טיפול פסיכולוגי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
מטרת המאמר היא לבחון את הנושא של תקיפות מיניות ופגיעות מיניות מהזווית הפסיכולוגית – כלומר, כיצד חייו הנפשיים של הנפגעת (או הנפגע) מושפעים מהתקיפה המינית, ואיך ניתן להקל על ההתמודדות הנפשית עם האירוע. ההתמודדות עם תקיפה מינית היא לא פשוטה, אך במקרים רבים העיבוד המשותף של האירוע עם איש מקצוע יכול להוביל להקלה ולאפשר מנגנוני יעילות יעילים.
התקיפה המינית כטראומה
תקיפה מינית יכולה להיחוות כטראומה של ממש, כזאת שיכולה להשפיע על הנפש באופן משמעותי (במידה רבה, יותר מאירועים טראומטיים אחרים). התקיפה המינית נחווית כטראומה משום שהיא כוללת חוויה של חוסר אונים: מי שחווה תקיפה מינית מרגישה ברגע האמת שאין לה שליטה על הסיטואציה, שהיא נתונה לפעולותיו של אדם אחר שרוצה לפגוע בה. במקרים מסוימים, התקיפה המינית גורמת לפגיעה של ממש באמון באנשים קרובים, בוודאי אם היא מתבצעת בגיל צעיר ובסביבה הביתית.
לחווית הטראומה יכולות להיות כמה השלכות: ראשית כל, התקיפה המינית מייצרת חרדה. מי שנפגעה מרגישה שהסביבה שלה לא בטוחה כפי שחשובה, ושהעולם הוא מקום שלילי ומסוכן. הטראומה יכולה לגרום גם לפגיעה עצמית. מי שנפגעה עלולה לשנוא את הגוף שלה שטומא, בהרגשה שלה, במהלך התקיפה המינית. הפגיעה העצמית יכולה להתבטא, למשל, בהפרעות אכילה או בחיתוך עצמי. במקרים רבים הקורבן של התקיפה המינית מרגיש שהוא אשם במה שקרה, וחש צורך (לא בהכרח מודע) להעניש את עצמו על ההתנהלות שלו באירוע. לעיתים, קשה כל כך לשאת את הקושי, ומחשבות אובדניות מופיעות.
דיסוציאציה
אחד ממנגנוני ההגנה של הטראומה המינית היא דיסוציאציה. החוויה הטראומתית יכולה להיות כל כך חזקה ועוצמתית, עד כדי כך שלנפגעת אין יכולת לשאת אותה, לחשוב עליה או להיזכר בה. במקרים כאלה, עלול להיווצר מצב שהיא מנותקת מהחוויה שלה: היא חושבת, מרגישה ונזכרת בתקיפה המינית, ולעיתים גם מתנהגת כמי שמצויה במצב של סכנה – אך לאחר מכן לא מחוברת למחשבות, לתחושות ולזיכרונות האלו.
הדיסוציאציה מוגדרת כמנגנון הגנה משום שהיא נועדה לאפשר לקורבן להתמודד עם העולם ולהמשיך לחיות מבלי לעסוק באופן מודע במחשבות ובזיכרונות על התקיפה. הבעיה היא, שהדיסוציאציה לא מאפשרת חוויה רציפה וברורה של “עצמי”, דבר שיש בו צורך גם מבחינה נפשית וגם לצורך התאמה לדרישות החיים.
קורבנות חוזרת
מחקרים מראים כי מי שעברו תקיפה מינית עלולות למצוא את עצמן שוב בעמדת הקורבן (במסגרת תקיפות מיניות אחרות או במסגרת מערכת יחסים מתעללת), במקרים שבהם הטראומה המינית הייתה בילדות ולא היה עיבוד שלה. אם הנפגעת חוותה את התקיפה בגיל מוקדם, על ידי אדם קרוב, הרי שהמושג של מערכת יחסים קרובה עלול להיטשטש מבחינה לחלוטין. באופן לא מודע, היא עלולה לרצות במערכות יחסים שיש בהן אלמנט של פגיעה, פשוט משום שזה דפוס מערכת היחסים שהיא מכירה מלפני כן. לכן, יש חשיבות רבה לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, באופן כללי ובפרט בגיל צעיר.
תסמינים לפגיעה מינית בילדים
כאשר ילד או ילדה נפגעים מינית, לא תמיד הם ישתפו בכך את המבוגרים שסביבם. אדם מבוגר שעבר פגיעה מינית יודע, במרבית המקרים, לומר שזאת החוויה שלו; לעומת זאת, לילד לא תמיד תהיה את היכולת להבין את משמעות האירוע. גם אם ילד שנפגע נותר עם התחושה שעשו לו משהו רע, במקרים מסוימים הוא עלול להאשים את עצמו ולהימנע מדיבור עם ההורים על כך.
ילד או ילדה שנפגעו עשויים לשתף את ההורים בחווית הפגיעה בדרכים לא ישירות. לעיתים הסימפטומים יהיו בעיקר גופניים: דיווחים על כאבי בטן וכאבי ראש, הרטבה בלילה. לעיתים הסימפטומים יהיו התנהגותיים יותר: הביצועים בבית הספר עלולים להידרדר, במקרים מסוימים עשויות להיות הסתגרויות או התפרצויות זעם. כל חריגה כזו מהשגרה היא עדות לכך שכדאי לדבר עם הילד ולשמוע מה בדיוק עבר.
איך לדבר עם ילד שעברו תקיפה מינית?
