מחלה כרונית מפגישה את החולה בה עם בגידת הגוף, תחושת חוסר שליטה על חייו, הרגשת חוסר אונים והצורך להתמודד עם כאבים בלתי פוסקים.
שגרת החיים הקודמת משתבשת ללא הכר וגורמת ללחצים בתחומי החיים השונים. יש צורך לשנות הרגלים, לעבור טיפולים רפואיים, לבקר שוב ושוב במרפאות ובבתי חולים וכדו’. כמו כן, כשהבריאות נפגעת, נפגעים גם התפקוד והיכולת הפיזית ונוצרת תלות רבה באחרים. אין ספק, שכל זה מביא את האדם החולה לחוש מצוקות נפשיות שעליו להתמודד עימן, בד בבד עם התמודדותו עם המצוקות הפיסיות.
מהי מחלה כרונית?
מחלה הנמשכת תקופה ארוכה כשאדם זקוק לטיפול רפואי שמגביל את שגרת היומיום שלו. מחלה כרונית משפיעה על התפקוד של האדם ועל איכות חייו ולעיתים מלווה באירועים נקודתיים העלולים לסכן מיידית את חייו.
התערבות רפואית וקבלת טיפול במחלה עשויים להקל על הסימפטומים שלה, אך לרוב אינם מביאים לריפוי מלא. האבחנה של מחלה כרונית דורשת לרוב שינויים מלחיצים ומאתגרים באורח החיים, חוסר ודאות לגבי העתיד ומגבלות על חיי החברה, התעסוקה והפנאי. כל אלו יכולים לגרום ללחץ, חרדה, כעס ודיכאון.
באלו מחלות כרוניות מופיעים קשיים רגשיים?
מחלת הסרטן היא המחלה השכיחה ביותר להתפתחות קשיים רגשיים משמעותיים. חולי הסרטן נאלצים להתמודד עם החשש מפני המוות, שהוא אחד הגורמים המשמעותיים להתפתחות דיכאון וחרדה.
קיימת גם החרדה מפני טיפולי הסרטן השונים, חשש רב מכאבים ומתופעות הלוואי של הטיפולים וכן מהאפשרות שהסרטן יחזור. גם ההתמודדות עם פגיעה בדימוי הגוף (נשירת שיער, השמנה, פצעים כתוצאה מהטיפולים וכדו’), בכושר העבודה, ביכולת להביא ילדים בעקבות המחלה והטיפולים – כל אלו עשויים להוביל להתפתחות של דכאון.
קיימות מחלות כרוניות המשפיעות על אורח החיים כולו, כגון:
- מחלת הסכרת – חשש של פגיעה כוללת במערכות הגוף, אובדן ראייה והופעת נמקים
- מחלות לב – החשש מפני פעילות גופנית
- התמודדות לאחר התקפי לב – חשש מהתקף נוסף ופעילות מוגבלת
- אירועים מוחיים – מתמודדים עם שכחה, פגיעה בתפקוד הגפיים ובעיות דיבור
קבוצה נוספת היא של מחלות כרוניות נוירולוגיות, כגון:
- טרשת נפוצה – החולים נאלצים להתמודד עם החשש להגיע לנכות מלאה ולאיבוד כושר ההליכה והשימוש בידיים
- פרקינסון – חוששים מפני החמרת המחלה וירידה בקוגניציה
- בעיות בעמוד השדרה
כיצד משפיעה מחלה כרונית על נפש האדם הלוקה בה?
אבחון המחלה מאופיין בתקופה קשה לעיכול ולחוצה מאד עבור האדם. עצם הגילוי והצורך להתמודד עם המחלה ותופעותיה מעתה והלאה יוצרים מגוון רב של רגשות קשים, כגון: עצב, כעס, חוסר אונים, בלבול, פחד, ייאוש ותסכול.
מלוות אותם מחשבות ותהיות לגבי הסיבות שהביאו לפריצת המחלה (“למה זה קרה לי?” ,”מה עשיתי לא טוב?”) ולגבי השפעת המחלה על חיי היומיום מעתה והלאה. החולה חושש מאד כיצד תשפיע המחלה על איכות חייו ועד כמה יוכל לחיות חיים משמעותיים ומספקים בצילה.
