אמהות ושינויים פסיכולוגיים

הקדמה

תקופת ההיריון כרוכה בשינויים פיזיים, הורמונליים ורגשיים בגופה ובנפשה של האישה. השינויים הינם תכופים ועשויים להיות מלווים בעוצמות פיזיולוגיות ורגשיות ולהפר את האיזון הפנימי אצל נשים רבות וגם אצל גברים. אמנם מדובר בתהליך טבעי (הריון) אך כזה אשר רצוי להבין ולהתכונן אליו מבעוד מועד. הבנת התהליך, וההתכווננות אליו עשויים להקל את הלחץ והחרדה נוכח השינויים הרבים ולאפשר חיבור עמוק יותר בין האישה לעובר.

בתקופת ההיריון נשים עשויות להציג תגובות פיזיולוגיות ורגשיות מגוונות הנעות בין רגעים של רוממות רוח, שמחה ואנרגטיות, לבין זמנים בהן תופסות את המקום תחושות של ריקנות, בדידות וחשש גדול מפני השינוי הקרב ובא.

נוסף לשינויים המתרחשים בגופה ובנפשה של האישה שנסקור בהמשך, קיים גורם משמעותי בתקופת ההיריון והלידה והוא רשת התמיכה החברתית של האישה ההרה.

תמיכה חברתית ומשפחתית

כאשר אנו בוחנים את רשת התמיכה החברתית של האישה ההרה, אנו מתייחסים למספר היבטים: ראשית, האם האישה ההרה נמצאת בזוגיות, כזו אשר משרה עליה תחושות של ביטחון, רוגע, הכלה ומובנות, או שמא האישה נמצאת בזוגיות אשר עשויה להעצים את תחושות הסטרס וחוסר המובנות, נוכח השינויים הרבים המתרחשים בקרבה. אם האישה אינה בזוגיות או נמצאת בזוגיות אשר אינה מיטיבה עם חששותיה, האם יש לה מערכת משפחתית או קשר בינאישי קרוב אשר יכולים להיטיב עימה ועם תחושותיה?

שנית, האם האישה ההרה הינה אם לילדים נוספים או כעת נמצאת במהלך ההיריון הראשון שלה. בין אם זהו הריונה הראשון של האם ובין אם הריונה השלישי או הרביעי, כל הריון מביא איתו התמודדויות שונות ותחושות אחרות. אין אמת אחת ויחידה אשר נכונה עבור כל אם. כך למשל, ההיריון הראשון יכול להפגיש עם תחושות של חוסר וודאות, עמימות, אך גם התרגשות. ההריונות הבאים יכולים להביא עימם מחשבות על הרחבת הבית וההסתגלות לכך, או על תשומת הלב האמורה להתחלק כעת בין הילדים.

שלישית, האם האישה ההרה משתייכת לקבוצת נשים אחרות הנמצאות בסטטוס הדומה לה- בין אם מדובר בנשים המשתייכות לאותה קהילה ממשית, או אולי נשים הנפגשות בקבוצה טיפולית, או במדיה חברתית.

חשוב לנו להדגיש בנקודה זו שאין זה אומר שהאם ההרה שאינה בזוגיות (הורות יחידנית למשל), בהכרח תחוש תחושות בדידות וקושי, יותר מהאם הנמצאת בזוגיות. התחושות שעולות בקרב ההריונית הינן תחושות הקשורות לסך של משתנים: תמיכה סביבתית, התנסויות קודמות, קשרים בינאישיים, משאבים רגשיים העומדים לרשותה, בריאות במהלך ההיריון ומשתנים נוספים.

עם זאת, חשוב לציין כי תמיכה סביבתית נמצאה במחקרים כיעילה ביותר כגורם חוסן נפשי עבור ההריונית ומתוך כך, שומרת על ההריונית מפני קריסה לתחושות של בדידות וחוסר אונים.