לכל הורה קשה לשמוע שילדו נפגע, ואם הפגיעה היא חריגה, על אחת כמה וכמה. למרות זאת, חשוב להיות שם בשביל הילד שנפגע – להקשיב בפתיחות לדברים ולהבהיר לו שזו לא אשמתו. טיפולים בילדים, גם בילדים שעברו תקיפה מינית, מתבצעים גם באמצעות משחק, ציור או כתיבה – לא תמיד קל לילדים לבטא את עצמם ואת המחשבות שלהם באופן ישיר. ניתן, כמובן, להשתמש בטכניקות כאלו גם במסגרת השיחה הראשונית עם הילד על האירוע.
לצד התמיכה בילד שעבר תקיפה מינית, גם ההורה עשוי להזדקק לעזרה נפשית. אצל ההורה כמו אצל הילד עלולות להתעורר תחושות של אשמה, זעם וחוסר אונים. חשוב לפנות לעזרה, משום שעיבוד בריא של חוויה על ידי ההורה עצמו יכול בסופו של דבר להקל גם על הילד. בטווח הארוך, השיקום אפשרי: אך לצורך כך נדרשת גם התגייסות של ההורים והתמודדות שלהם איתו כמערכת.
טיפול ראשוני לאחר פגיעה מינית
הספרות בנושא מראה שיש ערך משמעותי מאוד לסביבה תומכת ולגילוי מותאם לגבי הפגיעה. כדאי מאוד לשתף בן משפחה או חבר קרוב. ניתן ומומלץ להיעזר גם במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. המרכזים האלה כוללים מידע רב באשר להתמודדות עם פגיעה מינית: הם מסייעים ומלווים במסגרת ההתמודדות עם התהליך הפלילי (במידה והנפגעת מעוניינת להגיש תלונה) וכן נותנים מענה משמעותי בהקשר הנפשי. האנונימיות נשמרת במסגרת הפנייה למרכזים אלו, ולכן ניתן לפנות אליהם ללא חשש.
איך נעזרים בטיפול לאחר תקיפה מינית?
טיפול נפשי יכול להיות רלוונטי מאוד לאחר תקיפה מינית, במספר מובנים:
- בניית קשר מיטיב – מי שעברה תקיפה מינית קשה עלולה להרגיש שאין נפש בעולם שהיא יכולה לסמוך עליה, ואף למצוא את עצמה במערכות יחסים פוגעניות ומתעללות. הקשר הטיפולי הוא קשר שמחזיר את האמון באדם אחר, קשר שבו אפשר לבטא פגיעות ולקבל בחזרה יחס טיפולי ומיטיב. לא קל לבנות קשר טיפולי חזק אחרי פגיעה מינית; התחושה שהעולם מסוכן עלולה להיות דומיננטית אחרי פגיעה כזו – אך ההתמדה וההשקעה בטיפול יכולות להוביל לתוצאות טובות.
- התמודדות עם מגוון הרגשות – במקרים רבים, מי שעברה תקיפה מינית לא מסוגלת לחוות את הכובד של הטראומה (למשל – יכול להיות לה קשה להיזכר באופן מודע בפרטי האירוע). כפי שנכתב, היא עלולה לפגוע בעצמה כדי לחוות את המצוקה באופן פיזי וממוקד; במקרים מסוימים, הדבר יותר קל מהתמודדות עם הכאב הנפשי עצמו. הטיפול הנפשי הוא באופן כללי מקום שבו אפשר להעלות גם רגשות כואבים ביותר כדי להתמודד איתם בצורה אפקטיבית יותר. הדבר נכון באופן כללי ובוודאי בהקשר של התמודדות עם תקיפה מינית.
חשוב לציין שני דברים בהקשר זה: ראשית, בטיפול יש אפשרות לדבר גם על דברים אישיים מאוד, שקשה לספר לאנשים אחרים (למשל – חוויה של פגיעה מצד בן או בת משפחה; זיכרון של פגיעה מינית בתור גבר – דבר שאינו נחשב למקובל מבחינה חברתית, על אף שגם ילדים וגברים נפגעים מינית). שנית, טיפול פסיכולוגי טוב יאפשר לגשת לטראומה בהדרגתיות. אין חובה לדבר על הטראומה המינית באופן מיידי, ומטפלת רגישה תדע איך לאפשר שיח על הנושא באופן שיתאים למטופלת.
לסיכום
ההשלכות של תקיפה מינית עלולות להיות חמורות – גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. אל מול זה, יש חשיבות רבה לטיפול פסיכולוגי שמאפשר סביבה בטוחה והתמודדות עם מגוון הרגשות שהתקיפה מביאה עמה.
מקורות
Beitchman, J. H., Zucker, K. J., Hood, J. E., DaCosta, G. A., Akman, D., & Cassavia, E. (1992). A review of the long-term effects of child sexual abuse. Child abuse & neglect, 16(1), 101-118.
Bullock, C. M., & Beckson, M. (2011). Male victims of sexual assault: Phenomenology, psychology, physiology. Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law Online, 39(2), 197-205.
Kellogg, N. (2005). The evaluation of sexual abuse in children. Pediatrics, 116(2), 506-512.
Price, M., Davidson, T. M., Ruggiero, K. J., Acierno, R., & Resnick, H. S. (2014). Predictors of using mental health services after sexual assault. Journal of Traumatic Stress, 27(3), 331-337.
Ullman, S. E. (1996). Correlates and consequences of adult sexual assault disclosure. Journal of interpersonal violence, 11(4), 554-571.
