אבחון חוזר לאוטיזם, הוא אבחון שנעשה לילד/נער/מבוגר שאובחן מוקדם יותר בעברו על הספקטרום האוטיסטי וכעת יש לנו (אנשי המקצוע/ההורים) סברה שהילד לא נמצא על הרצף.

מה זה אבחון לשלילת אוטיזם?

באבחון שלילת אוטיזם אנחנו בודקים פעם נוספת האם האדם עדיין מראה תסמינים של הספקטרום האוטיסטי, היכולים להתכנס לכדי אבחנה על-פי ה-DSM5 או לא.

באבחון זה אנו משתמשים בכלים אבחוניים, פסיכולוגיים ורפואיים, סטנדרטים ומתוקפים ביותר שיש כיום, במטרה לבדוק פעם נוספת אבחון של אוטיזם.

כיום אבחון זה מורכב ממספר מבחנים אותם חזור מנכ”ל של משרד הבריאות וביטוח לאומי מחייבים שיהיו חלק מאבחון תקשורת סטנדרטי.

מבחן אדוס הוא כלי אבחוני לבדיקת תסמיני אוטיזם. יש לדעת כי מבחן זה הינו כלי אחד, מתוך אבחון תקשורת שהינו אבחון רחב יותר, העושה שימוש במגוון כלים אבחוניים.

בקרב ילדים ובני נוער, כלים נוספים הינם שאלון SRS, דיווח גננת/מורה, שאלון הורים, כמו ADI-R, מבחן אינטיליגנציה ועוד.

מתי פונים לאבחון ביטול אוטיזם?

הורים רבים פונים לאבחון זה, לאחר שילדם אובחן בספקטרום האוטיסטי, בגיל צעיר יותר.

ברוב המקרים מדובר בילדים בגיל בית ספר יסודי, או בבני נוער, שהינם גבוהים על הרצף האוטיסטי.

כלומר, ילדים או בני נוער אשר הראו בגיל צעיר יותר סימפטומים של אוטיזם, שהיום, לכשהתבגרו ולאחר טיפול מתאים, לא מראים יותר את הסימפטומים השכיחים.

בין הסימפטומים השכיחים ש”נעלמו”, הינם:

• קשר עין– לרוב קשר העין משתפר משמעותית לאורך השנים, בקרב ילדים שאובחנו בגיל צעיר.
• יזימה– היכולת ליזום אינטראקציה בינאישית מתאימה.
• תקשורת חברתית מותאמת– אם בעבר הילד היה פונה לכל אדם שרואה ברחוב באופן לא מותאם, בילדים שלגביהם עולה שאלה של שלילת אוטיזם, אנחנו רואים שיפור משמעותי ביכולת לתקשורת עם בני גילם.
• היכולת לסימבוליזציה– בילדים צעירים בכלל (נוירוטיפיקלים וילדים על הספקטרום), אנחנו רואים שיש תפיסה מאוד קונקרטית של דברים. כלומר, הדבר הוא הדבר כשלעצמו. לדוגמא- מברשת שיניים היא תמיד תהיה רק מברשת שיניים. היא לא תוכל להיות במשחק גם מסרק לבובה. כשגדלים, אנחנו רואים יכולת משופרת ביכולת לסימבוליזציה ובהבנת רובדים מורכים ומרומזים יותר.

האם אוטיזם עובר?

אוטיזם היא הפרעה נוירו-התפתחותית רחבת-היקף שהסימפטומים אליה שונים בכל גיל.

ילדים ומבוגרים המאובחנים בתפקודים הגבוהים של אוטיזם (אספרגר בעבר), אלו אנשים שהתסמינים האוטיסטים אצלם לא רבים ואלו שקיימים, מצויים בעוצמה נמוכה יחסית.

זאת ועוד, אלו ילדים שנוטים ללמוד טוב את הסביבה שלהם ולחקות התנהגות מותאמת, באופן כה שכשהם גדלים, כמעט ולא ניתן להבחין בשונות שלהם, לעומת אוכלוסייה נוירוטיפיקלית.

עובדה זו גורמת לאנשים פעמים רבות לחשוב שעם הטיפול הנכון אוטיזם עובר עם הזמן. אך זו לא האמת.

עם אבחון וטיפול נכונים, התסמינים האוטיסטים אכן יכולים להיות מינורים, עד כדי מצב שאנו חושבים שלאדם אין אוטיזם. עובדה זו היא בשורה טובה, ביחס לתרומה של טיפול טוב ונכון באוטיזם.