עד כאן על תקופת ההיריון. ומה לגבי מהלך הלידה והתקופה שלאחריה? כמובן שללידה תקינה ישנה תרומה לחוויה רגשית נינוחה וחיובית. האם מרגישה בעלת שליטה וכזו שיכולה לעבור התנסות משמעותית ולהישאר חיונית. עם זאת, מה קורה כאשר הלידה אינה תקינה, או כאשר הלידה תקינה, אך מצב רוחה של האם אינו כתמול שלשום. לעיתים הסביבה של היולדת יכולה לחוש שמחה על הרגע המרגש, ואילו האם עצמה אינה חשה כמותם, לעיתים אף אינה חשה חיבור מיידי לילדה וכל פעולותיה נעשות בצורה רובוטית ולא רגשית.

ישנה תופעה אשר בשנים האחרונות מתעסקים בה באופן פתוח ומדובר יותר אשר נקראת דיכאון אחרי לידה או במקרים שכיחים פחות דיכאון פסיכוטי אחרי לידה. נסביר קצת בהרחבה על כל אחד מהמצבים.

תגובות רגשיות לאחר הלידה הדורשות התייחסות 

דיכאון אחרי לידה

מתחיל במהלך החודש הראשון ללידה ונמשך מקסימום עד 6 חודשים. מצב זה מתרחש בנשים ובגברים באחוזים שווים ושכיחותו הינה כ-15% מהאוכלוסייה. הסימפטומים המאפיינים דיכאון לאחר הלידה הם חוסר חשק כללי, חוסר תיאבון, ירידה במצב הרוח, חוסר חשק מיני, הפרעות שינה, עצב, ייאוש וכיוצא בזאת. יש לציין כי האומדנים באחוזים בעולם גבוהים יותר מבישראל, ייתכן כי בעקבות המעטפת הרחבה והמחזיקה של התרבות והמשפחה הישראלית. ישנם גורמים רבים אשר נמצאו כאינדיקציה להתפתחות דיכאון אחרי לידה כמו גורמים מתמשכים- עורף משפחתי מצומצם, משברים רגשיים מן העבר וכו’ וגורמים מצביים- לידה סבוכה, בדידות היולדת, חוסר בשעות שינה ועוד.

הטיפולים היעילים ביותר שנמצאו לדיכאון אחרי הלידה הינם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שעות שינה, טיפול תרופתי (rexanolone),  תמיכה משפחתית וטיפול קבוצתי. ההחלמה מדיכאון אחרי לידה מתרחשת בד”כ בעזרת טיפול פסיכולוגי, או קבוצה טיפולית-תמיכתית בהנחייתו של איש מקצוע.

דיכאון פסיכוטי לאחר הלידה

הינו שכיח פחות מדיכאון לאחר הלידה ומאופיין בירידת מצב רוח המלווה במחשבות שווא הקשורות בלידה- למשל האם יכולה לחוש כי היא אינה האם ואין אפשרות שילדה כיוון שהיא בתולה, או שעשויים לעלות חשדות כלפי בן/בת זוגה וכיוצא בזה. במצבים אלו לעיתים האם עלולה לפגוע בעצמה או בתינוקה. לרוב לאם החווה דיכאון פסיכוטי לאחר הלידה ישנו רקע רגשי, כלומר האם חוותה בעבר דיכאון או מניה דיפרסיה ובד”כ עם היסטוריה משפחתית דומה. תחילת הפסיכוזה שלאחר הלידה תתרחש עד כ-8 שבועות לאחר הלידה.

הטיפול היעיל ביותר שנמצא לדיכאון פסיכוטי אחרי לידה הוא טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי. אם התמיכה המשפחתית מצומצמת או אף נעדרת, תתכן גם המלצה על אשפוז יום או אשפוז מלא. במסגרות אשפוזיות מסוימות יתאפשר אשפוז יחד עם התינוק. יש לציין כי במקרים מסוימים בהם ישנה מערכת חברתית ומשפחתית מחזיקה עבור האם, תבדק האפשרות להישארות במסגרת הבית, בשילוב טיפול רגשי. חשוב לשים לב כי אם ישנן מחשבות אובדניות בדיכאון פסיכוטי שלאחר הלידה יש לפנות לאנשי מקצוע להערכה בנושא.

