים התנהגותיים שונים: רגרסיה לשלב התפתחותי מוקדם יותר (למשל בריחת שתן בלילה, מציצת אצבע וכו’), אילמות סלקטיבית, היעדר רצון של הילד ללכת לבית הספר או להישאר לבד בבית, הפרעות התנהגות, בכי תכוף או סיוטי לילה.

חשוב להבחין בין שינויים שונים העוברים על הילד ומשפחתו בתקופות שונות, כאלה העלולים לעורר אי נוחות מסוימת בשל תקופת ההסתגלות הטמונה בחובם. למשל מעבר גן או מעבר לכיתה א’, שינוי מקום מגורים, לידת אח או אחות וכו’, לבין שינויים רגילים וטבעיים המקשים על הילד באופן מיוחד ומובילים לרגרסיות שונות.

נציין, כי אם אתם חשים כי שינויים כגון אלו מעוררים מצוקה שאיננה בגדר הרגיל, נמליץ לפנות לפסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בילדים. אם קיימים מצבים בהם אתם חווים חוסר מסוגלות או חוסר אונים בנוגע ליכולות ההוריות שלכם, נמליץ לפנות להתייעצות מקצועית, בה תיערך הערכה מקיפה. במקרים מסוימים תספיק הדרכה להורים, בעוד שבמצבים אחרים יומלץ על שילוב של הדרכת הורים, לצד טיפול פסיכולוגי בילד.

איך מתחילים טיפול פסיכולוגי לילדים?

ייתכן כי ילדכם חווה סימפטומים, מצוקות או התנהגויות, באופן אחר מהדוגמאות שהועלו כאן. כמובן כי קיימת קשת רחבה של מצבים ייחודיים אשר קצרה היריעה מלסקור במאמר הנוכחי.

אם ילדכם חווה מצוקה נפשית גבוהה או מתונה, או אתם חשים מצוקה כהורים, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. ייעוץ מקצועי בשלבים מוקדמים, הינו בעל ערך רב בנוגע ליחסים ולהתפתחות. אל תהססו לפנות בכל ספק או בעיה שצצה.

זכרו! אתם הדמויות המשמעותיות והקרובות ביותר בחייו של ילדכם. האנשים המכירים אותו הכי טוב ויכולים לזהות, באופן מיטבי, את השינויים והלחצים אשר מפגין. נוסף לכך, אתם אלה היכולים לשים לב לשינויים ההתנהגותיים והרגשיים שמבטא, באופן פתאומי.

מדוע משחק הינו הכלי המרכזי של טיפול פסיכולוגי לילדים?

טיפול פסיכולוגי בילדים הוא טיפול רגשי הניתן לילדים וכולל את מעורבותם הפעילה של ההורים בטיפול. טיפול פסיכולוגי בילדים (לערך עד גיל 12) הינו טיפול במשחק. כיוון שהמטרה בטיפול, הן בילדים והן במבוגרים, הינה להפנים את העבודה והשפה הרגשית עליה עובדים, בטיפול הרגשי בילדים, אנו משתמשים בכלים דרכם ילדים מתקשרים: המשחק.

בגילאים הצעירים, השפה היא הכלי המשני לתקשורת בינאישית. המשחק למעשה מהווה את הכלי המרכזי, זה המאפשר להגיע אל עולמו הפנימי והלא-מודע של הילד. באמצעותו, נוכל להבין טוב יותר את הילד, את הדינאמיקה הפנימית שלו, לסייע במצבים עמם מתמודד ובכך לקדם ולשפר את התפתחותו הרגשית.

מורכבויות ואתגרים בטיפול פסיכולוגי בילדים

טיפול פסיכולוגי בילדים הינו תהליך מורכב וסבוך, יותר מטיפול נפשי במבוגרים, בשל מספר גורמים מרכזיים:

עצמאות מצומצמת של הילד

הילד אינו עצמאי בעולם ותלוי באופן מוחלט בסביבתו, בעיקר זו המשפחתית- בשל כך, פעמים רבות, הסיבות לקשיים שמבטא הילד אינן תלויות בו והוא גם לא יכול לשנות אותן ולשלוט בהן לבדו.

מכאן שקיימת חשיבות שטיפול בילד יהיה טיפול מערכתי וסביבתי, כזה הלוקח בחשבון את סביבתו והמערכות השונות שבהן נמצא: הוריו, משפחתו, הסביבה הגנית או הלימודית בה נמצא ודמויות הטיפול והחינוך העיקריות שאיתם בא במגע.

מבקש הטיפול הוא ההורה

לעומת טיפול במבוגרים, שם פונה האדם לטיפול כיוון שמזהה דבר מה בחייו אותו היה רוצה לשפר, בטיפול בילדים, הפציינט העיקרי (הילד), הוא לא זה המבקש את הטיפול. ההנעה והפנייה לטיפול, נעשית לרוב על-ידי ההורים. נקודה זו חשובה מאד, שכן לעומת מבוגר אשר חש קושי בחייו ומבקש מענה עבור קושי זה, ילד פעמים רבות, אינו מבין שכעת מתמודד עם מורכבות רגשית.

הוא כן חש תחושות קשות, ומחובר כמובן לכך שחווה קשיים ביחסים עם חברים בכיתה למשל, אך יתקשה לקשר זאת לדינאמיקה הנפשית שלו. לרוב ילד חש שרגשותיו כמו מנהלים אותו. הוא אף אינו יודע באופן מודע, כי הוא זה היכול לנהל את רגשותיו ולשלוט בהם. לכן טיפול פסיכולוגי יעשה שימוש בשיטות עקיפות יותר, כמו טיפול במשפחה כולה.

נוסף לכך, נציין כי הסיבה שבשמה הילד הגיע לטיפול צריכה להיות גלויה בפניו, עוד טרם הגיע למפגש עם המטפל. על הילד לדעת  כי ההורים זיהו קשיים מסוימים בהתנהלותו, לגביהם הם מבקשים טיפול מאדם שמקצועו הוא טיפול ברגשות של ילדים. באופן זה, הילד יבין כי הוריו רואים אותו ואת הקשיים אשר חווה ומעוניינים לתת לכך מענה. דרך תיווך זה, נוכל פעמים רבות לגייס את הילד הצעיר שאינו יודע דבר על עולם הטיפול, ולרצות סיוע בעבור קשייו.

ליווי וטיפול בהורות

לעיתים ישנם קשיים שההורים נושאים בתוכם עוד מילדותם (עברם), או קשיים ולחצים אשר נדרשים הם להתמודדות איתם בהווה, שהינם מעבר לנושאים הקשורים בילד ובסיבה שבגינה פנו לטיפול בעבורו. במצבים אלו, המטפל בילד, לעיתים יטפל בהורה במקביל ובקשיים אשר מתמודד עמם.

המטפל יהווה דמות תמיכה בעבור ההורים. תמיכה זו, פעמים רבות, היא זו אשר תרגיע את המערכת המשפחתית כולה, ודרך כך, תוביל לשיפור מצבו של הילד והיחסים של ההורים עמו. כלומר, הורה אשר מקבל תמיכה רגשית בעבור עצמו, יוכל דרך כך, להיות פנוי יותר לקריאת צרכיו ואיתותיו של ילדו, ובכך מערכת היחסים תתחזק והסימפטומים הרגשיים שהילד מציג, יפחתו בהתאמה.

מסגרות חינוכיות

בהמשך לגורם הקודם שנידון, פעמים רבות השינוי שיידרש על מנת לעזור לילד עם קשייו, יהיה במערכת שהילד נמצא בה- כלומר דרך עבודה עם הוריו, מוריו, ואף במצבים מסוימים, שינוי המסגרת הלימודית שבה הילד נמצא.

למשל, במצבים שהילד מתמודד עם עיכובים התפתחותיים, קוגניטיביים, שפתיים או רגשיים-לעיתים ההמלצה תהיה להעבירו למסגרת חינוכית אחרת, אשר תתאים לו יותר. במסגרת ייחודית זו, יוכל לקבל מענה מותאם ורחב יותר לקשייו. הבנה זו עשויה להיות קריטית, שכן ילדים רבים הנמצאים במסגרות שאינן מתאימות להם, עשויים לחוש שונים ודחויים ולכך מתלווה השפעה שלילית ביותר, על הערכתם העצמית וחווייתם הרגשית הכוללת.

טיפול פסיכולוגי לילדים ונוער

שיטות לטיפול פסיכולוגי לילדים

טיפול בילדים הוא טיפול ייחודי ומורכב, שכן הוא מצריך כלים מיוחדים על מנת לגשת לעולמו הפנימי של הילד, השונה באופן מהותי מזה של המבוגר. לרוב פסיכולוג המטפל בילדים, יפעיל טכניקות עקיפות, כאלו הנחוות על ידי הילד כפחות חודרניות ופולשניות.

טיפול פסיכולוגי מסוג זה ייערך באמצעות טכניקות ישירות: משחק חופשי או סימבולי, ציורים, ותצפיות על ההתנהגויות שהילד מבטא בחדר הטיפולים דרך המשחק עם המטפל. בנוסף, המטפל בילד לרוב ינקוט גם בטכניקות עקיפות ונרחבות יותר, של עבודה עם ההורים, עם מסגרות חינוך או עם המשפחה כולה, בדרך של טיפול משפחתי.

