אישיות דיכאונית

צוות המכון | מכון סול לפסיכותרפיה | פורסם: 12.1.21 | עודכן: 16.2.21

הגדרת תסמונת האישיות הדיכאונית

בחרנו להתייחס לדינאמיקה האישיותית הדיכאונית, ולהרחיב את ההבנה הקלינית עליה, ככזאת השונה מהפרעת הדיכאון הקליני המוכרת לכל, מספרי האבחנה הפסיכיאטריים כגון ה-DSM והICD. בהקשר זה נציין, שאנשים רבים החווים דכדוך, לא יראו בהכרח סימפטומים של דיכאון, כמו: קשיי שינה, מצב רוח ירוד, קשיי תפקוד וכדומה.

פעמים רבות אנשים עם אישיות דיכאונית, לא ימצאו עניין רב בפעילויות חיים שונות. הם לרוב יחוו רגשות כואבים בתוכם כמו: אשמה, בושה, דיכאון וחוויה של חוסר התאמה.

נוסף לכך, תסמונת האישיות הדיכאונית היא תסמונת אישיותית נפוצה למדי. לפיכך, ראינו לנכון להרחיב את ההבנה עליה בהתבסס על ה PDM.

מאפייני האישיות הדיכאונית

אנשים המצויים בספקטרום האישיותי הדיכאוני, לרוב יחוו קונפליקט באשר לכל חוויה העשויה לגרום להם להנאה. נראה אותם פעמים רבות נמנעים מרגשות חיוביים של שמחה, התרגשות וגאווה.

מבחינה נפשית-אנשים אלו מאופיינים בהתקפות חוזרות ונשנות על עצמם. כלומר, הם יפנו את התוקפנות שלהם כלפיי עצמם, במקום להפנותה כלפיי אירועים חיצוניים בעולם. מבחינתם הם האשמים היחידים בכל הקורה להם, בשל האישיות הרעה והאשמה שלהם.

נוכל להבחין אצלם במאפיינים כמו:

  1. ביקורת עצמית מופרזת-אנשים עם אישיות דיכאונית עשויים להיות ביקורתיים עד מאוד כלפיי עצמם, ואף להעניש את עצמם.
  2. סטנדרטים נוקשים ולא מציאותיים- אנשים אלו יטו להאשים את עצמם כאשר דברים לא עובדים כפי שצריך, או אף בנסיבות אשר בכלל לא קשורות בהם. למשל, הורה המאופיין באישיות דיכאונית עשוי להאשים את עצמו על שהיה הורה לא מספיק טוב, ולכן ילדו סובל מהצקות תכופות בבית הספר
    (לקריאה מורחבת על טיפול בילדים ונוער המלווה בטיפול בהורות).
  3. חשש מדחייה ונטישה-נראה חשש מוגבר מפני דחייה ונטישה בשל הרוע הפנימי שהם מרגישים שקיים בהם.
  4. חוויה של בדידות בנוכחות אחרים-אנשים דיכאוניים לרוב יחושו לבד, אפילו כשהם בקרבת אנשים קרובים אחרים.

    אנחנו כאן בשבילכם
    השאירו פרטים וניצור אתכם קשר בהקדם
    שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה





    שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

    למה אנשים דיכאוניים חווים תוקפנות כלפיי עצמם?

    לרוב, אנשים דיכאוניים אינם מודעים לרמות הכעס והעוינות הקיימות בתוכם. הדיכאון הנחווה, הביקורת והענשה העצמית -לרוב מגינות עליהם מהמודעות לתוקפנות הנמצאת מתחת לפני השטח.

    התוקפנות היא כזו אשר מופנית כלפיי האדם עצמו, ולפיכך היא נחשבת מקובלת מבחינה חברתית, אך מבחינה נפשית-מדובר באנרגיה פנימית לא מסתגלת ולא בריאה. האנרגיה הנפשית התוקפנית במקרה זה, מופנית הפעם פנימה, במקום להיות מופנית החוצה. (להרחבת הקריאה בנושא הדינאמיקות הנפשיות על פי פרויד, לחצו כאן).

