חלום היא התנהגות, הכרוכה בפעילות מוחית לא מודעת, המתרחשת בזמן השינה. בכתבה זו נדון בשאלה למה אנחנו חולמים מן הזווית הפסיכולוגית.

למה אנחנו חולמים?

מבחינה פיזיולוגית, כל בעלי החיים (בני אדם בתוכם) עוצמים את עיניהם כדי לישון, וכמעט כל היונקים (בני אדם בתוכם) נכנסים לשלב בשנתם בו הם נעשים פגיעים. הם לא יכולים לזוז ולהגיב לסכנות בסביבתם, ולמעשה מנוטרלים כמעט לחלוטין.

בחלום אנחנו רצים, קופצים, שוכבים על הדשא, רוקדים, ועוד. מוחנו מחווט כך שכל התנועות שאנחנו “מבצעים” בחלום, לא יבוצעו על ידי גופנו, באמצעות מנגנון מתוחכם במוח, שמנטרל זמנית את החלק התנועתי במוחנו, אף שהוא פעיל.

החלק היחיד בנו שזז דרך קבע לאורך שלבים בשינה הם העיניים, בעת שנת החלום, מה שנקרא שנת REM– Rapid Eyes Movements, תנועת עיניים מהירה. העיניים “עוקבות” אחר המתרחש בחלומותינו.

מה קורה בזמן חלימה?

אמנם כדי לחלום אנחנו צריכים לישון, מה שמכניס אותנו אל מצב פגיע, אבל בתוך מצב החלום, יכולים להתרחש תהליכים חיוביים.

יתרה מזו, ספק מישהו מאיתנו עדיין ישן בשדה פתוח מתחת לשיח, כפי שעשה האדם הקדמון, שאכן היה חשוף לפגיעות בשינה. סביר להניח כי רובנו ישנים במיטה בביתנו הנעול והמוגן. אז בזמן שנתנו הבטוחה, אנחנו נכנסים אל תוך עולם החלום.

פסיכולוגיה וחלימה

פרויד ופירוש החלומות

זיגמונד פרויד עסק המון בפירוש החלומות ובסיבות לכך שאנחנו חולמים, כבר מתחילת המאה ה-20. ספרו “פירוש החלום”, הספר הפסיכואנליטי הראשון, מתפרסם בשנת 1899.

בספר זה ובספרים ופרסומים מאוחרים יותר, הוא מתאר את המודל הדינמי של הנפש, שכולל גם את המודל הטופוגרפי/ רובדי (רובד-רמה, שלב) של הנפש.

רמות מודעות

לפי המודל, באדם ישנן 3 רמות מודעות למתרחש בנפשו. הרמה המודעת, הסמוכה-למודע והלא-מודעת.

• הרמה המודעת היא זו שאנחנו, כשמה כן היא, מודעים אליה לחלוטין, אלו הליכי החשיבה הערים שלנו, החלטות שאנו מקבלים ושיקולי דעת שאנחנו מפעילים, זה כל מה שנמצא במודעות שלנו בנקודת זמן מסוימת.
• הרמה הסמוכה-למודע מיוחסת לתכנים שלא מצאים במודעות בנקודת זמן, אך ניתן להעלותם למודע בקלות יחסית, כמו זיכרונות שלוקח לנו זמן להיזכר בהם, דברים שעברנו במהלך היום, שנקראו על ידי פרויד “שיירי היום”, מלשון נשאר, מה שנותר מהיום.
• הרמה הלא מודעת מיוחסת אל מה שאנחנו למעשה לא יודעים, כל הדחפים שמניעים את ההתנהגות שלנו בצורה הגולמית ביותר. הדחפים הם דחפי החיים ודחפי המוות.

דחפים

• דחפי החיים מיוחסים לדחף לשימור עצמי, ולדחף המיני, שמתייחסים אליו מעבר אל המשמעות המינית המקובלת בתרבות, אלא שדחף שמתייחס לרכיבים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים כאחד.
• דחפי המוות מיוחסים לדחף מולד להרס עצמי ולשאיפה להגיע למצב מת, חסר מתחים ודחפים. זאת בניגוד לדחפי החיים, שתמיד שואפים לתנועה ושינוי.