יחד עם זאת, מחקרים נוירולוגיים מראים כי הפעילות המוחית בקרב אוטיסטים שונה מפעילות של נוירוטיפיקלים. מכאן ניתן להסיק כי אוטיזם זוהי לא מחלה שפשוט עוברת, אלא שטיפול טוב משפר את התסמינים.

אם אוטיזם לא עובר- האם ניתן לשלול אוטיזם?

התשובה היא כן. זאת כיוון ששלילת אוטיזם תיעשה במצבים שמראש אנחנו מבינים שהאבחון הראשוני של אוטיזם היה שגוי.

כלומר, אדם שאובחן באוטיזם, טופל והשתפר- הוא לא הפסיק להיות אוטיסט, אלא עבד על תסמיניו.

אוטיזם היא לא מחלה ולכן לא ניתן/צריך להירפא ממנה. במטרה לשפר את איכות החיים בתוך אוכלוסייה של נוירוטיפיקלים, אנחנו אנשי המקצוע מטפלים באוטיזם ונותנים ”כלים”, לשיפור היחסים הבינאישים, אך לא מרפאים.

הכרה באוטיזם כנכות בביטוח לאומי ושלילת אוטיזם

אוטיזם היא אבחנה פסיכיאטרית לכל דבר, וקבלת אבחנה זו מהווה נכות נפשית רשמית בביטוח לאומי.

במידה ורוצים לקבל את הזכאות להכרה בנכות נפשית זו, יש להשלים אבחון פסיכולוגי לתקשורת, כפי שתואר לעיל, וכמו כן להשלים אבחון פסיכיאטרי לתקשורת, הדבר תקף עבור ילדים עד גיל 18 ועבור מבוגרים מעד גיל 18 ועד 120, שכן האבחנה היא עקבית ולא חולפת לאורך החיים.

האבחון הפסיכיאטרי הוא התרשמותי ולא ממוקד מבחנים כשם שהאבחון הפסיכולוגי ממוקד, ומשלב בתוכו את דיווחיו הסובייקטיביים של המאובחן ואת תצפית הפסיכיאטר במפגש עמו.

לאחר השלמת האבחון הפסיכולוגי והפסיכיאטרי, ניתן להגיש בקשה לביטוח הלאומי, ולאחר בחינת המקרה מצדם, ובמידה שאכן נמצאה זכאות קבילה, האדם (ילד או מבוגר) יהיה זכאי לקצבה משמעותית.

לאחר תהליך ההכרה בביטוח לאומי

לאחר קבלת הכרה באבחנת אוטיזם, במידה והמאובחן או הוריו חשים שהאבחנה אינה נכונה, הם רשאים להליך ביטול האבחנה.

כדי לבטל אבחנה זו, יש לבצע “הערכה מחדש”, כלומר- יש לערוך מחדש את האבחון, על כליו השונים, ושאינטגרציית המידע אליה יגיע הפסיכולוג המאבחן אכן תצביע על תוצאה אחרת, של שלילת אבחנת אוטיזם, והגעה לאבחנה אחרת, במידת הצורך.

הסרת נכות אוטיזם בביטוח לאומי

חשוב לציין: אם ילדכם מוכר בביטוח לאומי והנכם מעוניינים לבצע אבחון שלילת אוטיזם עבוד ביטוח לאומי- הנכם מחוייבים לחזור על אבחון פסיכולוגי ואבחון רפואי (פסיכיאטרי/נוירולוגי) לתקשורת!

הסרת נכות בביטוח לאומי עבור אוטיזם, עד גיל 18, כרוכה בהעברת מסמכים חדשים השולים את האבחנה.

הסרת נכות בביטוח לאומי מעל גיל 18, לא כרוכה בשום דבר נוסף- הכרה בנכות עבור אבחנה של אוטיזם, מבוטלת באופן אוטומטי אחרי גיל 18.

מי שמעוניין להיות מוכר כנכה עבור אבחנת אוטיזם מעל גיל 18, צריך להעביר פעם נוספת אבחונים תקפים.

מכאן שמי שמעוניין בביצוע שלילת אוטיזם עבור עצמו יכול לפנות לאבחון נוסף, אך אינו מחויב בכך מבחינה בירוקרטית מעל גיל 18. כל מה שצריך לעשות הוא לא לבקש להיות מוכר פעם נוספת.

גם רופא וגם פסיכולוג צריכים לבצע אבחון חוזר?

הורים רבים בודקים האם יש צורך לעבור גם אבחון פסיכולוגי וגם אבחון רפואים, על-מנת לשלול אוטיזם.

במקרה זה התשובה שלנו היא בעצם האם כשאבחנתם את ילדכם על הספקטרום, ביצעתם גם אבחון פסיכולוגי וגם אבחון רפואי?

