האם באבחון אוטיזם ניתן להבחין בין אוטיזם לאבחנות אחרות?
ככלל- אבחון אוטיזם הינו אבחון תקשורת הבודק את היכולות הקוגניטיביות, תפקודיות, תקשורתיות ובינאישיות של ילדים או מבוגרים.
השאלונים המקדימים לאבחון, כמו פגישת האינטייק לאבחון והעברת האבחון עצמה, בנויים מכלים סטנדרטים ומתוקפים, אשר כל מטרתם לבדוק האם המאובחן עונה על קריטריונים של אבחנה אוטיסטית.
חשוב לציין כי כיוון שאנו הקלינאים בודקים ומאבחנים כל מיני ושאלות אבחוניות (לא רק אוטיזם). מתוך שכך, אנו נוכל לומר אם האבחנה היא לא אוטיזם, מה כן האבחנה של הנבדק.
במקרים של אבחנה מבדלת, אנחנו לא מעט מקבלים נבדק עם שאלה של אוטיזם, כשלמעשה מתוך התמונה האבחונית אנחנו פעמים רבות רואים שמדובר באדם עם חרדה חברתית או הפרעה סכיזוטיפלית.
במקרים גבוהים על הספקטרום האוטיסטי (תפקוד גבוה), יש להקפיד ולבדוק באמצעות שאלונים וכלים סטנדרטים נוספים גם אבחנות קרובות לאבחנת תקשורת, שכן האבחנה המבדלת המאתגרת ביותר הינה בתפקודים הגבוהים, בהם הפרעות שונות יכולות להיות דומות להפרעה אוטיסטית או אף חופפות אליה.
על אבחנה מבדלת ושלילת אוטיזם- אוטיזם, הפרעת קשב או הפרעה אחרת?
משמעות המונח אבחנה מבדלת היא שעבור תסמינים דומים, קיימת יותר מאפשרות אבחונית אחת. יש מספר רב של הפרעות שמכילות בתוכן מאפיינים הדומים למאפייני אוטיזם. לדוגמה:
הפרעה נוירו-התפתחותית: לקות למידה
לקות למידה מוגדרת כהפרעה נוירולוגית-התפתחותית, בה הפרט חווה קשיי למידה משמעותיים בתחום אחד או יותר (כתיבה, קריאה ו/או חשבון).
אנשים רבים סובלים מקיום שתי ההפרעות במקביל, מה שמחייב ביצוע הערכה קוגניטיבית בעת ביצוע אבחון אוטיזם.
ההערכה הקוגניטיבית תאפשר לאמוד את היכולות השפתיות ויכולות ההסקה של המאובחן ולהבחין איזו בעיה מקורה בלקות למידה ואיזו בעיה מקורה באוטיזם, שכן, לדוגמה, אנשים עם לקויות למידה מסוגלים לתקשורת לא-מילולית טובה יותר מאשר אנשים עם אוטיזם.
הפרעה נוירו-התפחותית: מוגבלות שכלית התפתחותית
מש”ה הינה רמת משכל הנמוכה מ-2 סטיות תקן מהממוצע באוכלוסייה, כלומר מתחת ל-IQ=70 (מנת משכל גבולית).
על פי חוזר מנכ”לל לאבחון הספקטרום האוטיסטי, ההפרעה האוטיסטית צריכה להיות מאובחנת, כאשר אנו כקלינאים-פסיכולוגים מאבחנים, בודקים גם את מנת המשכל של הילד ורואים כי הסימפטומים האוטיסטים מתקיימים ולא מוסברים טוב יותר על-ידי מוגבלות שכלית.
כלומר, כיוון שיש מן המשותף לאבחנות, אך יש גם שוני ביניהן, אנחנו כקלינאים צריכים להוכיח שהסימפטומים של ההפרעה האוטיסטית מתקיימים מעבר למוגבלות השכלית (באם קיימת).
למשל, התופעות הגופניות, איחור שפתי ועוד הינן תופעות הקשורות גם למוגבלות שכלית התפתחותית וגם להפרעת תקשורת.
הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)
התנהגויות חזרתיות והתפרצויות זעם הם מאפיינים התנהגותיים המתאימים לאבחנת אוטיזם, ועלולים במשגה להיתפס כהתנהגות היפראקטיביות.
כמו כן, הימנעות מיצירת קשר עין, המתאימה גם היא לאבחנת אוטיזם, עלולה במשגה להיתפס כהתנהגות של חוסר קשב.
בשונה מאוטיזם, בעלי הפרעת קשב וריכוז בסבירות גבוהה ייטו להתנהג באימפולסיביות, להשתמש בדימיון ולהשתמש בתקשורת לתיווך צרכיהם, בעוד שבעלי אוטיזם ייטו להיות מרוחקים, “בעולם משלהם” והתקשורת שלהם תהיה מועטה.
יש לציין כי הפרעת קשב ואוטיזם יכולות להתקיים במקביל.
AUTISM Vs. ADHD
נלמד קצת על אבחנת הספקטרום האוטיסטי…
אוטיזם- הגדרה ומאפיינים
הפרעה על רצף האוטיזם היא הפרעה נוירו התפתחותית, הכוללת מגוון רחב של התנהגויות בעייתיות בתחומי המוטוריקה, השפה, ובתחום המוכר ביותר, תחום התקשורת החברתית.
הפרעה נוירו התפתחותית היא הפרעה שנולדים איתה ושאינה מתפתחת או מופיעה לאורך החיים. להפרעות על רצף האוטיזם יש מספר מאפיינים משותפים, אחד מהם הוא שאפשר לזהותם בהתנהגויות גם בגיל צעיר מאוד.
לדוגמה, התנהגות סקרנית היא מאפיין אצל תינוקות רכים, ואצל ילדים עם הפרעות על רצף האוטיזם, בסבירות גבוהה שלא נראה סקרנות שכזו, ואף נראה התמקדות יתרה בפרטים סטטיים שכביכול חסרי חשיבות.
ייחודיות הפרעה אוטיסטית, לעומת הפרעות אחרות של הילדות
אוטיזם היא הפרעה שלרוב מאובחנת בילדות, לאור הסימנים שאפשר לראות גם בגילאים צעירים. עם זאת, לא תמיד מעלים את האפשרות הזו בזמן, כך שאפשר להגיע לגיל מבוגר ולסבול מקשיים שונים ולא לדעת מה מקורם.
לדוגמה, אפשר לחוות קשיים רבים בתחומי מציאת העבודה, הזוגיות או ההתנהלות בחברה. אבחנה מקיפה ומעמיקה יכולה לסייע לאדם להבין את התנהגותו לעומק ולדעת איך ניתן לסייע לו.
לקות בהבנה החברתית
אצל אנשים הסובלים מאוטיזם, נראה ברמה כזו או אחרת ליקוי בתפקוד החברתי, בהדדיות חברתית-רגשית. בילדות, זה יתבטא בצורך מופחת בהבעת חיבה או במגע, או שהם מביעים זאת באופן שאינו תואם אחרים.
יתרה מזו, יש הסתכלות במחקר שתופסת ליקוי זה בתקשורת ככזה שמקורו בקושי בהבנת רמזים חברתיים, ופחות ברדידות רגשית.
קושי במותאמות רגשית
משמע, אדם עם אוטיזם יתקשה יותר להבין מתי הזמן הנכון להביע רגש, ולכן לא יביע אותו מתי שהאחר בשיח מביע אותו, ולא כי הוא לא חש צורך להביע רגש כלל.
כתוצאה מאלו, לרוב נראה בעייתיות בתחום פיתוח מערכות היחסים, עד רמת חוסר עניין של הלוקה באוטיזם בקשרים עם אחרים.
אקולליה/הדהוד
כמו כן, בילדות בעיקר ניתן לראות מצב של היעדר דיבור או של “הדהוד”, חזרה ריקה אחר דברי האחר. זאת כי ילדים עם אוטיזם מתקשים ללמוד מחיקוי, לכן הם למעשה מתקשים בלמידת דיבור מקובל.