בכל מקרה יש לציין, כי שני המצבים הרגשיים שתוארו לעיל הינם מצבים רפואיים, ומתוך כך, הם מאובחנים על ידי רופא או פסיכולוג קליני אשר הוכשרו לכך. יש להימנע מסיווג אנשים הקרובים אליכם באחד ממצבים אלו על פי התרשמות לא מקצועית.

שתי ההפרעות שתיארנו כעת כמובן מאפיינות קצוות של מצבים רגשיים, כאשר ברצף נמצאות גם תחושות שונות ומגוונות, בעלות עוצמות רגשיות פחותות יותר, כגון עייפות, חוסר חשק, עצבות, בדידות, חוסר מובנות וגם תחושות מן הצד השני של המתרס כגון מלאות, חיוניות, אנרגטיות ועוד.

איך טיפול פסיכולוגי יכול לסייע?

התשובה היא כמובן מורכבת. ראשית, מיותר לציין כי תקופה של הריון ולידה תקינים, ללא סיבוכים, ולידה של ילוד בריא, היא קרקע טובה לצמיחתן של תחושות חיוביות באשר לתקופה שלאחר הלידה. אבל מה קורה כשהלידה היתה טראומטית, ההיריון היה סבוך, או הילוד עצמו אינו בריא לחלוטין? כאן עשויים הדברים להסתבך

הילד הפנטזמטי (המדומיין)

לאורך תקופת הניסיונות לכניסה להריון ובתקופת ההיריון עצמו, ההורים מדמיינים בעיני רוחם איזה מין ילד יהיה ילדם כשיוולד. לרוב המחשבות נעות לכיוון של- מה יאהב לעשות, אילו תחביבים יהיו לו, איזה מין טמפרמנט, האם אחיו הבוגרים יתחברו אליו בקלות וכו’.

למזלנו, הנפש של רוב האנשים בריאה בד”כ. זה אומר שהמחשבות על הדברים ה”שוליים” בחייו של הילד, כמו אלו שצוינו לעיל הן הן מחשבות רווחות- בריאות, חיוביות, כאלה שלרוב גם פוגשות את המציאות האמיתית. אבל מה קורה כשהילד נולד “אחר”? וכשמדובר באחר אין הכוונה לילד חולה מדי, או בעל חזות יוצאת דופן, אלא אפילו ילד בעל טמפרמנט (מזג) קצת סוער מדי מעבר למצופה? איך נגיב ואיך נרגיש אם הפנטזיה שלנו לא תפגוש את המציאות ובמקומה תהיה אכזבה גדולה, או אולי בהלה וחרדה.

כשהילד הוא לא מה שדמיינו אנחנו יכולים לכאוב מאד, אך אם נהיה מודעים לפנטזיה שתיארנו לעיל, ייתכן ונחשוב באפיקים אחרים טרם הלידה או הכניסה להריון. למשל- האם הזוגיות שלנו יציבה מספיק על-מנת להחזיק הורות לילד “אחר”, האם אני כהורה אוכל לשאת תקופות של שעות שינה מועטות, האם אוכל להרגיע את עצמי כאשר אני צריכה להתפנות להרגעת אחר שתלוי בי?

בשלב זה חשוב לנו לומר לכם לא להיבהל. הנפש שלנו לא סתם מדחיקה את המחשבות האלה על הורות לראשונה, או על הורות לילד שהוא אחר. אנחנו לא רוצים לחשוב באופנים האלה כי על מנת לפעול בעולם, לא נוכל לתת מקום כה גדול לחרדות ולפחדים שלנו. אבל מה קורה אם החרדות והפחדים מופיעים בעוצמות גבוהות, עד לכדי פגיעה בתפקוד או בחשיבה?

למעשה הדבר המרגיע ביותר שנוכל לומר הוא שאתם לא לבד. ראשית יש אנשים נוספים שחשים כמותכם ושנית, בדיוק בשביל זה ישנם אנשים שהוכשרו על מנת לטפל בתחושות אלה. בד”כ אם תחושות אלה עולות בצורה מציפה, זוהי אינדיקציה לכך שהנפש מבקשת רגע לעצור, לפתוח מרחב לחשיבה ולהבין את עצמה טוב יותר, על מנת להימנע מהצפת תחושות אלה כשההורות כבר “בפעולה”. אבל גם אז אין סיבה להוסיף ולחוות את התחושות האלה אם אפשר להסתייע ולהרגיש אחרת.