    בהקשר זה ראוי לציין, שכל בני האדם חווים כעס. כעס במידה מסוימת הינו רגש בריא וטבעי, כזה המאפשר לאדם (כל עוד הוא מעובד ומווסת) לחוות אסרטיביות בחייו ולנהל קשרים בריאים.

    בטיפול פסיכולוגי, ניתן לעבד את הרגשות הגולמיים הללו ולהבינם, ולהשתחרר אט אט מההלקאה העצמית.

    אישיות דיכאונית ודיכאון

    אנשים עם אישיות דיכאונית, עשויים לחוות או שלא, מצבי רוח אינטנסיביים- כאלה המצדיקים אבחנה פסיכיאטרית של הפרעת מצב רוח.

    מהצד השני של אותו מטבע, לא כל אדם המאובחן עם הפרעת מצב רוח, כמו דיכאון, הוא אדם בעל דינאמיקה אישיותית דיכאונית.

    חוקרים בתחומי הפסיכואנליזה, הדגישו כי קיימות דינאמיקות אישיותיות רבות, העשויות לעורר מצבים וסימפטומיים דיכאוניים כמו למשל: אישיות נרקיסיסטית, אישיות תלותית ועוד.

    למרות שהפרעת מצב רוח מסוג דיכאון ואישיותית דיכאונית לרוב יופיעו ביחד- האישיות הדיכאונית עשויה להיות שונה מאוד מהפרעות במצב הרוח.

    ההבדלים בין הפרעת מצב רוח לאישיות דיכאונית

    אישיות דיכאונית הינה מבנה קבוע יותר, בעוד שהפרעות במצב הרוח נוטות להופיע באופן זמני יותר, עם תקופות של החמרה, לצד רגיעה בעוצמת ההפרעה.

    על מנת להבחין בין השתיים בצורה מעמיקה יותר, יהיה ניתן לראות כי אישיות דיכאונית, היא כזו אשר תכלול דפוסים ונטיות מושרשות, שיחזרו על עצמן במגוון סיטואציות ומצבים, וכן יהיה ניתן לראות תחת בחינה קלינית מעמיקה, שנטיות אלו אף היו קיימות לאורך תקופות שונות בחיי האדם. (לקריאה נוספת על הפרעות אישיות ומבנים אישיותיים).

    כאשר מדובר בהפרעת מצב רוח מסוג דיכאון, בעת האבחון הקליני, יהיה ניתן להתרשם מתסמינים גלויים כדוגמת: איטיות תנועתית, שינויים בתיאבון, קשיי שינה, ירידה בתשוקה המינית ועוד. תסמינים אלו לרוב יובילו לקשיים ניכרים בתפקוד ולמצוקה משמעותית עד לכדי היעדר תפקוד מוחלט.

    לעומת זאת, אדם בעל אישיות דיכאונית עשוי להיות ניעדר סימפטומים מעין אלו ואף להמשיך לתפקד כרגיל, על אף האלמנטיים האישיותיים הדיכאוניים.

    היעילות של תרופות נוגדות דיכאון

    יתר על כן, בעוד שתרופות נוגדות דיכאון, לרוב יקלו על התסמינים והסבל של אדם המתמודד עם הפרעת מצב רוח, הן נוטות להיות בלתי יעילות, בטיפול באדם עם אישיות דיכאונית.

    מהי הסיבה לכך? אדם המתמודד עם דינאמיקה אישיותית דיכאונית, מפגין לרוב ביטויים פנימיים של הענשה עצמית וחשש מפני דחייה, בניגוד לאדם אשר מתמודד עם דיכאון בלבד.

    אבחנה בין סוגים של אישיות דיכאונית

    בPDM נעשתה אבחנה בין שני סגנונות אישיותיים דיכאוניים נבדלים: הסוג ההפנמתי והסוג האנקליטי (תלותי).

    האישיות הדיכאונית ההפנמתית – כונתה ע"י פסיכואנליטיקאים מוקדמים כ'אישיות המלנכולית' (ופרויד אף התייחס לדפוסים הדומיננטיים שבה, במאמרו המכונן 'אבל ומלנכוליה'). תת סוג אישיותי זה מתאפיין בביקורת, בהענשה עצמית, ובתחושת אשמה.