דברים נוספים שקיימים ברמה זו הם הזיכרונות והחוויות המאיימים שלנו. מדובר בזיכרונות שהיו מודעים, אך הורדו אל הרמה הזו באמצעות מנגנון ההדחקה, כדי שהאדם יוכל להמשיך בחייו.

הדחקה: חלימה ומנגנוני הגנה

בהתאם למודל זה של האישיות, פרויד מתאר את היווצרות החלומות שלנו. בלא-מודע יש משאלה יצרית, שקשורה לדחף החיים או לדחף המוות, שהודחקה.

המשאלה הזו מעוררת חרדה מודעת שמעוררת הדחקה חזרה אל הלא-מודע. זהו התוכן החבוי של הנפש, והוא מהווה בין היתר מקור לתוכן החלום, ביחד עם הסמוך-למודע, בו נמצאים שיירי היום.

פרויד האמין שלרוב המקור לחלום הוא בלא-מודע, ושהוא “תופס טרמפ” על שיירי היום. כלומר: את הדמויות בחלום ממלאים שיירי היום, אך את התוכן הנשפך אליהן מספק הלא-מודע, התוכן מלא בדחפים מודחקים ומשאלות יצריות.

מטרת החלימה: הסוואת ושמירה על העצמי

מנגנוני עבודת החלום הם מנגנוני הסוואה לתוכן זה, מדובר במנגנונים נפשיים פרימיטיביים- מנגנוני הגנה לא-מודעים שתפקידם להסוות את המשאלה היצרית, כי יש דברים שהנפש לא מסוגלת להתמודד איתם. תהליכי ההיגיון לא שולטים בתהליכי הסוואה אלו. דוגמאות למנגנונים:

• עיבוי: לקיחת מספר דמויות ולדחוס אותן אל דמות אחת.
• התקה: החלפת דמות אחת באחרת. הדמות המחליפה תהיה לרוב משיירי היום.
• הסמלה: יש סמל שמייצג משהו אחר.

מתוך החלומות שלנו, אנחנו כן זוכרים חלק.

זהו התוכן הגלוי של החלום, מדובר בביטוי והגשמה של משאלה יצרית מהלא-מודע, שעברה תהליך הסוואה בלא-מודע כאשר אלו השתמשו גם בשיירי היום. עד גבול מסוים.

דבר זה תורם לבריאות הנפשית, מאפשר במידה מסוימת מרחב עיבוד מנטלי לחוויות האדם, לאחריו האדם מרגיש מזוכך.

תרומת החלימה לטיפול פסיכולוגי

בהקשר לעולם הטיפול, כיוון הטיפול הפסיכואנליטי הפוך- מהמודע אל הלא-מודע. אנו נעים בטיפול אל הלא-מודע אל המשאלות היצריות, והמטרה היא לחשוף אותן ולגרום להן לעלות למעלה.

זה תהליך של תובנה- עליית התכנים הלא-מודעים כלפיי מעלה. הדרך לנוע אל הלא-מודע בטיפול היא באמצעות אסוציאציות חופשיות, שיח בין המטפל למטופל שנעה באמצעות קישוריות שנדמה כאקראית, אך לפי פרויד היא בעלת משמעות חבויה, וכמו כן התוכן שלה, כשבעבר הטכניקה הייתה היפנוזה, מעין הכנסה אל מצב תודעתי אחר ושיח בזמן זה.

פרויד משער שהאסוציאציות החופשיות יתגברו על מחסום ההדחקה ויחשפו את המשאלה היצרית, שהיא בבסיס החלום.

כאמור, כאשר המשאלה תעלה למעלה, האדם המטופל יזכה בתובנה. פרויד האמין שתובנות זה הבסיס לטיפול, הבנת הנסתר תוביל לשיפור איכות החיים.