כעת נפרט בקצרה על שיטות הטיפול בילדים, אך נדגיש קודם לכן כי הטכניקה הטיפולית המרכזית והרווחת, מעבר לכל שיטת טיפול, היא טיפול במשחק, עליה נפרט מיד לאחר שנציג את שיטות הטיפול.

פסיכולוגית ילדים לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי CBT בילדים

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, היא שיטת טיפול קצרה וממוקדת לרוב בהכחדת סימפטומים המפריעים לילד בתפקודו היומיומי. שיטה זו גורסת כי אמונות (קוגניציות) שליליות של הילד, הן שפוגעות בערך העצמי שלו ומובילות להתנהגויות לא בריאות או להתכנסות אל תוך עצמו. אמונות אלו עשויות להוביל למגוון מצבים כגון: דיכאון, חרדה, חרדת בית ספר, טיקים, אילמות סלקטיבית, טריכוטילומניה (תלישת שיערות) ולהפרעות נוספות השכיחות בילדות.

CBT יעיל בעיקר כשמדובר על טיפול בהפרעות חרדה למיניהן. במפגשי ה-CBT הראשונים נתחיל מאבחון, הגדרה והסבר על המצב לילד.  המטפל יסביר ראשית לילד מה הדבר ממנו סובל, ויחד, הם ינסחו דרכי פעולה הדרגתיות לשינוי המצב. למשל, נדגים טיפול בילד החווה חרדת בית ספר ונמנע מהגעה לביה”ס, כי חושש מהעיניים הביקורתיות של חברי כיתתו.

בטיפול, מרגע שהמטפל והילד ניסחו יחד את הקושי (הגעה לבית הספר), הם יבנו מטרות קטנות. למשל, בתחילה, הילד ילך לביה”ס רק לשלוש שעות ביום בלוויית אחד מהוריו, ועד למטרת העל- הגעה סדירה ויומיומית לביה”ס. טכניקה זו נקראת חשיפה והיא אחת מהטכניקות הטיפוליות הרווחות הננקטות בשיטה זו.

טכניקה אחרת ב-CBT בילדים, הינה דרך משחקים (כמו המשחק “לשחק CBT”), אשר מטרתה ללמד את הילד וויסות (ניטור) עצמי- כלומר, מעקב עצמי אחר רגשותיו. משחקים אלה מתארים ומסבירים, מהם הרגשות העולים בילד במצבים מסוימים, איזה מין תגובות גופניות כרוכות באותם מצבים והם מאפשרים לילד לזהות דפוסי חשיבה מוטעים. טכניקה זו יעילה ותורמת להמחשה ממשית של התחושות והמורכבויות הנמצאות בנפשו של הילד.

טיפול פסיכולוגי דינמי בילדים

הטיפול הדינמי הוא הטיפול המסורתי בילדים. לרוב, הורים פונים לטיפול דינמי תחת סיבה ברורה המוצגת לילד עם הגיעו אל מפגש ההיכרות הראשון. כך, גם הפסיכולוג יוצג בפני הילד כאדם אשר עיסוקו המרכזי, הוא הבנה וחשיבה עם ילדים על רגשותיהם: הדברים שנעימים להם יותר והדברים שנעימים להם פחות.

טיפול דינמי בילדים הינו טיפול פתוח יותר, לא תחום בזמן לרוב, המאפשר לילד להביא את עצמו לחדר הטיפולים, באופן חופשי ומלא. טיפול זה, מבוסס על הקשר הבין אישי שנוצר בין הילד למטפל, מתוך נקודת מוצא, שהקשר הבטוח והאמון שנרקמים אט אט, הם שיובילו לסביבה בטוחה. בסביבה זו, הילד יאפשר לעצמו להביא את הקונפליקטים הפנימיים שלו, כמו את הפנטזיות הכמוסות ובכך נוכל לעבד את כל החוויות והרגשות של הילד, לסייע לו עם מצוקתו ובכך להוביל לשיפור הן ברגשותיו והן בהתנהגותו.

בתוך הטיפול, הילד יתנסה במפגש עם חדר מלא משחקים מגוונים- ממשחקי קופסא מובנים, למשחקי יצירה וכלה בחול קינטי. על פי גישה זו, כל בחירה של הילד, הינה בחירה בכלי הבעה מסוג אחר, כזה המספר על עולמו הפנימי. ניתן דוגמא, ילדה אשר מאובחנת עם אילמות סלקטיבית, הנמנעת משיח עם מבוגרים שאינם הוריה, מגיעה לפגישה הראשונה, ובה היא מציירת מפלצת.

ההתערבות בגישה הטיפולית הדינאמית תהיה בדרך של פירוש הציור למטופלת, למשל באופן הבא: “אנחנו רק מכירות היום ואת כבר בוחרת לצייר משהו ובכך לספר לי על עצמך. כשאת פוגשת מבוגרים, כמו שאת פוגשת אותי היום לראשונה, את נפגשת עם תחושה של פחד בתוכך, ולפעמים זה מרגיש, ממש כמו מפגש עם מפלצת מפחידה ומאיימת”. בכך, המטפלת נתנה לילדה פשר להתנהגותה ולתחושותיה, כאשר היא פוגשת מבוגרים. באופן זה, כבר במפגש הראשון, הפחדים של הילדה קיבלו תוקף ומשמעות, שהילדה לא זכתה להם קודם לכן. המשמעות הניתנת לתחושות מובילה לעיבוד בריא שלהן.

נדגיש כי לעומת טיפול CBT, בו על הילד להיות מעורב באופן אקטיבי, בתוך הטיפול ובין הפגישות הטיפוליות, ולהיות מודע לדבר ממנו סובל, בטיפול דינמי, ההבנה היא כי מדובר הרבה פעמים בסימפטומים שמסתירים סיפור רחב ומורכב יותר, על אודות הדינמיקה הנפשית של הילד. כלומר, אם ילדה מגיעה עם סימפטום של אילמות סלקטיבית, בטיפול דינמי לא נציע רק להכחיד את התופעה, אלא ניתן להתנהגותה פשר ונבין תוך כדי הפגישות, איזו חרדה עמוקה של הילדה, סימפטום זה מבטא.

מכאן שבטיפול דינמי, ההתקדמות הטיפולית מוכתבת על פי הקצב האישי של כל ילד. נוסף לכך, כיוון שעיקר הטיפול מתהווה תוך כדי יצירה ומשחק, טיפול זה, לעומת טיפול CBT, מתאים לילדים החל מהגיל הרך.

טיפול פסיכולוגי דיאדי לילדים

טיפול דיאדי הוא טיפול הכולל שני משתתפים, בדרך כלל ילד והורה, והוא טיפול המתאים לגילאים צעירים יותר (2-8 לערך), אך לא רק. טיפול דיאדי הוא לרוב אינו בקשה של ההורה הפונה, אלא דווקא הצעה מקצועית של הפסיכולוג. הורים לילדים בגיל צעיר, פונים לרוב לטיפול, בעקבות סימפטומים שמבטא הילד, הקשורים ומושפעים מהקשר הורה-ילד, כמו: רגרסיה התנהגותית, עיכובים התפתחותיים, הפרעות שינה, הפרעות בוויסות הרגשי-חושי, הפרעות אכילה, חרדות ובפרט חרדות נטישה, תגובות למצבי משבר (למשל גירושי ההורים) ועוד.

בגילאים אלה בייחוד, אנחנו מבינים כי קיימת חשיבות עליונה להשפעת הקשר בין ההורה והילד. אנחנו מבינים כי הילד מושפע מההורה וכי להורה, יש את היכולת להשפיע לחיוב, על התנהגות ורגשות ילדו, אם רק יבין אותו טוב יותר.

בטיפול דיאדי, נפגוש את הילד עם ההורה, ויחד נוכל לצפות ולהבין מהדינמיקה המתרחשת בין ההורה והילד, היבטים רבים: איך הילד מתנהג ומרגיש, מה מפעיל אותו, מה מכעיס אותו, מה משמח אותו, ואיך ההורה מרגיש ומגיב לכל אותם ביטויים התנהגותיים אלה של ילדו.

בין המפגשים הדיאדיים, המטפל יפגוש את ההורים להדרכת הורים בלבד, ללא הילד, שם יפתח מרחב לחשיבה על הילד ועל הדינמיקה הורה-ילד, על פי מה שנחשפנו אליו במפגשים הדיאדיים.

טיפול פסיכולוגי קבוצתי בילדים

בדומה למבוגרים ואפילו יותר ממבוגרים, ילדים רגילים להתנהל בתוך קבוצות. בגן, בבית-הספר, בבית עם האחים ובחוגים אחרי-הצהריים, הילדים מתמודדים עם אינטראקציות בינאישיות בקבוצה. אינטראקציות אלה, פעמים רבות, גורמות לילד לחוות רגשות מורכבים, בגינם ההורים פונים לטיפול. לדוגמא, ילד המוחרג חברתית ועובר חרמות בתוך בית ספר, ילד שלא מצליח להסתגל למסגרת הבית ספרית, או ילד שמתקשה ליצור חברויות, הם כולם קשיים הקשורים לאינטראקציה בינאישית.