    האישיות הדיכאונית האנקליטית(תלותית) – תת סוג אישיותי זה מתאפיין בחששות עזים מפני דחייה ואובדן (פרידה) ורגשות של ריקנות, חוסר התאמה, בושה וייאוש קיומי.

    מדוע אנשים דיכאוניים מאשימים ומגנים את עצמם?

    האנשים בעלי הסוג ההפנמתי של הדיכאון מגנים את עצמם על חסרונות אמיתיים או מדומיינים והם מגיבים לכישלונות בחייהם, דרך הפרשנות שהם האשמים היחידים בהם. אופן התבוננות עצמית שפסיכולוגים קוגניטיביים כינו אותה כ-'נטייה לייחוס עצמי שלילי'.

    ניתן להתייחס לנטייה זו להאשמה עצמית, ולהבינה לעומק, על ידי הבוננות בילדים החיים במשפחות קשות יום-כאלה שפעמים רבות יתאפיינו באלימות קשה, והזנחה פיזית או פסיכולוגית.

    ילדים הגדלים במשפחות כאלה, לרוב יטו להכחיש את העובדה שהוריהם מזניחים, מתעללים, או חסרי כוחות ושבריריים (כי מחשבות כאלה עשויות מאוד לאיים על החוויה הפנימית של הילד הקטן וחסר האונים), ולייחס את הסבל שהם חווים לעובדה שהם עצמם רעים וכי הם ראויים ליחס מעין זה.

    בנוסף, ילד אשר מייחס את הסבל לעובדה שהוא היה ילד רע, יכול בחווייתו לשלוט במצב, ולפיכך לנסות להיהפך להיות "ילד טוב יותר". האדם בעל הדיכאון ההפנמתי, אמנם מרגיש עצמו כ"רע", אך מרגיש עצמו גם כבעל השפעה נוכח כך.

    בהקשר זה נגיד, כי החוויה של היעדר השליטה וחוסר האונים היא בלתי נסבלת, ולפיכך ייחוס פנימי שלילי זה, מאפשר לילד לחוש עצמו כבעל שליטה רבה יותר על חייו ועל העולם.

    לפיכך, ניתן להבין את הניסיונות של בעלי האישיות הדיכאונית ההפנמתית, להיהפך להיות אנשים "טובים יותר", כפועל יוצא של החוויה הראשונית הזאת בילדות, ובהתאם לנסות לעבד אותה ולטפל בה.

    לעומתם, האנשים בעלי הסוג האנקליטי-תלותי של הדיכאון, בולטים במצוקה שהם מראים לנוכח אובדן ופרידה.

    העולם הפנימי שלהם נבנה סביב חוויות של יחסים, חיבה, אמון, אינטימיות וחום-או היעדרן של חוויות אלו.

    הם מרגישים ריקים, בודדים, לא שלמים, וחסרי אונים. זאת בניגוד לטיפוסים הדיכאוניים מן הסוג ההפנמתי יותר, שאצלם נראה יותר פרפקציוניזם נוקשה וביקורתיות עצמית.

    בנוסף, לעיתים קרובות נראה את הדינאמיקה האנלקיטית של הדיכאון כמאופיינת בחוויה של ייאוש קיומי, ריקנות והיעדר משמעות.

    לאחר שהבחנו בין שני סוגי הטיפוסים הללו-חשוב לציין כי פעמים רבות נראה כי הם מתקיימים ביחד אצל אותו האדם בעוצמות שונות ובתקופות שונות. לכן בעת האבחון הפסיכולוגי, ייתכן והמאבחן יהיה סבור כי האדם הוא בעל אישיות דיכאונית בעלת קווים הפנמתיים ותלותיים בו זמנית.

    זקוקים לייעוץ מידי? חייגו: 03-5233757

    תחושה נעימה לצד אנשים דיכאוניים

    באופן אירוני למדי, לרוב יהיה נעים לשהות במחיצתו של אדם דיכאוני, במיוחד כזה המאופיין בארגון אישיותי מפותח וגבוה מהסוג הנוירוטי.