בנוסף לכך, כשאדם מתמודד עם מחלה כרונית המעוררת מצוקה נפשית הוא חש גם תחושת בדידות, קשריו החברתיים והזוגיים משתנים , דימויו וערכו העצמי נפגעים והוא חרד ללא הרף מהדרדרות המחלה ומכאבים חזקים שאינו יודע כיצד יוכל להתמודד עימם. קיים כמובן גם נושא האבל: אבל על אובדן החיים שהיו ועל העתיד שלא יתקדם כמתוכנן.
אולם, מחקרים מראים שחולים שמתמודדים באופן ישיר עם המחלה במקום לנסות ולהימנע ממנה, כלומר אלו שמחפשים טיפול ועזרה או עורכים שינויים מתאימים בחייהם, הם אלו שמדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם.
גוף ונפש הם כמו כלים שלובים
כיום מכירים ללא ספק בקשר שבין הגוף לנפש ואין ספק שלמצוקה הנפשית יש השפעה ברורה על המצב הבריאותי.
מחקרים הצביעו על כך, שמצב נפשי מדורדר מפחית את יעילותה של המערכת החיסונית, מחמיר את מצב המחלה הכרונית ומפריע לאדם החולה לשמור על הרגלי חיים בריאים. הם גם הראו, שלדרך בה אדם תופס את מצבו הרפואי יש קשר ישיר ליכולת ההתמודדות וההתנהלות שלו עם המחלה ובדיעבד על מצבו הרפואי.
תחושה של אובדן – דיכאון וחרדה המשולבים עם מחלה כרונית
מחקרים מראים, שלא רק שמחלות כרוניות מגבירות את הסיכון לדיכאון, אלא שגם דיכאון מגביר את הסיכון לחלות במחלות כרוניות, נתון ששוב מדגים את הקשר ההדוק שבין גוף לנפש. כמו כן נמצא, שאין בהכרח קשר בין חומרת המצב הרפואי לבין עוצמת הקשיים הרגשיים המתעוררים בעקבותיה.
זאת משום, שעצם גילוי המחלה מהווה טריגר רגשי עוצמתי להופעת קשיים נפשיים. התמודדות עם מחלה כרונית היא כאמור התמודדות עם אובדן, לא רק של החולה עצמו אלא גם של כל מי שקרוב אליו שיודע היטב מה היה ומה אבד לנצח.
כשאדם חולה במחלה כרונית הוא חש עצבות, הסתגרות, ירידה במצב הרוח, סובל מחרדות ומפחדים קשים. אין ספק, שהתמודדות יומיומית עם כאב, טיפולים ואשפוזים יוצרים מצוקה רבה באדם החולה. ובמיוחד כשהוא מבין שזו תהיה שגרת חייו מעתה ואולי גם לכל אורך חייו.
איך מתמודד החולה עם המחלה – בצורה חיובית או שלילית?
התמודדות חיובית היא התמודדות שמאפשרת לחולה להמשיך ולתפקד כאדם פעיל בעל מעגלי עניין, עבודה, לימודים, חברה ומשפחה. לעומתה, התמודדות שלילית אינה מאפשרת לחולה להמשיך ולתפקד כפי שהיה לפני אבחון מחלתו, משום שהמחלה שואבת אותה לתוכה והוא הולך לאיבוד בה.
הדרך בה יבחר האדם להתמודד קשורה לאישיותו לפני המחלה – אדם שהיה דיכאוני לפני פרוץ המחלה הכרונית, יתקשה יותר להתמודד ונטייתו תהיה לראייה השלילית. לעומתו, מי שתמיד היה נוהג לגייס את כוחותיו בעת משבר וקושי והוא בעל אישיות אופטימית – יוכל למצוא במחלתו הזדמנות לנצל את כוחות הנפש שלו, להילחם בקשים ולהפעיל מנגנוני הגנה בריאים כמו: הכחשה, הרחקה והשלכה – כפי שתמיד היה נוהג לעשות.
ביטויים של התמודדות שלילית:
תפיסת המחלה כאויב
שתוקף, מחולל כאב, גורם לבגידת הגוף ומחליש אותו, החולה חש שהוא בהתגוננות מתמדת.
תפיסת המחלה כעונש
הלקאה והענשה עצמית ותחושת מסכנות.
חוסר תקווה לעתיד טוב יותר
המחלה נחווית כאירוע ששינה את חייו של החולה ללא היכר. אין בליבו כל תקווה לשינוי חיובי.