טיפול קבוצתי בילדים מעורר מעצם טבעו את הרגשות, המחשבות והתחושות המעסיקות את הילד בחיי היום יום שלו. בכך, טיפול קבוצתי בילדים מאפשר התערבות חיה של המטפל, בתוך סיטואציה בינאישית הנרקמת בין ילד אחד לאחר. זרקור ייחודי זה, מאפשר למטפל הזדמנות חשובה מאין כמותה, לראות כיצד במציאות הילד מתמקם בתוך חברה, ושם לבצע את ההתערבות הטיפולית.

נציין, כי טיפול קבוצתי יכול להיות הטיפול הבלעדי שיינתן לילד, או כטיפול נוסף ומשלים לטיפול פרטני. טיפול קבוצתי משכלל את יכולת המנטליזציה של הילד, כלומר את היכולת שלו להבין את תחושות האחר ואת היכולת הרפלקטיבית שלו, כלומר, את יכולתו להתבונן על עצמו ועל תגובותיו מן הצד, ובכך, להבין איך הוא נתפס, על ידי סביבתו.

פסיכולוגית ילדים

תפקיד המשחק בחיי הילד ובטיפול הפסיכולוגי

אצל מבוגרים ה”כלי” השימושי ביותר בחיי היומיום הינו השפה. לעומת זאת, אצל ילדים, משחק היא דרך התקשורת השכיחה והיעילה ביותר. ילדים מכירים חברים, מתקשרים ו”משוחחים” דרך משחק. כך הם לומדים על יחסים בין אדם לאדם, כאשר הם פוגשים את חבריהם, אחיהם או את הוריהם ועל היחסים שלהם עם עצמם.

המשחק הינו כלי משמעותי בחיי הילד, בו אנו משתמשים גם בטיפול הפסיכולוגי. דרך המשחק, הילד מבין דינאמיקות תוך-נפשיות ובינאישיות, כלומר הוא מבין את רגשותיו ואת רגשותיהם של אחרים. במשחק הילד יכול להיות כל מיני דמויות ודרכן, לחוות רגשות שונים ומגוונים. כיוון שמשחק הוא המקום המוכר, הטבעי והבטוח של הילד, אנחנו נרצה לחבור אליו.

חשוב להבין, כי לכל פונקציה ודמות במשחק יש משמעות ביחס לעולמו הפנימי של הילד: למשל, ילד שמשחק חולה במשחק ומבקש מהמטפלת שתשמש כרופאה, מספר לה דרך כך איזשהו סיפור, אולי על המשאלה שלו, שכאשר הוא מגיע אל חדר הטיפולים, המטפלת תבין מה הבעיה עימה הוא מתמודד ותדע לתת מענה לכאביו ולטפל בו באופן מיטיב.

דוגמא נוספת ושכיחה, היא כאשר ילד משחק שהוא סופרמן ולאור כך רץ וקופץ ברחבי הבית. דרך כך הוא מבטא את רצונו להרגיש חזק וכל יכול, על מנת לכסות אולי, על תחושות של תלות וחוסר אונים, אשר חש בהן פעמים רבות בחייו. דרך משחק זה, הילד משיג לעצמו שליטה רבה יותר ומתרחק מהדרישות והלחצים הרבים של חיי היומיום, אפילו אם באופן זמני. התרחקות זמנית זו, מקלה עליו ומאפשרת תחושת מסוגלות ורגיעה רבה יותר לו ולמשפחתו.

במשחק אנחנו יכולים להיות כל מי שנרצה להיות. למשל, ילד שחש עצמו חסר כוחות וחלש, או ילד הסובל מבריונות בביה”ס, יוכל לשחזר את החוויה בטיפול ואף להתנסות בחוויה מסוג אחר. כלומר, להיכנס לנעליו של הילד אשר מפעיל כלפיו את הבריונות.  הילד יכול לביים בחדר הטיפולים סצנה, שבה הוא בעל הכוח והוא זה אשר שולט ומחליט על המטפל (כפי שהילד בבית הספר נוהג כלפיו). כך, הילד יוכל להתנסות בתפקידים וברגשות מגוונים, ולפתח בתוכו דרכי התבוננות והתמודדות גמישים יותר, באמצעות התרפיה במשחק והפירושים שהמטפל ייתן לו.

זקוקים לייעוץ מידי? חייגו: 03-5233757

 

מהו טיפול פסיכולוגי לילדים דרך משחק (Play Therapy)?

טיפול פסיכולוגי לילדים במשחק, הוא האמצעי המאפשר כרטיס כניסה לעולמם הרגשי של הילדים. המשחק הוא שפתם העיקרית של ילדים. הוא נובע מעולמם הפנימי ובשל כך, דרכו ניתן להבין רגשות, קונפליקטים והגנות חשובות, שבהן הילד משתמש ביחסיו הבינאישיים עם העולם.

ילדים רבים חסרים את האפשרות להתבונן על חייהם מפרספקטיבה של זמן. דהיינו, הם ממוקדים מאוד בהווה וחסרים יכולות קוגניטיביות שונות, על מנת לארגן את חוויותיהם באופן רפלקטיבי (קרי, להתבונן על עצמם מהצד ומבחוץ) ולספר חוויות, אשר התרחשו לפני מספר ימים.

ילדים ממוקדים במה שהם מרגישים עכשיו, ולעיתים, חוויות שונות, נמחקות מהתודעה שלהם. בנוסף, ילדים רבים חסרים את המוטיבציה להגיע לטיפול וההנעה הפנימית שלהם שונה מאוד מזו של מבוגרים, הפונים ביוזמתם לטיפול במרבית המקרים.

כך למשל, מבוגר אשר חווה קשיים חוזרים ונשנים ביכולת ההתמדה שלו במקומות עבודה, למרות כישרונותיו ויכולותיו, מבין כי ככל הנראה יש לו חלק בכך, וכי טיפול פסיכולוגי יוכל לסייע לו. דהיינו, לאדם המבוגר יש את היכולת להתבוננות עצמית והבנה של פרספקטיבת זמן. הוא מבין שאם יפנה לטיפול פסיכולוגי, יפתחו בפניו אפשרויות לחיים מספקים יותר בעתיד.

עם זאת, כיוון שמבוגרים ספונטניים פחות ומחושבים יותר מילדים, הם יטו לספר על רגשותיהם מהצד, או באופן רטרוספקטיבי ולא יבטאו אותם בפועל. מצב עניינים זה, פעמים רבות, יאתגר את המטפל  ואת יכולתו לאבחן בזמן אמת את הרגשות וההתנהגות ואת האפקט של ההתערבות הטיפולית.

נקודה חשובה זו מבהירה את הסיבה לכך, שפעמים רבות נראה כי טיפול בילדים קצר יותר באורכו מטיפול במבוגרים. עניין זה נובע מההגנות הנוקשות והקשיחות של המבוגרים, לעומת ההגנות הראשוניות של הילדים, המאפשרות גישה קלה ומהירה, באופן יחסי, אל אזורי הנפש של ילדים.

טיפול דרך משחק, מאפשר לילד להביע את עולמו הרגשי דרך פעילויות משחקיות שונות, אשר מסבות לו הנאה ועניין ומדברות את השפה שלו. דרך הפעילות המשחקית, הילד מבטא את תחושותיו, רגשותיו, התנהגויותיו ופחדיו, המאפשרים לפסיכולוג גישה ישירה להבין את עולמו הפנימי.

לעיתים המשחק מאפשר אף צוהר לנפשם של ילדים, אשר מתמודדים עם קשיים מורכבים למדי כגון אילמות סלקטיבית, קשיים שפתיים משמעותיים וכדומה, אשר לא היו מתאפשרים לולא דרך טיפולית זו.

דרך משחק, הפסיכולוג יערוך תצפית על התנהגות הילד בחדר הטיפולים, והדבר יסייע לו להבין ולהמשיג את הקשיים עמם מתמודד הילד. טכניקת הטיפול במשחק אף מאפשרת למטפל לחולל שינוי התנהגותי אצל הילד בהווה (IN VIVO), לעומת בטיפול במבוגר.

כיצד מתקיים טיפול פסיכולוגי לילדים במשחק?

הפסיכולוג, באמצעות הכלים המקצועיים אשר רכש בהכשרתו, מאפשר לילד חוויה רגשית מתקנת, דרך שיקוף והבהרת רגשותיו, וחיבור התכנים העולים דרך המשחק לחייו ולהתנהגויותיו של הילד. גישה טיפולית זו מאפשרת את העיבוד של הפחדים והקונפליקטים הנמצאים בנפשו של הילד, בתוך מרחב טיפולי בטוח ומאפשר. במקביל לכך, נעשית עבודה עם ההורים, לשם טיפול משלים ואפקטיבי יותר.

בתוך המשחק, המטפל הוא משתתף פעיל התופס תפקיד, מנהל את הדינאמיקה הנפשית של הילד ומחייה אותה יחד איתו. בתוך האינטראקציה הנוצרת בחדר, הילד יכול להתנסות ולהיות כל מה שעולה בעיניי רוחו- דמות הרואית, חזקה ובעלת יכולות (סופרמן למשל), או ילד נזקק, דל אמצעים, כזה המבקש עבור עצמו מזון. המטפל בתגובה, משתתף באינטראקציה והופך להיות דמות מתוך המחזה המדומיין, אותו מנסח הילד בתוך הפגישה.