תופעת ה-“הדהוד” היא תופעה שמופיעה אצל ילדים בגילאים מסוימים בשלבי למידת הדיבור, אך היא לא אבן דרך התפתחותית ולרוב חולפת, בניגוד למצב בו יש אוטיזם, בו נראה את התופעה מתמשכת ובהיקף רחב בהרבה.
תנועות סטריוטיפיות
דבר נוסף שאפשר לראות באוטיזם, הוא דפוסי התנהגויות, עניין או פעילות מוגבלים חוזרים ונשנים, שיתבטאו בתנועות מוטוריות חזרתיות, שלרוב משמשות לרמה מסוימת של הרגעה עצמית שאינה יעילה.
קיבעון כדפוס התנהגות
כגון התעקשות על סדר מסוים בפעילויות ובסביבה, גם באופן שאינו יעיל, וקושי משמעותי מאוד עם שינוי סדר זה, תחומי עניין מצומצמים ובאינטנסיביות גבוהה מאוד או תגובתיות יתר/חסר לגירויים מהסביבה (תגובה קיצונית לטמפרטורה, מרקמים מסוימים וכדומה).
איך מאבחנים אוטיזם?
אבחון אוטיזם מתבצע על ידי פסיכולוג קליני, שיקומי או חינוכי עם הכשרה מתאימה, ו/או על ידי פסיכיאטר מבוגרים/ילדים. האבחון הפסיכולוגי הוא מעמיק ונרחב, ומתבצע עבור מבוגרים וילדים באופנים דומים.
עבור ילדים, יש להשלים שאלונים הבוחנים את הרקע ההתפתחותי, את הסתכלות הסביבה הלימודית עליהם (המורה/הגננת) ואת תפיסת ההורים אותם (שאלון הורים).
ביחד עם אלו, מגיעים אל האבחון ההורים והילד ומועברים מספר מבחנים מקובלים ותקפים לבחינת התנהגויות שונות ותפקודים שונים. אינטגרציה בין הנעשה במפגש לבין השאלונים, ביחד עם ראיון עם ההורים ושיח פרטני עם הילד, מאפשרת הגעה לאבחנה סופית והמלצות לטיפול בהמשך.
עבור מבוגרים, גם כן יש להשלים שאלונים, ביניהם שאלון רקע התפתחותי ושאלון תפקוד יומיומי.
אל האבחון מגיעים עם השאלונים וגם מלווה מטעם המאובחן, בעדיפות להורה, לטובת ראיון עם המאבחן לקבלת פרטים על ההתפתחות המוקדמת, שכן אוטיזם מתבטא באופנים שונים בילדות ובינקות, ואבחנה זו דורשת מאפיינים מסוימים בשלבי התפתחות אלו.
האינטגרציה בין המפגש באבחון לבין השאלונים, ביחד עם ראיון המלווה ושיח פרטני עם המאובחן, מאפשרת הגעה לאבחנה סופית והמלצות לטיפול בהמשך.
עבור ילדים ומבוגרים כאחד, קבלת אבחנה יכולה להיות רגע שיא, שכן קצוות רבים של קשיים לא מוסברים מגיעים לתכלול על ידי איש מקצוע וניתנת הכוונה ועזרה. האבחון מאפשר להסביר התנהגויות נצפות ומאפשר לקבל הסבר על התמודדות יעילה יותר.
מי מעביר אבחון אוטיזם?
האבחון הפסיכולוגי והפסיכיאטרי כאחד אמורים להבחין בין הפרעת אוטיזם לבין כל הפרעה אחרת. הצלחה במשימה זו נעוצה במספר דברים: ניסיונו הקליני של המאבחן, בתוך כך הכשרתו ומספר שנות פעילותו בתחום, והמבחנים בהם משתמשים באבחון.
הכשרתם של פסיכולוגים קליניים ושיקומיים מאפשרת להם לבצע אבחון זה ללא צורך בהכשרה נוספת, ופסיכולוגים חינוכיים צריכים להשלים הכשרה כדי להיות מוסמכים לבצעה.
המבחנים לאבחון אוטיזם הם רבים, וצריך לוודא עם המכון אליו פונים שהם אותם המבחנים שביטוח לאומי דורש שיבוצעו על מנת לקבל אבחנה קבילה ותקפה.