קורבנות והאשמה עצמית
“למה זה קרה לי?”, “למה זה מגיע לי?”, “כל זה קרה בגלל ההתנהלות שלי”…
הבעת כעס
כעס על גורלו, על חייו הקודמים שאבדו, על בני משפחתו שלא מבינים אותו. ובקיצור – על הכול ועל כולם.
תחושת חוסר אונים
ויתור מראש – “זהו, אין מה לעשות”…
בידוד חברתי מרצון
החולה מעדיף להתנתק מאנשים ומפעילות חברתית כלשהי ומסתגר בתוך עצמו.
ביטויים של התמודדות חיובית
רואה את המחלה כאתגר
אתגר להתמודד אתו, מגייס את כוחותיו ומשאביו הפנימיים לעמוד מולה.
“לפחות אני יודע עכשיו מה יש לי ומה אני צריך לעשות”
הוודאות על סוג מחלתו מפורשת אצלו כמצב חיובי יותר לעומת המצב הקודם של אי הוודאות טרם אבחונה.
חיפוש משמעות ותובנות
“מה אני יכול ללמוד ממה שקרה לי”?, “האם המחלה תרמה להתפתחותי האישית?”.
“אני -זה לא המחלה”
החולה מכיר בכך שהוא אדם שיש לו מחלה ואינו מגדיר עצמו כמחלה עצמה ותו לא.
“מה אני יכול לעשות למרות המצב”
חיפוש מקדם ואופטימי אחר פעילויות משמעותיות שהוא כן יכול לעשות במצבו ולא התמקדות במה שאינו יכול לבצע.
חיפוש תמיכה חברתית
החולה אינו בוחר בהתנתקות, אלא ההיפך: מחפש חברה ומשתף אחרים בתחושותיו ומחשבותיו. כך הוא זוכה לקבל תמיכה מהסביבה וממשיך להיות חלק מקבוצת השייכות שלו. תמיכה רגשית וכן עזרה מעשית היא חיונית כדי להמשיך ולשמור על השקפה חיובית.
חשיבותו הטיפול הפסיכולוגי לחולה במחלה כרונית
פניה לטיפול בקשיים הרגשיים בעת התמודדות עם מחלה כרונית חשובה ביותר על מנת להשיב לאדם את איכות חייו, להקל עליו את ההתמודדות ולסייע לו להתגבר על קשיים פסיכולוגיים שאיתם הוא מתמודד. מחקרים הצביעו על כך, שלשיפור התחושה הנפשית השפעה על ההתפתחות העתידית של המחלה ועל תגובת האדם לתרופות שהוא מקבל.
כדי לעזור לחולה לשפר את התמודדותו עם מחלתו הכרונית יתייחס המטפל בתהליך הטיפולי להיבטיה השונים של המחלה – הפיזיולוגיים, הרגשיים, הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והחברתיים. המטופל יוכל לרכוש מיומנויות וכלים להתמודדות יומיומית עם הסימפטומים הגופניים והרגשיים של המחלה וליצור שינוי מחשבתי, רגשי והתנהגותי, שיכול לסייע לו רבות בהתמודדות טובה יותר בחיי היומיום עם מחלה ממושכת. המטפל גם ישים דגש על כוחותיו, כישוריו ומשאביו הייחודים של המטופל ויעודדו להשתמש בהם כדי שיוכל לצמוח מן הקושי.
במרחב הבטוח של הטיפול יוכל החולה להעלות את הפחדים והכעסים שהתעוררו אצלו בעקבות המחלה ולשתף את המטפל במחשבות הטורדניות המציקות העולות בו, כמו: “למה זה קרה לי? מה עשיתי שזה מגיע לי? האם אני אשם במחלה? האם יכולתי למנוע אותה?”
כך, שבטיפול פסיכולוגי ניתן מקום לתחושות הקשות, אך במקביל גם מקום לעבוד על תהליכים של צמיחה פוסט-טראומטית: שינוי חיובי שמתרחש אצל אדם דווקא לאחר טראומה. צמיחה זו כוללת תהליכי חשיבה משני חיים והערכה מחודשת של החיים. תהליך זה עוזר למטופל לראות עצמו אדם שלם, שהמחלה היא רק חלק ממנו, ולהשלים עם חייו לצד המגבלות ועם האובדנים, אך גם למצוא את החיובי בחייו.