ההתערבות הטיפולית עם ילדים בעלי קשיים פסיכולוגים היא תהליך מורכב, יותר מטיפול במבוגרים במובנים מסוימים. ילדים חיים בתוך הקשר משפחתי, הם אינם בני אנוש קטנים אשר מתקיימים בפני עצמם, כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר. במובן זה, הם שייכים למערכת יחסים רחבה הרבה יותר- משפיעים ומושפעים ממנה.

כך למשל, אם ילד גדל בתוך משפחה בה הוריו מתמודדים עם מורכבות ביחסים ואף אלימות בתוך הבית, נראה תגובות רגשיות כגון אלימות, קושי להישמע לסמכות, הסתגרות במצבים אחרים וכו’. הבנת יחסי הגומלין בתוך המשפחה פעמים רבות, הם המפתח לעבודה נכונה ומיטיבה בטיפולים בילדים.

כך למשל, ילד החווה אלימות בביתו או בבית ספרו עשוי להתנגד לשחק עם המטפל, לרמות במשחק או להיות “חייב תמיד לנצח” על מנת לכסות על תחושות של קטנות והשפלה בחייו המציאותיים. התכנים הרגשיים של הילד יתבטאו באופן ישיר יותר או פחות דרך המשחק או ביחס אליו ויאפשרו לנו להבין דינאמיקות מורכבות יותר.

תכנים משפחתיים רחבים יותר יעלו אף הם דרך המשחק שיבטא הילד. כך למשל,  לעיתים הילד ישחק את אחיו הגדול שהיחסים עמו מורכבים בעבורו, ויבקש מהמטפל לשחק אותו-דרך כך יהיה ניתן לביים את היחסים באופן חי מול המטפל, בכך להבינם לעומק יותר ולעבד את הקונפליקטים המתעוררים דרכם, שעשויים לבטא תכנים של קנאה, תחרות וכיוצא באלה.

הסיבה ליעילות הטיפולית של טיפול פסיכולוגי לילדים דרך משחק

טיפול פסיכולוגי בילדים דרך משחק, נמצא במחקרים רבים, כיעיל בצמצום הפרעות התנהגות, קשיים רגשיים וכמוביל להסתגלות טובה יותר של הילד לאורך זמן. כיצד? נראה כי העבודה הפסיכולוגית, זו המתאפשרת עם ילדים דרך המשחק, הינה עוצמתית ומשמעותית, שכן מוחו של הילד גמיש, המבנים הנפשיים שלו עודם בתהליכי התהוות וטרם הגיעו לכדי התקשחות, כמו אצל אנשים מבוגרים רבים ( Bratton, Ray, Rhine & Jones, 2005).

טיפול פסיכולוגי עם ילדים, דרך משחק וטכניקות טיפוליות עקיפות נוספות, מאפשר לנו כפי שציינו כבר, לפגוש את עולמו הרגשי של הילד בזמן אמת (ולא כפי שיזכור אותו בעתיד, כמבוגר). טיפול מעין זה מאפשר מפגש ישיר עם הרגשות וההתנהגויות של הילד, עוד טרם התגבשו להם ההגנות הרבות והעיוותים הנפשיים, שנוצרים עם הזמן אצל האדם המבוגר. המפגש הישיר בהווה, הוא שמאפשר התמודדות ישירה ועוצמתית יותר ובשל כך, שינוי מהיר ומשמעותי יותר.

דוגמא לאפקטיביות של טיפול במשחק הוא מחקרם של (Ray & Schottelkorb, 2007), אשר הראה כי ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), הראו הטבה במספר סימפטומים לאחר התערבות של טיפול במשחק. ממצאי המחקר אף הראו הקלה בעוצמות החרדה, האימפולסיביות ושיפור בסימפטומים של הפרעות התנהגות.

במחקר מטה-אנליזה נוסף של Bratton ושותפיו (2005), נמצא כי יעילותן של התערבויות פסיכולוגיות אצל ילדים הינה משמעותית כאשר הן נערכות מוקדם מספיק. סקירה של 93 מחקרים בתחום, הראתה כי טיפול במשחק תורם לרווחתו הנפשית של הילד, בייחוד כאשר ההורים הינם שותפים לטיפול ולוקחים בו חלק פעיל.

נוסף למחקרים אלה, נמצא כי טיפול במשחק, כמו גם טיפול קבוצתי לילדים וטיפול משפחתי, מסייע בעיבוד מצבים משבריים בחיי הילד, העלולים להשפיע על עולמו הפנימי  ועל מערכות היחסים שיוצר. מצבים משבריים בחיי הילד הינם מגוונים וביניהם: גירושי הורים, מעבר דירה לאזור אחר, התעללות, אלימות, הזנחה וכו’.

פסיכולוג נוער

טיפול פסיכולוגי לילדים המלווה בהדרכת הורים

מדוע המפגש הפסיכולוגי הטיפולי הראשון יהיה עם ההורים ולא עם הילד?

היכרות הפסיכולוג את ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד, הינה חשובה וחיונית. ההיבטים השונים ברקע של הילד, מאפשרים הבנה רחבה ומעמיקה יותר של התנהגותו היומיומית ומאפשרים לטפל בו באופן מיטבי.

לרוב, נזדקק להורים, כיוון שילדים לא יספקו מידע ביוגרפי אודותיהם ממגוון סיבות: היעדרם של זיכרונות מוקדמים, התנגדות לאינטראקציה משעממת עם אדם שאינם מכירים, בושה, חשש מדחייה ועוד. בשל כך קיימת חשיבות להשתתפות ההורים בדינאמיקה הטיפולית ולקיחת חלק פעיל בה, טרם תחילת הטיפול ואף במהלכו.

קיימים הבדלים התפתחותיים בין ילדים שונים. כמו כן, על התפתחות הילד והאדם משפיעים מגוון גורמים וחשוב לקחת את כולם בחשבון. הגורמים מתייחסים הן להיבטים המבניים והגנטיים, אשר השפיעו ועודם משפיעים על התפתחותו של הילד, והן להיבטים הבינאישיים (האנשים המשמעותיים בחייו של הילד) שעמם הוא עומד במגע עקבי, יומיומי וקרוב. אספקטים אלה משפיעים האחד על השני ומכאן עולה החשיבות להכירם וללומדם, בטרם העבודה עם הילד.

מהם הגורמים אותם נרצה להכיר במפגש הפסיכולוגי הראשוני?

הגורמים הסביבתיים של הילד

הכוונה היא לסביבה בה מתנהל במהלך היומיום: הסביבה הביתית, הגנית או הבית ספרית, אשר כוללת גם את קבוצת השווים של הילד (הילדים שעמם הילד עומד במגע, חבריו, קרובי משפחה קרובים ורחוקים יותר).

גורם סביבתי נוסף, הוא הסביבה התוך רחמית שבה הילד התפתח (תקופת ההיריון). כשמעריכים את ההתפתחות בהריון, יש לקחת בחשבון את מצבה הרפואי והרגשי של האם בתקופה זו, את היחסים ואת רשת התמיכה שקיבלה, תרופות אשר נטלה במהלך ההיריון וכיוצא באלה. בנוסף, חשוב לתת את הדעת גם על הלידה ומהלכה, כלומר האם האם חוותה לידה טראומתית, כזו אשר עשויה להשאיר את חותמה על האם עצמה, ו/או על תינוקה ולכונן טראומות שונות בילד או ביחסים אם-ילד.

פסיכולוג קליני או פסיכולוג התפתחותי מקצועיים, ידעו לקחת אינטייק מורחב (הערכת היכרות פסיכולוגית) אודות תקופות אלו, ולהבין את ההשפעות שלהן באופן נרחב ומעמיק, על מנת לבנות תוכנית טיפולית מתאימה ומיטבית, בעבור הילד ומשפחתו.

הגורמים הגנטיים של הילד

המרכיבים התורשתיים, קרי הגנטיקה המשפחתית, תשפיע במידה רבה על אלמנטים רבים בהתפתחות הילד ומהלך חייו. כלומר, המזג (טמפרמנט) שעמו הילד נולד, מחלות תורשתיות במשפחה ורגישויות נוספות אשר עמן מתמודד, יקבעו במידה רבה על פי ההיסטוריה המשפחתית.

עניין מרכזי שצריך לקחת בחשבון בעת טיפול בילדים, הוא בחינת קיומם של עיכובים התפתחותיים כמו אוטיזם, פיגור, תסמונות שונות כגון X שביר, תסמונת דאון, או מצבים אחרים של עיכובים התפתחותיים הקשורים  לקשיים שפתיים, מוטוריים וכיוצא באלה.