כשהפרטנר לא מספיק – שינויים במשפחה ובזוגיות בעקבות מעבר להורות

כמה מדהים זה ששני אנשים החוברים יחד יכולים ליצור שלישי.

אך האמנם כניסה של שלישי לזוגיות היא כה פשוטה? לא ממש. בין אם מדובר בילדכם המשותף הראשון או לאו, כניסה של ילד חדש למשפחה הינה אירוע מאתגר. אירוע משמח לרוב הדעות, אך בו בזמן גם מורכב, כזה שיש להתכונן אליו מבעוד מועד. נגע בשני היבטים- תגובות בזוגיות ותגובות אצל בני המשפחה האחרים.

תגובות בין בני הזוג

תגובות בין בני הזוג במעבר להורות הינן מגוונות ותלויות במשתנים רבים שלא את כולם נוכל לכלול כאן.

  • חוסן בני הזוג- הכוונה היא לשאלה כמה הזוגיות הייתה יציבה ואיתנה טרם כניסת הילד החדש למשפחה. אי הסכמות כמובן הן טבעיות ובריאות בתוך זוג, אך אם ליוו את הזוגיות אי הסכמות בסיסיות ותפישות עולם שונות ורחוקות זו מזו- יש לשקול טיפול זוגי על מנת לעבוד על הדברים טרם או לאחר הצטרפות החבר החדש אל המשפחה.
  • קנאה בין בני הזוג- זה נשמע אולי קצת מוזר, אבל במקרים לא מועטים, בן זוג אחד (האב לרוב) עשוי לחוש קנאה רבה בנוגע לקשר בין האם לבין ילד/ם החדש/ה. אפשר להבין זאת במובנים הבאים: הגבר מגיב לאם בקנאה, קצת כמו שאח בכור מגיב בקנאה לאחיו הקטן. ההסבר הוא די פשוט: הצמד אב ואם מעורער כעת. נוצר צמד חדש, מרגש יותר: אם וילד/ה. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא פשוט להיות מודע לתחושה הזאת שיכולה להגיע ולדבר עליה בין בני הזוג, לא להישאר איתה לבד או להרגיש שהיא חריגה ומשונה. אין זה אומר שאתה לא אוהב את ילדך או אוהב אותו פחות, אלא שאתה מסתגל למצב חדש ומשתנה בתוך הזוגיות שהכרת, ושינוי כידוע, אפילו אם טוב, איננו דבר קל.
  • עצבנות- עצבנות שעלולה להוביל להצתת היחסים בין בני הזוג הינה שכיחה ונובעת לרוב מהסתגלות למצב החדש, מחסור בשעות שינה והתארגנות לא מתאימה למצב החדש. נסו להתארגן לפני הלידה בהתאם- לחלק תפקידים ביניכם: מי עושה מה ומתי, ונסו להיעזר בדמויות אחרות בסביבה שיכולות לסייע לכם. אל תתביישו לבקש עזרה. כמה שהורות היא טבעית, היא לא מובנית מאליה ואנחנו לא מכוילים לדעת איך לעשות הכל.

תגובות אצל האח/ות הבוגרים/ות

באופן טבעי, בני האדם מגיבים לשינויים שמתרחשים בחיים ובטח כשמדובר בשינוי כה דרמטי, אישי וקרוב. אח בכור לרוב תופס מקום דומיננטי במשפחה- כשהוא מבצע דברים בפעם הראשונה, הסביבה מתייחסת אליהם בפליאה והילד בתגובה מרגיש את התרגשות הסביבה, ומבין כי הוא האחראי לתגובות השמחה והעליזות במשפחה נוכח התנהגויותיו.