    כיצד ניתן להבין זאת? אנשים דיכאוניים לרוב ינסו ל"כפר על חטאיהם" הנחווים, וינסו להיות טובים ומתחשבים. יתר על כן, כפי שנסקר במאמר הנוכחי, הם יטו לחוש אשמים ואחראיים על כל חוויה של אי נוחות באינטראקציה הבינאישית. בשל כך, החוויה לצידם עשויה לייצר תחושה נעימה בקרב הצד השני, שכן הוא לרוב ירגיש טוב עם עצמו ובעל מסוגלות, בהשוואה לאדם הדיכאוני שעמו הוא בא באינטראקציה, הנוטה להאשים ולגדף עצמו.

    כיצד הטיפול הפסיכולוגי עשוי לסייע בשינוי הדפוסים האישיותיים הדיכאוניים?

    כמו אנשים רגילים אחרים, גם פסיכולוגים לרוב יחושו עצמם כמטפלים טובים, חכמים ומסוגלים אל מול מטופלים דיכאוניים. נסביר: המטופל הדיכאוני לרוב יטה להאשים את עצמו בחוסר ההתקדמות בטיפול, או בהתמדת הדפוסים האישיותיים העיקשים שאינם משתנים במהרה, והוא לא יפנה את כעסו לעבר המטפל, כפי שינהגו מטופלים אחרים במצבים דומים.

    במילים פשוטות, המטופלים הדיכאוניים, לרוב יקחו אחריות על כישלונות ואכזבות בלתי נמנעים במהלך טיפול פסיכולוגי ממושך, ואף יתנגדו להעלות למודעות תחושות של היעדר שביעות רצון וכעס על המטפל שלהם, וייחסו אותם במקום זאת, לעצמם.

    לכן, בשונה מעבודה טיפולית פסיכולוגית עם מטופלים אחרים, חשוב שבמקרים מעין אלו, המטפל יזהה ויקבל את רגשותיו השליליים של המטופל הדיכאוני כלפיו-במיוחד כאלה המערבים עוינות וכעס (שלרוב האדם הדיכאוני מפנה לתוך עצמו).

    התובנה בטיפול, על האופן שבו הם מתגוננים מפני כעס ורגשות ביקורתיים כלפיי אחרים, בדרך של הפניית רגשות אלו כלפיי עצמם, והטיפול בדרכי התמודדות אלו, הינם משמעותיים ועשויים להוביל להתקדמות משמעותית ולשינוי אישיותי נלווה.

    זאת בשונה מטיפול תרופתי בסימפטומים דיכאוניים כשלעצמם, או מעבודה קוגניטיבית התנהגותית בלבד (לקריאה מורחבת על ההבדלים בין טיפול דינאמי לבין טיפול קוגניטיבי התנהגותי).

    כאשר אנשים בעלי אישיות דיכאונית יציפו בטיפול, התעסקויות הקשורות בדחייה, אובדן ופרידות (עיסוקים תלותיים יותר במהותם)- אז יהיה חשוב לעבד אותם ולהתאבל עליהם בזמן הטיפול, לפני שיהיה ניתן להשקיע בקשרים חדשים או באפיקים חדשים.

    במילים פשוטות יותר, חשוב שבמצבים מעין אלו- התהליך הטיפולי יתמקד בעיבוד הפרידות והאובדנים שאנשים אלו חוו, על מנת שיוכלו להשתחרר מהם ולהשקיע בעיסוקים עתידיים ולפתח תקווה לגביי החיים ומה שיש להם להציע.

    באם אתם מתמודדים עם דיכאון או עם תחושות וחוויות של דכדוך וחוסר משמעות, צוות הפסיכולוגים המומחים של מכון סול ישמח לסייע ולהכווין אתכם.
    השאירו פנייה, ונחזור אליכם בהקדם האפשרי.

    הפניות

    Lingiardi, V., & McWilliams, N. (Eds.). (2017). Psychodynamic diagnostic manual: PDM-2. Guilford Publications.‏

    Shea, M. T., Glass, D. R., Pilkonis, P. A., Watkins, J., & Docherty, J. P. (1987). Frequency and implications of personality disorders in a sample of depressed outpatients. Journal of Personality Disorders, 1(1), 27-42.‏