התפתחות הילד בעבר

בחינת האירועים בחייו של הילד לאורך התפתחותו, טרם הגעתו לטיפול, כאשר יש לקחת בחשבון מגוון של גורמים והיבטים בבחינת התפתחות זו:

  1. תקופת ההיריון והלידה.
  2. ההתפתחות המוטורית- מתי החל להתהפך, לזחול, ללכת.
  3. ההתפתחות השפתית- מתי החלו המילים הראשונות.
  4. ההתפתחות החברתית- חיוך חברתי, תגובת הילד לאנשים קרובים ורחוקים.
  5. ההתפתחות הרגשית, שבין היתר מתייחסת לאופן שבו הילד הגיב ומגיב לפרידות, מעברים ושינויים שונים בחייו.

טיפול פסיכולוגי לילדים המלווה בהדרכת הורים

מה החשיבות של הדרכת הורים לצד הטיפול הפסיכולוגי בילד?

הורים רבים פונים למענה טיפולי עבור ילדם, סביב מגוון סיבות: הפרעות התנהגות, אי הקשבה לסמכות, שינויים תכופים במצב הרוח של ילדם, חוסר שיתוף פעולה בנוגע ליציאה לביה”ס וכו’. חלקם מופתעים מהבקשה של הפסיכותרפיסט לקיים מפגשי הורים, במקביל למפגשים עם הילד או לעיתים, אף לקיים מפגשי הורים ללא התערבות טיפולית ישירה בילד.

החשיבה האינטואיטיבית המתבקשת הינה: “אם הילד שלי מתמודד עם קשיים, או אם אנחנו כהורים, מתקשים להפעיל את הסמכות שלנו על הילד, אזי מוקד הטיפול צריך להיות הילד עצמו”. למרות חשיבה אינטואיטיבית זו, קיימת חשיבות רבה בשילובם של ההורים בטיפול בילד, שכן הילד גדל בתוך הקשר משפחתי ואישיותו מתפתחת בתוך האינטראקציות הבינאישיות, הנרקמות במשפחה ובהקשרים נוספים אליהם משתייך.

בנוסף לכך, טיפול פסיכולוגי בילדים מאפשר הזדמנות ייחודית לשינוי בדפוסי ההורות, על-ידי הדרכת הורים, לעיתים גם ללא פסיכותרפיה ישירה בילד.

ישי ואורן (2006) במאמרם “הורות חסומה- והורות ממומשת”, גורסים כי חלק מהקשיים המתבטאים אצל הילד, מבטאים מחסום הורי. למה הכוונה? הורות במהותה הינה עשייה יצירתית, ואילו כאשר ישנו מחסום רגשי בקרב ההורה, כלומר תפקודים רגשיים שטרם התפתחותו אצל ההורה באופן מספק, ממגוון של סיבות, הוא יתקשה להשתמש בחזקות האישיותיות שלו-עצמו, ובכך לאפשר את ההתפתחות הרגשית הבריאה של ילדו. לפיכך, תפקיד הפסיכותרפיסט (המטפל הרגשי בילד) הינו לטפל בקשר הורה-ילד, באמצעות הסרת מחסומים אלה.

יש להבין דבר מה חשוב: ההורות בהווה נשענת על דפוסי הורות, המוכרים להורה, מההורות שהוא עצמו חווה כילד (מנגנו, פלצ’יו-אספסה וזילקה, 2005/1999). כלומר, במובן מסוים, כשאנו נעשים הורים, אנו מזדהים עם דפוסי ההורות שקיבלנו ואנו משחזרים אותם- לטוב ולרע.

בטיפול, נזהה ונתמקד בדפוסי ההורות השליליים, אלה המשחזרים דפוסי יחסים לא אדפטיביים בין הורה לילד, ואותם נאתגר בפסיכותרפיה, כאשר המטרה היא הימנעות משחזור דפוסים לא מסתגלים של דפוסי הורות מוכרים והשבת הילד למסלול התפתחותי תקין.

ילדים מושפעים מהאמונות של הוריהם

מחקרים קליניים המתעסקים במעורבות ההורית בתהליך הטיפול, מראים כי  להורים השפעה רדיקלית על התנהגות הילד. ניתוח הממצאים מראה, כי ילדים מושפעים מאמונותיהם של ההורים, כך שאמונה בטיב ובתרומת הטיפול לילד, תסייע לילד בתהליכי שינוי והתפתחות ( Richards et al, 2008 ).

כלומר, בהנחה וההורה אינו מאמין כי לילד הכוחות לשנות את מצבו הרגשי, סביר שהילד יזדהה עם אמונה זו ולא יראה שיפור בעקבות ההתערבות הטיפולית. ההיפך הוא נכון גם כן, הייחוס ההורי והציפייה, שהטיפול יסייע לילד וישפר את מצבו, ישפיעו אף הם ויובילו להטבה בתסמינים הנצפים אצל הילד.

מדוע לעיתים נמליץ על טיפול פסיכולוגי בהורות בלבד?

מחקרים וגישות טיפול פסיכולוגיות רבות, רואים את הקשיים אשר מבטא הילד, כסימפטום (כקושי) משפחתי כוללני יותר. דהיינו, פעמים רבות המצוקות והקשיים אשר הילד מציג, דרך התנהגויותיו וסימפטומים שונים, כגון, הרטבה לילית, חרדת נטישה, הפרעות התנהגות וכדומה, הם ביטוי לקושי משפחתי נרחב יותר, שהילד מבטא כפועל יוצא של המצב המשפחתי המשברי.

האנתרופולוג גרגורי בטסון (“פרויקט בטסון”) חקר את דרכי התקשורת המעגליים שמאפיינים קשרים בינאישיים, כלומר: שהתנהגות או עמדה של משתתף X באינטראקציה (לדוגמא ההורה), משפיעה על התנהגותו או עמדתו של משתתף Y (לדוגמא הילד).

חשיבה זו הושאלה לפסיכולוגיה, אשר התעסקה בטיפול משפחתי, וגרסה כי בכל משפחה קיים המטופל המזוהה (IP), זה המגלם את הבעיות באינטראקציה המשפחתית. כלומר, בן משפחה זה, הוא אשר “נושא את התסמין הנפשי”  ומציג, על ידי כך, סימפטומים גופניים, נפשיים וכיוצא באלה, ודרכו המשפחה פונה לעזרה.

בשלב הפנייה לטיפול, בדרך כלל אין הבנה, כי אותו מטופל מזוהה (במקרים רבים, הילד), מבטא סימפטומים רחבים יותר, של המשפחה כולה, ולא רק את הפתולוגיה הנפשית שלו. גישה זו גורסת כי אם לא תיווצר שותפות בעבודה הטיפולית של כל בני המשפחה, לא נראה שיפור בקרב המטופל המזוהה.

ניתן לכך דוגמא: מצבים שונים, כגון שינויים ומתיחויות שונות שהמשפחה חווה, שבכללם: מעבר דירה, שליחות לחו”ל, מתיחות כלכלית, משברים בזוגיות או תקופות משבריות אחרות, אשר המשפחה נקלעת אליהן בתקופות שונות ונדרשת להתמודד עמן, משפיעים על הילד.

בנקודה זו ראוי להדגיש, כי הילדים הם חלק מהמערכת המשפחתית, וגם אם  בפועל לא לוקחים חלק פעיל בשינויים, לא נדרשים למשימות שונות, ואף אם במצבים שונים, עשוי להיראות כי הם אינם ערים כלל למתרחש או מביעים חוסר עניין סביב “המצב המשברי” כאשר הם עסוקים בענייניהם, עדיין חשוב להבין, כי הם סופגים את הלחץ אשר נמצא “באטמוספירה” המשפחתית.

לרוב, הורים ינסו שלא לערב את ילדם במתרחש, על-מנת למנוע מהם את המודעות למצב המערער. עם זאת, ילדים אינם חסינים– הם מרגישים שינויים רגשיים בהוריהם ומזהים את המצוקה בבית. הלחץ והחרדה שיחוו, עשויים להתבטא בדרכים שונות ומגוונות.

ילדים פעמים רבות, בשונה ממבוגרים, יתקשו לבטא את התחושות שהם חווים ואת המצוקות המתעוררות בהם באופן מילולי, ולכן יבטאו אותן דרך רגשותיהם או התנהגותם.

ילדים רבים אשר חווים חרדה או תסכול, מפני שינוי או התמודדות חדשה אשר נדרשים לה, יבטאו התנהגויות שונות, כאלה המבטאות את קשיי ההתמודדות שלהם, כגון: התקפי זעם, שקרים, הרטבה לילית, פחדים, הפרעות התנהגות, חרדת נטישה, חרדת בית ספר, דיכאון ועוד.

מצבים אלה אמנם מתבטאים בילד, אך אינם שייכים לו בלבד, אלא מספרים סיפור רחב יותר, על אודות שינויים שחווה המשפחה כולה. לכן, במצבים שונים, קיימת חשיבות מכרעת לעבודה עם ההורים ועם הסביבה הקרובה של הילד, על מנת לסייע להורים לעזור לילדיהם ולעצמם עם התחושות והרגשות הלא מעובדים.

זקוקים לייעוץ מידי? חייגו: 03-5233757

 

איך ילדים מגיבים לשינויים באופן פסיכולוגי?

באופן כללי, ילדים כמבוגרים יגיבו לשינויים שונים בחייהם. באופן ספציפי יותר, ילדים יגיבו לשינויים בהוריהם, בשל העובדה שהם תלויים בהם. נוכח כך, כל שינוי בהורה, יבוא לידי ביטוי גם אצל הילד. בין אם מדובר בשינויים ולחצים שליליים, ובין אם הלחצים הינם חיוביים וטומנים בחובם גם אירועים משמחים המאפשרים התפתחות.