אולם כשנכנס ילד חדש למשפחה, במובנים מסוימים הזרקור עובר מן האח הגדול אל הצעיר. בחווייתו של האח הבכור השינוי הוא מהותי, כזה המוציא מאיזון באופן הבסיסי ביותר, ובחווייתו, משנה את כל המציאות שהכיר עד כה.

נקודה זו חשובה מאד להבנה שלנו את הילד, שכן לולא הבנה זו: שהעולם של הילד כפי שהכיר אותו השתנה לבלי הכר, לא נוכל להכיל את התגובות ה”חריגות” או ה”משונות” של הילד, שלרוב לא מאחרות להגיע.

לפני שנציג את התופעות השכיחות, נציין כי כאשר עוצמת התגובות מאוזנת וחולפת, אין צורך להתרגש מדי מההתנהגויות, אלא להכיל אותן. כעת שהרגענו את ההורים הצעירים, נפנה להצגתן-

קנאה

קנאה היא רגש דומיננטי בתגובה להצטרפות אח חדש למשפחה. האח הבכור רואה את האם/האב מתמזגים עם התינוק הקט שלא יודע ללכת עדיין. רוב הזמן ההורים מחבקים אותו, מרימים אותו, מדברים אליו, למרות שהוא אינו מגיב ונשארים מוקסמים מכל פעולה או תגובה שלו. בעיניו של האח הבוגר, עשוי להתקבל הרושם כי התיילדות או רגרסיה (חזרה לדפוסי התנהגות קודמים) הינם המפתח לאהבה הנכספת של ההורה.

רגרסיה

רגרסיה היא שם כולל להתנהגויות מגוונות שהמשותף להן הוא שהאח הבוגר נסוג אל שלב התפתחותי קודם, לא בעקבות מצב פיזי שהורע, אלא בעקבות התרחשות פסיכולוגית בנפשו, לאור שינויים מהותיים בחייו. הרגרסיות השכיחות הן: דיבור מתיילד, עשיית צרכים באופן לא מותאם, רצון לחזור לישון עם ההורים וכו’.

ישנן כמובן תגובות נוספות בתגובה להצטרפות אח חדש למשפחה, אך את רובם ניתן לסווג לשתי קטגוריות-האב שהוצגו לעיל.

אז איך נגיב?

חשוב להדגיש שוב- ההתנהגויות שהאח הבוגר מגיב דרכן הינן נורמאליות לגמרי. על ההורה להתכונן לתגובות אלה, להכיל אותן ולקבלן. למשל-

בסיטואציה בה אח בוגר מושך לאחותו הקטנה בשיער, נמליץ על תגובה:

“רוני עוד קטנה, נראה שאתה כבר רוצה לשחק איתה ולתת לה להרגיש אהובה”

ולא– “אל תמשוך לה בשיער, אתה יכול לפגוע בה”

בתגובה מתונה, כמו התגובה הראשונה, האח הבכור יחווה את ההורה ככזה שמבין אותו, שם לב אליו ולמקורות התנהגויותיו הטובים ולא לאזורי צרות העין שלו.

לסיכום

סקרנו אספקטים שונים בהריון: משלב הכניסה להריון, לתקופת ההריון, ללידה ולגידול בפועל של הפעוט בחודשי החיים הראשונים. חשוב לזכור, כי על אף שהריון ולידה הינם דבר טבעי, הם עשויים להפגיש אנשים עם חוויות של חוסר מוכנות, הפתעות עם אי הוודאות שההורות מביאה איתה, בין אם בהתמודדות עם הילד או אחיו או בהתמודדות עם ההשפעות על הזוגיות ועל גופה ונפשה של האישה. דעו את הדברים, חשבו עליהם מראש ואל תתביישו לפנות לגורם מקצועי בעניין. טיפול פסיכולוגי שניתן בזמן ובטרם מופיעים תסמינים מורכבים, יכול לסייע בהשגת חוויית לידה ואמהות שלמה וטובה יותר.

 

אם את או אישה הקרובה אלייך מתמודדת עם שינויים פסיכולוגיים בעקבות אמהות חדשה, אל תהססי לפנות אלינו לפגישת ייעוץ. צוות המומחים של מכון סול לפסיכותרפיה ישמח לסייע.