אם התשובה לכך היא כן– אתם צריכים לחזור כמובן על שני האבחונים על-מנת לשלול אבחנה של הספקטרום האוטיסטי. זאת ועוד, יש הכרח ששני הגורמים המאבחנים (פסיכולוג ורופא) יסכימו שהאדם אינו עונה על קריטריונים של הפרעת הספקטרום האוטיסטי.

אם התשובה לכך היא לא– אתם צריכים לחזור על האבחון שאותו עשיתם: אם ביצעתם אבחון רפואי, אז אבחון רפואי. אם ביצעתם אבחון פסיכולוגי, אז אבחון פסיכולוגי.

ככלל נאמר כי ההמלצה שלנו היא לא לוותר על אבחון פסיכולוגי, אלא אף להעדיף לעשות אבחון זה, בטרם תפנו לאבחון פסיכיאטרי/נוירולוגי.

הסיבה לכך היא שהאבחון הפסיכולוגי עושה שימוש בכלים סטנדרטי ולא נשען רק על בדיקת סימפטומים על פי ה-DSM5. פעמים רבות רופאים בעצמם ממליצים לגשת לאבחון פסיכולוגי לפני האבחון הרפואי, במטרה שהרופא יוכל להישען על הסימפטומים שעלו דרך המבחנים הסטנדרטיים.

חוות דעת נוספת

הורים רבים פונים לאבחון שלילת אוטיזם מסיבות מגוונות, בעיקרן: הסרת האבחנה מול ביטוח לאומי וקבלת חוות דעת מומחה נוספת.

פניות לא מעטות אלינו מגיעות מהורים המבקשים, ללא קשר למוסדות של המדינה, לבדוק פעם נוספת האם הילד עונה על קריטריונים של הפרעת תקשורת.

יש לציין כי הורים רבים פונים לאבחון חוזר, בייחוד במקרים של תפקוד גבוה על הספקטרום.

אנו עושים אבחונים אלו פעמים רבות ונותנים חוות דעת מקצועית נוספת.

אבחנות אחרות שעשויות לסייע בביטול אבחנת אוטיזם

כשאנחנו מבצעים אבחונים פסיכולוגיים, אנחנו בהכרח צריכים לענות על השאלה האם הסימפטומים שאנחנו רואים יכולים להיות מוסברים טוב יותר על-ידי אבחנה אחרת, שאינה הספקטרום האוטיסטי?

כעת אפרוט בפניכם אבחנות רפואיות הקרובות ודומות להפרעה על הספקטרום האוטיסטי, שאינה אוטיזם:

הפרעה בתקשורת חברתית SCD

הפרעה פסיכיאטרית/רפואי, בתקשורת חברתית מילולית ולא מילולית. כלומר, מדובר באנשים המתקשים לתקשר את עצמם- מחשבותיהם ורגשותיהם עם אחרים.

באופן טבעי, ילדים ומבוגרים המאובחנים ב-SCD, כמו ילדים ומבוגרים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, יחוו פגיעה תפקודית מבחינה חברתית, לימודית ותעסוקתית.

לעומת אוטיזם, בהפרעות אלו מדובר על קושי שהינו קושי בבסיס השפה והיכולת לתקשורת שנשענת על השפה. כפועל יוצא, פגיעה זו פוגעת באיננטראקציה חברתית, אך אינה המהות של ההפרעה.

בכך אבחנה זו שונה מהפרעה של הספקטרום האוטיסטי, שהינה הפרעה בתקשורת חברתית-נוירו-התפתחותית רחבת-היקף, שהפגיעה השפתית היא רק חלק ממנה.

האבחנה בין SCD לבין ASD (הספקטרום האוטיסטי), התחדדה בשנת 2013, עם הפיכת אבחנת אוטיזם לאבחנה של הספקטרום האוטיסטי, לחלוקה של רמות תפקוד.

ביטויים נוספים שקיימים בהפרעה אוטיסטית ולא ב-SCD:

• באוטיזם קיימות התנהגויות סטריוטיפיות, כגון התנהגות חזרתית (הסעת מכוניות הלוך ושוב ללא מטרה, למשל), חזרתיות בדיבור ועוד.
• תגובה לגירויים סנסוריים- טקטלים (מגע), אודיטורים (שמיעתיים) ועוד.
• קיבעון ביחס לשינויים בסדר יום ובמעברים.
• תחומי עניין מצומצמים, או תחום עניין ספציפי.

ניתן לקרוא על אבחנות נוספות במאמר אוטיזם אבחנה מבדלת.