כך למשל, שינויים בחיי המשפחה, מובילים ליציאה מהאיזון הקיים ומהשגרה המוכרת. אירועים כמו הרחבת המשפחה או מעבר לעיר אחרת, בשל הצעה העשויה לקדם כלכלית את המשפחה, הינם אירועים משמחים ומשמעותיים. אולם, על אף שההורה רואה בהם הזדמנות חיובית להתפתחות, עדיין מדובר בשינוי המצריך הסתגלות לדבר מה חדש הן בעבור ההורה והן בעבור הילד.

לסיכום, חשוב להדגיש– שינויים בחיי המשפחה ובחיי הילד, גם אם מגלמים בתוכם הזדמנות לגדילה והתפתחות בעבור המשפחה, דורשים הסתגלות מחודשת ופרידה מהמוכר. תהליכים אלה אינם פשוטים בעבור אף אחד מאיתנו, ילדים כמבוגרים.

שינויים אשר ההורים חווים כחיוביים לא תמיד נתפסים ככאלה על ידי ילדיהם. לעומת מבוגרים, יש להבין כי עבור ילדים, חוסר ההתנסות, חוסר ההיכרות והמודעות, למה ששינויים בחיים יכולים להביא עמם (לטובה או לרעה), עלולים להוביל לתגובות רגשיות מגוונות. לכן, שינוי עשוי להשפיע על אספקטים רבים בהתנהגות וברגשות של הילד. כך למשל, ילדים מסוימים עלולים להגיב בבהלה ובפחד. שינויים טומנים בחובם חוסר וודאות, עמימות ושליטה מצומצמת יותר בחיים, כפי שהכיר אותם הילד, עד לאותו השינוי.

כיצד ההורה יכול לסייע לילדו במצבי מצוקה ובשינויים?

הפסיכואנליטיקאי פונגי (1998), טען כי ההורה המכוונן למצבו של הילד, הורה אשר יודע לאתר את התנהגויות הילד ולסווג אותן בצורה נכונה, הוא הורה אשר יסייע לילדו לפתח יכולת לוויסות רגשי ובכך יפחית את המצוקה בה שרוי הילד. לדוגמא, הורה אשר מבין כי התקף הזעם שמבטא הילד, מביע את חוויית חוסר הוודאות אשר שרוי בה כעת, ולא את העובדה כי הוא ילד רע וחסר משמעת, יתרום לוויסות הרגשי ולבריאותו הנפשית של ילדו.

באמצעות יכולת רפלקטיבית חשובה זו של ההורה, יוכל הילד להתבונן על עצמו, דרך עיני ההורה שלו ולהבין את המצוקה שהוא חווה. יכולת זו היא פעמים רבות יכולת נרכשת ונלמדת, וחלק מההורים זקוקים לעזרה והכוונה במשימה מאתגרת זו אל מול הילד.

נמליץ כי כאשר משפחה עוברת שינוי כלשהו, קטן כגדול, חיובי כשלילי, תיעשה חשיבה והנגשה של העניין עבור הילד- בשפתו ובאמצעים אותם הוא יבין. נדגיש כי ישנם אמצעים לתווך לילדים כל דבר, אף לפעוטות חסרי שפה לחלוטין. בהנגשה נכונה מצד ההורה בלבד, או בעזרת פסיכולוג במקרים אחרים, התגובות הרגשיות של הילד יתמתנו והילד בתגובה יחוש נינוח יותר ומצבו, כמו גם מצב המשפחה כולה, ישתפר.

רגרסיה התנהגותית בילד

ילד עשוי לחוות קונפליקט בין רצונות ורגשות בנוגע לאירוע מסוים בחייו. למשל, ילדים רבים מחכים להולדת אחיהם הקטנים, אך בו בזמן חוששים מהשינוי ומראים נסיגה התנהגותית ורגשית אל מול המאורע שכה חיכו לו.

כניסה של אח נוסף למשפחה, עשויה לייצר מתיחויות ולחצים רבים, סביב הצורך להתארגן מחדש. במקרים רבים, ההורים לא ישנו טוב בלילה לאורך תקופה ממושכת, ובשל כך יגלו פחות סבלנות לילדים הנוספים. למשל, דני בן ה-5 אשר נדרש להתמודד עם כניסתו של אח תינוק קטן למשפחה, עשוי לחזור להתנהגויות רגרסיביות, כמו לשוב ולהרטיב פתאום בלילה, או לבקש שוב את המוצץ, אשר נגמל ממנו זה מכבר.

כיצד מומלץ שהורים יגיבו לרגרסיה זו בהתנהגותו של הילד? ראשית נמליץ להבין את הרגרסיה כביטוי התנהגותי לקונפליקט אותו חש הילד. הילד דל באמצעי הבעה מילוליים, שכן אם היה יכול להסביר מה חש, היה ודאי אומר: “אני רוצה שיהיה לי אח, אבל אני מאד פוחד ממה שהשינוי הזה יכול להביא עימו”.

במצבים אלה, חשוב להבין כי הילד זקוק יותר מבדרך כלל, להורה שיתקף ויבין את תחושותיו. כלומר, אם נתייחס לדוגמא שניתנה, ההורה יכול להיטיב עם דני על-ידי הפרשנות הבאה: “דני אתה ילד נפלא וטוב. לאחרונה שבת להרטיב בלילה, אבל אין זה אומר שאתה הפכת לקטן חזרה. נולד לך אח שמאוד חיכית לבואו, אבל זהו שינוי וזה יכול להפחיד. אתה קצת חושש ואולי בגלל זה חזרת להרטיב. אנחנו נעבוד על זה וההרטבה תפסק, ממש כמו שהיה לפני שאחיך נולד”.

כפי שציינו, הילדים מגיבים וחווים את הלחץ והקונפליקט בתוכם, ופעמים רבות מתנהגים את הלחץ הזה, דרך הפרעות התנהגות, קשיי קשב וריכוז, הרטבה לילית, הפרעות אכילה ועוד. לכן, טרם הטיפול בילד, חשוב לקחת בחשבון את כלל הגורמים ההתפתחותיים והמצביים העשויים להסביר את התנהגות הילד בתקופת הפנייה לטיפול.

פסיכולוג העובד עם ילדים, עוד לפני תחילת הטיפול, יפגוש את הורי הילד, יבין את הרקע ההתפתחותי שלו ואת ההתנהגויות אשר מבטא במצבים ובתקופות שונות בחייו. נוסף על כך, הוא יאבחן את המצב הנוכחי בעת הפניה, וכך יוכל לגבש תוכנית טיפולית מתאימה לילד ולמשפחתו.

תפקיד ההורה בטיפול הפסיכולוגי בילד

ההורה הינו שותף פעיל בטיפול הפסיכולוגי בילד ולעיתים אף מוקד הטיפול. מרגע שילדכם נכנס לטיפול פסיכולוגי, חשוב שתיקחו חלק בטיפול ותגיעו באופן סדיר להדרכות הורים, שלרוב יתקיימו פעם בשבוע או במקרים אחרים פעם בשבועיים, לפי המלצת הגורם המטפל.

הדרכת הורים היא חלק חשוב בתהליך הטיפולי, שכן מפגשים אלו בין הפסיכולוג/ית לבין ההורים, מאפשרים מרחב לחשיבה משותפת על הילד, העברת מידע וחוויות והתרחשויות בין הגורם המטפל בילד, להורים. יש לציין כי במקרים מסוימים בטיפול פסיכולוגי בילדים, אף מתבצעת תקשורת עם המעגלים השונים המקיפים את הילד: גן, בית ספר, מסגרות חוץ ביתיות שונות וכדומה.

נדגיש כי חלק מהותי מהעבודה בהדרכות ההורים, הינה רכישת מודעות הורית. מנזנו, פלצ’יו-אספסה וזילקה (2005/1999) סוקרים בספרם תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות את ההשלכה של אובייקט הורי שלילי על הילד. אובייקט שלילי הוא התפיסה השלילית של ההורה, לגבי הקשר הורה-ילד, מתוך מה שהוא מכיר והפנים, מחוויית הילדות שלו עם הוריו.

ישנה חשיבות מכרעת לאופן שבו הורים הפנימו קשר הורה-ילד. כלומר, אם אצל הורה מסוים הופנמה בילדותו דמות הורית שלילית, אזי הוא יראה את אותה דמות שלילית בילדו. ההורה ישליך את דמות ההורה שהופנמה בתוכו, על ילדו, ויחווה את ילדו באופן שלילי בדומה לאופן שבו חווה את הוריו שלו. גם ההיפך הוא הנכון: הפנמה של קשר מיטיב בין הורה לילד בילדותו של ההורה, תוביל להפנמה חיובית ולהשלכה זו על הקשר שלו עם ילדיו.

למעשה דרך כך, ההורה “מביים” יחסים מופנמים בהווה, דרך הקשר בינו לבין ילדו. היחסים הללו (הסרט) בהווה, הינם תסריט משוחזר של הצגה שבה השתתף כבר ההורה בעבר – ההצגה בה הוא היה ילד להוריו שלו.

כיצד זה בא לידי ביטוי? הורים מייצרים, לרוב באופן שאינו-מודע, את העמדות וההתנהגויות המילוליות והלא מילוליות, ואף את הרגשות של ילדיהם. לדוגמא, ילד אשר חווה חרדה עוצמתית, הוא במידה לא מבוטלת, מבטא את החרדה של אמו או אביו לגביו, שמושלכת עליו כאילו היא שלו.

אז מה עושים עם זה? בשורה חיובית היא שיש מקום ואף חשיבות להתערבות טיפולית. אם בתחילת הטיפול ניתן להמשיג ולהגדיר אילו מן הרגשות (כעס, תוקפנות, עצב ושמחה) שייכים להורה ואילו לילד- ניתן לעלות על דרך המלך ובכך לסייע להורה ולילד לחזור למסלול התפתחותי תקין. מכאן שהטיפול בילד אינו טיפול בילד גרידא, אלא גם טיפול בהורות ובעיקר טיפול ביחסים הורה-ילד.

הסובייקטיביות של ההורה 

תחושותיו ורגשותיו של ההורה המגדל את ילדו, חשובים לא פחות  מהרגשות והתחושות של הילד. לצד הטיפול הפסיכולוגי בילד, אנו משלבים מפגשי הורים במטרה להבין את סגנון החיים של כל הורה, ואת האופן בו הוא מרגיש ומבין את ילדו.

ההורה אינו רק אובייקט המספק את צרכיו של הילד, אלא הוא סובייקט שחש וחווה דברים (אורן, 2011). במפגשי ההורים, נרצה להבין כיצד ההורה חווה את ילדו: אילו חוזקות הוא רואה בו, מה הקשיים שמתעוררים בקשר שבינו לבין ילדו ומה המטרות הטיפוליות שהיה רוצה להשיג בעבור ילדו. לאחר השיח המודע והבנת החוויה והמוטיבציה ההורית, ננסה להבין את המוטיבציות הלא מודעות. בתוך שיח זה, תתאפשר ההזדמנות הייחודית להבין את התנהגותו הסמויה של הילד, מתחת לסיבה הברורה, עימה הגיעו ההורים לטיפול (למשל הילד לא הולך לביה”ס, הילד מכה את המורים והתלמידים בביה”ס וכו’).

בעבודה טיפולית נכונה, הרואה את החוזקות והחוסן של ההורים, כמו גם של הילד, נעבוד על חיזוק הסמכות ההורית: ההחזקה של ההורה את ילדו, לצד עבודה על ההכלה ההורית– ההורה ככתובת מכילה ואמפטית לצרכיו של הילד. כלומר, להורה תפקיד מורכב, הכולל הצבת גבולות מחד גיסא ומענה אמפטי לצרכים, מאידך גיסא: רפלקטיביות הורית (Slade, 2005). 

טיפול פסיכולוגי בקשר הורה-ילד

במצבים מסוימים, כאשר הורים פונים לטיפול פסיכולוגי רגשי בעבור ילדם, הדרכת ההורים הקבועה, זו אשר נקבעת מראש בתחילת הטיפול, לצד העבודה של המטפל עם הילד, עשויה בהחלט להספיק. במצבים אחרים, תידרש עבודה אינטנסיבית יותר, כזו אשר תחרוג מעבר לתדירות הדרכת ההורים הרגילה.

אתם וודאי תוהים מדוע כך הדבר? בהדרכת ההורים הרגילה, בדרך של מתן עצות וכלים להורים, במקרים רבים, אין המטפל נותן את הדעת באופן מספק, על רגשות וקונפליקטים לא מודעים אשר ההורה נושא בתוכו, כאלה המשפיעים על יחסיו עם הילד.

פעמים רבות אף קיימות “בריתות משפחתיות” לא מדוברות. בשל סיבות כאלה ואחרות שקצרה היריעה מלסקרן כאן, לעיתים הטיפול בילד עשוי “להיתקע”, והכלים אשר ייתנו בהדרכות ההורים לא יהיו מספקים, על מנת לחולל שינוי של ממש.

במצבים אלה, כאשר נעזור להורים לראות את התמונה הכללית והרחבה יותר, פעמים רבות הטיפול יתקדם והדברים יתחילו ‘לזוז’. פעמים רבות, עבודה עמוקה יותר עם ההורים; על קונפליקטים משפחתיים עיקשים, עשויה להספיק, ואין צורך לשלוח את ההורה עצמו לטיפול.

במצבים אחרים, אף נמליץ על טיפול פסיכולוגי אישי לאחד ההורים או לשניהם, או שנמליץ על טיפול זוגי או על התערבות טיפולית מתאימה אחרת. לסיכום, הצלחת הטיפול בילד או תקיעותו פעמים רבות, משולבת באופן בלתי נפרד, בעבודה עם ההורים.

מה השוני בין טיפול פסיכולוגי לנוער לטיפול פסיכולוגי לילדים

הורים רבים חשים בפער שבין אופיו של ילדם כשהיה צעיר, בגיל בית-ספר יסודי, אז היה “ממושמע” יותר ונטה לשתף עמם פעולה, לבין אופיו של ילדם המתבגר, הנוטה לשיתוף פעולה מצומצם ביותר עמם, אם בכלל.

כפי שעמדת הילד כלפי הוריו מתגבשת מחדש בגיל ההתבגרות, כך מתגבשת גם עמדתו כלפי טיפול פסיכולוגי. ניסיוננו מראה, כי הורים אשר מציעים לילדם לפנות לטיפול בגיל ההתבגרות, זוכים להדיפה ולתגובות של דחייה. פעמים מסוימות נראה שיתוף פעולה חלקי בלבד, כלומר הילד המתבגר יופיע לטיפול למספר מצומצם של מפגשים, ולאחר מכן נראה נשירה מהטיפול. זאת בניגוד לטיפול בילדים, שם ההורה פונה בעבור ילדו ולרוב, נראה שיתוף פעולה גם מצד הילד.

האם זה אומר שלא ניתן לטפל בנערים ונערות בגיל ההתבגרות? ממש לא. חשוב להבין תחילה את המורכבות הקיימת בגיל זה. בגיל ההתבגרות הילד מעוניין בהשגת נפרדות פסיכולוגית מההורה. בכך, הוא יוצר לעצמו זהות נפרדת משלו, כזו שאינה קשורה לזהות של הוריו.

באם ההורה לילד בגיל ההתבגרות ימליץ ויעודד את ילדו לפנות לטיפול פסיכולוגי, ייתכן והילד יתנגד, כיוון שלא ימצא טעם בהצעות אותן מתווה ההורה, נוכח הצורך ההולך ומתהווה בקרבו להשיג נפרדות מההורה שלו.

בטיפול פסיכולוגי בנוער, לעומת טיפול פסיכולוגי בילדים, ישנה חשיבות גבוהה למוטיבציה הפנימית של בן הנוער לפנייה לטיפול ולהזדהות שלו עם סיבת הפנייה. כלומר, חשוב שהוא זה אשר ירצה בטיפול ויראה בו בגדר אפשרות לשינוי וצמיחה. נוסף לכך, נראה כי המוטיבציה להצלחת הטיפול בבני נוער, נעוצה בעוצמת הסימפטומים (בחומרת המצב הנפשי של הנער הפונה לטיפול).

כך למשל, נמצא במחקר מטה-אנליזה רחב, כי בני נוער הראו שיפור בעקבות פסיכותרפיה, רק כאשר הגיעו לטיפול עם סימפטומים חמורים של חרדה ודיכאון, לעומת בני נוער שהגיעו לטיפול עם סימפטומים מתונים (weisz et el., 2017). מחקר זה מראה לצערנו, כי רק כשבן הנוער נמצא במצב רגשי קיצוני, הוא ישתף פעולה בטיפול, או ירצה ביוזמתו טיפול עבור עצמו.

לכן, חשוב כי ההורה שמזהה שילדו זקוק להתערבות טיפולית, לפני הכל, יעורר בבן הנוער את הרצון והבנת החשיבות של טיפול, בתרומה להתמודדות עם הרגשות הקשים הנמצאים בתוכו. בגילאים אלו קיימת חשיבות עליונה, לתת לבן הנוער לבחור לעצמו, את המסגרת הטיפולית, על מנת שתהיה אפקטיבית עבורו ותסייע לו.

סביבה מול תורשה – מה משפיע על הפסיכולוגיה של הילד?

מן העולה מהדברים שנידונו, הקורא עשוי לחשוב, כי הורים הם הגורם היחיד והמכריע בטיפול בילד. אמנם במקרים רבים, ניתן לראות את התרומה הרבה של עבודה עם הורים בשיפור חיי הנפש של הילד ושל המשפחה כולה, אך ההורים אינם הגורם המשפיע היחידי.

סביבת הילד

פסיכולוגים וחוקרים מסוימים, מאמינים כי הסביבה הינה הגורם העיקרי המשפיע על ההתפתחות וההתנהגויות של הילד. גישות פסיכולוגיות אלה, מדגישות את ההתפתחות ככזו התלויה ומתהווה בסביבה מסוימת וכי סביבה זו היא קריטית ומכרעת בעיצוב תהליכים.

ברוח גישה זו, מחקרים מראים כי תאומים זהים אשר הופרדו בלידתם ונמסרו לאימוץ, פיתחו דפוסי אישיות שונים באופן מובהק זה מזה, כתלות במשפחה ובסביבה אשר בה התחנכו (Gillespie, Cloninger, Heath & Martin, 2003). בנוסף, גישות אלו סבורות שאנו מתנהגים באופן שבו אנו מתנהגים, כפועל יוצא של חיזוקים אשר קיבלנו לאורך התפתחותנו, על התנהגויות שונות שביצענו וכתוצאה מחיקוי התנהגויות שנחשפנו אליהם בסביבה הקרובה שלנו.

תורשת הילד

מהצד השני של המתרס, פסיכולוגים וחוקרים אחרים, מדגישים יותר את המזג ואת האלמנט המבני (גנטי) של התפתחות והתנהגות הילד. כך שמחקרים רבים המצדדים בגישה זו, מציגים את ההשפעה הקריטית של הגנטיקה, על התפתחות והתנהגות.

כך למשל, הוכח דמיון אישיותי חזק בין תאומים זהים שגדלו בסביבה שונה (בתים שונים), לעומת תאומים לא זהים או אחים, אשר גדלו בסביבה שונה (בתים שונים). באופן ספציפי יותר, נמצא כי תאומים זהים מראים דמיון בתכונות אישיותיות, כגון אסרטיביות או ביישנות (Deater-Deckard & Wang, 2012). מחקרים אלו מחזקים את החשיבות הניתנת לגורמים גנטיים-מבניים.

חשוב לציין ,כי כיום נהוג לשלב בין 2 הגישות, והסברה היא כי הסביבה והתורשה גם יחד משפיעות ומכוונות את ההתפתחות (Silberg et al., 2005; Gillespie, Cloninger, Heath & Martin, 2003).

מי רשאי להעניק טיפול פסיכולוגי לילדים והוריהם?

חשוב שהטיפול הפסיכולוגי בילדים יעשה על ידי  פסיכולוג/ פסיכותרפיסט מקצועי ומיומן, אשר עשה את התמחותו (חלקה או כולה) עם ילדים ונוער. מדובר בפסיכולוג, קליני, חינוכי, רפואי, או שיקומי, אשר התמחה בילדים. בנוסף, ישנם עובדים סוציאליים או מטפלים בהבעה ויצירה (כמו מטפלים באומנות), אשר עברו תקופת הכשרה מספקת בטיפול בילדים, וחשוב לוודא זאת.

הסיבה לכך היא שפסיכותרפיסט אשר עשה את התמחותו עם ילדים והוריהם, או עבד תקופה ממושכת ומספקת אחרי התמחותו עם ילדים ונוער, הוא זה אשר רכש ניסיון וידע תיאורטי רב, ולכן מכיר לעומק את ההבדלים בין ההתפתחות התקינה של הילד לבין זו שאינה תקינה.

כל טיפול פסיכולוגי בילדים, מפגיש את המטפל עם אתגרים מיוחדים ומורכבויות טיפוליות שונות. לפיכך, עבור כל ילד, קיים הצורך להתאים שיטת טיפול וכלים ספציפיים להתערבות, ומטפל מיומן ומקצועי ידע לעשות כן.

טיפול פסיכולוגי לילדים במכון סול

במכון סול אנו עובדים עם פסיכולוגים ומטפלים מקצועיים המתמחים בטיפול מקצועי ומעמיק בילדים. חשוב שכאשר אתם פונים לטיפול פסיכולוגי בעבור ילדכם, תדעו לקבל הכוונה מקצועית ולמצוא את המטפל המתאים ביותר לטיפול בבעיה שבמשמה פניתם.

אנו עובדים עם פסיכולוגים ופסיכותרפיסטיים רבים המתמחים בטיפול מקצועי בילדים ובני נוער. נשמח לסייע לכם דרך שיחת הכוונה ראשונית ויצירת קשר עם מטפל מתאים.

סיכום

במדריך זה נגענו והקפנו את הנושאים הקשורים לטיפול פסיכולוגי בילדים. התחלנו מהסבר כללי על הסיבות שבשמן הורים פונים לטיפול פסיכולוגי עבור ילדיהם, עברנו לדבר על העבודה והטכניקה הטיפולית (טיפול פסיכולוגי דינמי, CBT, קבוצתי ודיאדי בילדים) ועל מהו טיפול פסיכולוגי במשחק. לאחר מכן, הסברנו את החשיבות בדבר הדרכת הורים, בתוך מסגרת פסיכולוגית טיפולית לילד, ואף מהי החשיבות של טיפול פסיכולוגי בהורות במצבים מסוימים וחשיבותו בהקשר של טיפול פסיכולוגי בקשר הורה-ילד. לבסוף, הצגנו את הגישה הטיפולית השונה, בטיפול בבני נוער, תוך התייחסות לייחודיות של גיל זה.

 

פסיכולוג הילדים במכון סול ידע לשאול ולתת את הדעת על מכלול הגורמים החשובים והמשמעותיים ביותר למען טיפול מיטבי ומקיף בילדכם.

במכון סול לפסיכותרפיה עובדים מומחים בעלי ניסיון רב בטיפול פסיכולוגי מקצועי בילדים והוריהם ונשמח לסייע לכם בבחירת מטפל ראוי לבעיה שלשמה פניתם אלינו.

אולי יעניין אותך גם:

הפניות

אורן, ד. (2011). טיפול בהורות: הבחנה בין סוגי התערבויות טיפוליות עם הורים ומקומו הייחודי של טיפול דינאמי בהורות. פסיכואקטואליה, ינואר 2011, 15-27.

וויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.

ישי, ר., אורן, ד. (2006). ‘הורות חסומה – והורות ממומשת’ – על הורות כמעשה יצירה ועל תרומתה של הדרכה דינמית באוריינטציה פסיכואנליטית להורים. שיחות, כרך כ’ (3), יולי 2006.

כהן, א. טיפול בהורות (2017). הוצאת אח: קרית ביאליק.

מיטשל, ס. א. ובלאק, מ.ג’. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.

מנזנו, ג‘, פלצ‘יו אספסה, פ‘ וזילקה, נ‘ (2005/1999). תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות – הקליניקה של ההתייעצות הטיפולית. מצרפתית: רמה איילון. הוצאת תולעת ספרים: ת“א.

Allen, F. H. (2013). Psychotherapy with children (Vol. 1). Routledge‏

Bratton, S. C., Ray, D., Rhine, T., & Jones, L. (2005). The efficacy of play therapy with children: A meta-analytic review of treatment outcomes. Professional psychology: research and practice36(4), 376

Deater-Deckard, K., & Wang, Z. (2012). Development of temperament and attention: Behavioral genetic approaches‏

Fonagy, P. & Target, M. (1998). Mentalization and the changing aims of Child Psychoanalysis. Psychoanalytic Dialogues, 8, 87-114

Gillespie, N. A., Cloninger, C. R., Heath, A. C., & Martin, N. G. (2003). The genetic and environmental relationship between Cloninger’s dimensions of temperament and character. Personality and individual differences35(8), 1931-1946

Morrissey-Kane, E., & Prinz, R. J. (1999). Engagement in child and adolescent treatment: The role of parental cognitions and attributions. Clinical child and family psychology review2(3), 183-198

Paper Gregory Bateson: Cybernetics and the social behavioral sciences by Lawrence S. Bale, Ph.D.: First Published in: Cybernetics & Human Knowing: A Journal of Second Order Cybernetics & Cyber-Semiotics, Vol. 3 no. 1 (1995), pp. 27–45

Planalp, E. M., Van Hulle, C., Lemery-Chalfant, K., & Goldsmith, H. H. (2017). Genetic and environmental contributions to the development of positive affect in infancy. Emotion17(3), 412

Ray, D. C., Schottelkorb, A., & Tsai, M. H. (2007). Play therapy with children exhibiting symptoms of attention deficit hyperactivity disorder. International Journal of play therapy16(2), 95

Silberg, J. L., San Miguel, V. F., Murrelle, E. L., Prom, E., Bates, J. E., Canino, G., & Eaves, L. J. (2005). Genetic and environmental influences on temperament in the first year of life: The Puerto Rico Infant Twin Study (PRINTS). Twin Research and Human Genetics8(4), 328-336

Slade, A. (2005). Parental reflective functioning: An introduction. Attachment and Human Development, 7(3): 269-281

Webb, N. B. E. (2007). Play therapy with children in crisis: Individual, group, and family treatment. The Guilford Press

Weisz, J. R., Kuppens, S., Ng, M. Y., Eckshtain, D., Ugueto, A. M., Vaughn-Coaxum

R., & Weersing, V. R. (2017). What five decades of research tells us about the effects of youth psychological therapy: a multilevel meta-analysis and implications for science and practice. American Psychologist72(2), 79

Richards, M. M., Bowers, M. J., Lazicki, T., Krall, D., & Jacobs, A. K. (2008). Caregiver involvement in the intensive mental health program: Influence on changes in child functioning. Journal of Child and Family Studies17(2), 241-252‏‏